תולדות תנאים ואמוראים/ש/שמעון בן עזאי
שמעון בן עזאי ,או בשם סתם בן עזאי[עריכה]
הוא נזכר הרבה יותר במשנה מחבירו בן זומא.
בברכות פ״ט מ״ד בן עזאי אומר (הנכנס לכרך) מתפלל ד', ב' בכניסתו וב׳ ביציאתו.
ובשקלים רפ״ג חולק על ר״ע באיזה זמן תורמין את הלשכה.
ושם פ״ד מ״ו א"ל בן עזאי לר"ע אינה היא המדה.
ושם פ״ה מ"ג ה׳ חותמות היו במקדש.
וביומא פ״ב מ״ג אמר בן עזאי לפני ר״ע משום ר' יהושע דרך הלוכו היה קרב. ובתענית פ״ד מ״ד א״ל ב״ע לר״ע כך היה ר׳ יהושע שונה קרבן מוסף — חזר בו ר״ע להיות שונה כב״ע. וביבמות פ״ד מ״יג א״ר שמעון ב"ע מצאתי מגילת יוחסין בירושלים וכתוב בה איש פלוני ממזר מא"א לקיים דברי ר' יהושע, (ובגמרא שם מט: תני שמעון ב"עא מצאתי מגילת יוחסין בירושלים וכתוב בה איש פלוני ממזר מא"א, וכתוב בה משנת רא"בי קב ונקי, וכתוב בה מנשה הרג את ישעיה).
ובסוטה פ״ג מ״ד מכאן אמר ב״ע חייב אדם ללמד את בתו תורה שאם תשתה תדע שהזכות תולה לה (וחולק בזה על ר״א ור' יהושע).
וב״ב פ״ט מ״י א״ל ב״ע לר״ע על החלוקין אנו מצטערין אלא שבאת לחלוק עלינו את השוין.
ובהוריות פ"א מ"ב א"ל ב"ע לר"ע מ"ש זה מן היושב בביתו.
ובזבחים פ״א מ״ב אמר שמעון ב״ע מקובל אני מפי עב' זקן ביום שהושיבו את רא"בע בישיבה שכל הזבחים - ולא הוסיף ב"ע אלא העולה ולא הודו לו חכמים.
וכן ידים פ"ג מ"ה אר"ש בן עזאי מקובל אני מפי עב' זקן - שש"הש וקהלת מטמאין את הידים, אר"ע חו"ש - א"ר יוחנן בן יהושע בן חמיו של ר"ע כדברי ב"ע כך נחלקו.
ובכורות פ"ט מ"ה חולק על ר"ע באיזה זמן תורמין מעשר בהמה.
ובקנים פ״ב מ״ה בן עזאי אומר הולכין אחר הראשון,
ושם פ״ג מ״ו בן עזאי אומר ב' חטאות.
ובפרה רפ"א אמר ר׳ יהושע — כך שמעתי סתם אמר בן עזאי אני אפרש.
ושם מ״ג ר״ט קורהו פלגס, בן עזאי קורהו נוקד, ר׳ ישמעאל קורהו וכו׳.
ובנדה פ"ה מ״ח איזהו סימניה ריהג״א — רע״א — בן עזאי אומר משישחירו הפיטומת.
רבותיו נראה שהיו ר׳ יהושע כיומא פ״ב מ״ג, תענית פ״ב מ״ד שאמר לר״ע משום ר' יהושע או כך היה ר' יהושע שונה.
וביבמות פ״ד מ״יג מביא לקיים דברי ר' יהושע.
ובפרה רפ״א ותוספתא שביעית פ״ב מפרש דברי ר' יהושע.
אבל רבו המובהק היה ר׳ עקיבא כב״ב קנח: במשנה שאמר בן עזאי לר״ע על החלוקין אנו מצטערין אלא שבאת לחלק עלינו את השוין, א״ר שמלאי עדא אמרה, בן עזאי תלמיד חבר דר״ע הוה דקאמר ליה ״שבאת״,
ופי׳ הרש״בם דמתחלה היה תלמידו ולבסוף היה חבירו, ובפי׳ רבינו גרשום שהלכו שניהם ללמוד תורה לפני ר׳ אליעזר הגדול, ולפי שהיה בן עזאי בחור לא היה יכול לסבול סברא כר״ע בתלמוד וגמר גמרא והדר הלך בן עזאי לפני ר״ע להסביר סברא, ונראה שנפל טעות בדבריו הקדושים וצ״ל שהלכו לפני ר׳ יהושע כדמובא לעיל שאמר בשמו אבל לא מצינו בשום מקום שיאמר בשם ר״א אבל ר״ע היה באמת רבו המובהק כברכות סב .שאמר בן עזאי פ״א נכנסתי אחר ר״ע לבה״כ ולמדתי ממנו ג׳ דברים — א״ל ר׳ יהודה עד כאן העזת פניך ברבך? ואף שר״ע היה רבו המובהק דרבי יהודה ג״כ, אך זה כמו שאמר שם בן בן עזאי אומר עזאי לר״ע עד כאן העזת פניך ״ברבך״ ר' יהושע ואף שר״י היה גם רבו דבן עזאי, אך הלשון הזה אינו לומר שהיה אך רבו דר״ע, אבל הכונה שא״ל הלא הוא רבך ואיך העזת פניך לעשות כן.
וכן מכלתא בא פ״א וספרא ויקרא פ״ב אר״ש בן עזאי איני כמשיכ על דברי רבי (ר׳ עקיבא) אלא כמוסיף על דבריו.
וברכות כב. ר״ע לחשה לבן עזאי וכו'. וכשהיה אצל ר״ע אמרו כתובות סג. ברתיה דר״ע עבדה לבן עזאי הכי (שנתקדשה לו בצנעה ע״מ שילך ללמוד) והיינו דאמרי אינשי רחילא בתר רחילא אזלא כעובדי אמה כך עובדי ברתה.
ובסוטה ד: אמדו אב״א נסיב ופירש, ובל״ס יען שהיה שקדן גדול בתורה וגם נכנס לפרדס וכאשר נבאר לקמן לכן פירש לגמרי מדרכי ע״הז, וכדאמרו יבמות סג: כשדרש כל שאינו עוסק בפ״ור כאלו שופך דמים וממעט הדמות אמרו לו — אתה נאה דורש ואינו נאה מקיים א״ל ומה אעשה שנפשי חשקה בתורה אפשר לעולם שיתקיים ע״י אחרים, וכפי הנראה כשגירש את בת ר״ע רבו פירש אז ממנו ואח״כ התאונן ע״ז כנדרים עד: שאמר חבל עלך בן עזאי שלא שימשת (יותר) את ר״ע.
וכן התאונן שלא שימש את ר' ישמעאל כחולין ע: עא.
והכיר תמיד גדולת רבו ר״ע אף כשהגדיל יותר מכל חכמי דורו ואמר בכורות נח. כל חכמי ישראל דומין עלי כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה (הוא ר״ע, רש״י).
הוא היה מהר' הנקראין בשם ״דנין לפני חכמים״ שמעון בן עזאי ושמעון בן זומא וחנן המצרי וחנניה בן חכינאי כסנהדרין יז:, ואמרו הוריות ב: ראוי להוראה כגון מאן אמר רבא כגון שמעון בן עזאי ושמעון ב״ז.
ובקידושין מט: ע״מ שאני תלמיד אין אומרים כשמעון בן עזאי וכשמעון ב״ז (תלמידים היו ובחורים ולא באו לכלל סמיכה ולא היה בימיהם כמותם בתורה, רש״י).
הלכותיו בברייתא מצינו ברכות כא: שדרש סמוכין שמכשפה בסקילה.
ובה: מהלך כעומד דמי, המוציא והמכניס פטור, המושיט והזורק חייב.
ובר״ה ו. אותו בלא ירצה ולא מאחר נדרו בלא ירצה.
וביבמות נא: יש מאמר אחר מאמר בשני יבמין.
ובסוטה כמה שיעור סתירה כדי לצלות ביצה (וחולק שם עם ר״א ור׳ יהושע ור׳ ישמעאל ור״ע).
ובקידושין כה .רבי אומר אף הסירוס, בן עזאי אומר אף הלשון (ואמרו שם בגמרא שלכן סידרו דברי דבי בהחלה חנא שמעה לדרבי וקבעה ,ושמעה לדבן עזאי ותני ,ומשנה לא זזה ממקומה).
וכן ב״ק פד: רבי אומר כויה נאמרה תחלה בן עזאי אומר חבורה נאמרה תחלה.
ושם קה. אמר ג׳ שבועות הן.
וכן נזכר מכלתא בא פ״יח, בשלח פ״א, משפטים פ״י.
דבריו היקרים באגדה מצינו אבות פ״ד מ״ב ג׳ ,הוי רץ למצוה קלה כבחמורה ובורח מן העבירה שמצוה גוררת מצוה — אל תהי בז לכל אדם ואל תהי מפליג לכל דבר, שאין לך אדם שאין לו שעה, ואין לך דבר שאין לו מקום.
ובאדר״נ ספ״כה אמר רד ממקומך ב' וג׳ מעלות ושב, טוב שיאמרו לך עלה משיאמרו לך רד, ואמר נוח למלוך על כל העולם מלישב ולשנות בפני בני אדם העטופים בסדינין (למי שאין תוכו כברו), והמאמר מובא בויק״ר פ״א־ה ושם ר״ע בשם ר״ש בן עזאי והוא ט״ס וצ״ל ר״ע ואית דמתני לה בשם רש״בע.
וברכות ו: אמר מאי כי זה כל האדם שכל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה (למי שיש בו יראת שמים).
ושם מז. כל המאריך באמן מאריכין לו ימיו ושנותיו.
ושם מז: איזהו ע״ה כל שאין לו ציצית בבגדו.
וביומא לח. אמר בשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך ומשלך יתנו לך, אין אדם נוגע במוכן לחבירו ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא (ואפשר שאמר זאת יען שמפני איזה סיבה לא נסמך ולכן אמר שאין לו להצטער ע״ז יען שכן הוא גזירה מן השמים והכל בהשגחה).
ובמגילה יג. אמר אסתר לא ארוכה ולא קצרה היתה אלא בינונית כהדסה.
ומאמרו היקר מנחות קי. אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים.
ובתו״כ קדושימ פ' ואהבת לרעך כמוך רע״א זה כלל גדול בתורה, בן עזאי אומר זה ספר תולדות אדם, זה כלל גדול מזה, וכן הוא בירושלמי נדרים פ״ט ה״ג.
ובערכין טז: עד היכן היא תוכחה ואמר עד נזיפה (וחולק על ר״א ור׳ יהושע),
ויסופר ויק״ר פ״טז־ד שהיה יושב ודורש והאש מלהטת סביבותיו א״ל שמא בסדרי מרכבה אתה עוסק א״ל לאו אלא מחריז ד״ת לנביאים ונביאים לכתובים.
וכן היה בקי בלשון יונית כסוכה לה. שאמר א״ת הדר אלא אדור שכן בלשון יוני וכו'.
ובטבעיות כברכות סב: שאמר על כל משכב שכב חוץ מן הקרקע, על כל מושב שב חוץ מן הקורה, השכם והערב וצא.
ור׳ יוסי הגלילי היה כמו חבירו כספרא מצורע־־קנב. שא״ל ריה״ג פרשה א״ל אין מפרשים לחכם, וחולק עמו נדרים עח., ב״ק יג.
מקומו הקבוע היה בטבריא כעירובין כט. שאמר רבא הריני כבן עזאי בשוקי טבריא. ובקידושין כ. אמר אביי כן.
ובכורים פ״ב ה״ב התפאר ר׳ יוחנן (שהיה בטבריא) ואמר אנא בן עזאי דהכא.
והרביץ שם תורה הרבה עם תלמידים כברכות כב. שאמרו ר״ע לחשה לב״ע, ובן עזאי יצא ושנה לתלמידיו בשוק.
ואף שלא נזכרו בשמותם אבל מצינו שר' יוסי אמר בשמו כתמורה כא: א״ר יוסי ג׳ דברים משום ג׳ זקנים ר׳ ישמעאל ר״ע ובן עזאי.
ומה שמצינו ב״ק נט. ר׳ יוסי אומר נכי חיה, בן עזאי אומר נכי מזונות צ״ל שם ר״י הגלילי, וכן מה שאמרו נזיר סה. ר׳ יוחנן משום ב״ע הוא תנא דאמרו שם דתניא כמה שיעור תפיסה אר״י משום ב״ע וכו'.
והנה מלבד גדולתו בתורה היה עוסק גם בנסתרות במעשה מרכבה ומעשה בראשית בחגיגה יד: ד' נכנסו לפרדס בן עזאי, בן זומא, אחר ור״ע, ור״ע הזהירם וא״ל כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים אבל אך ר״ע נבנם בשלום ויצא בשלום, אבל בן עזאי הציץ ומת ועליו הכתוב אומר יקר בעיני ה׳ המותה לחסידיו, בן זומא הציץ ונפגע, ובירושלמי שם איתא להיפוך, ורש״י פירש שמת בחור, ולפי פשטות הגיע לימי זקנה כי בזמן חכמי יבנה היה כבר מגדולי הדור שהיה מהדנין לפני חכמים וחי עד שנתגדל רבי יהודה ודיבר אתו כדרך חברים כברכות סב. יבמות ד..
וכן ר׳ יונתן שידוע ששימש את ר׳ ישמעאל בסוף ימיו מצינו חולין ז: א״ר יונתן נמתי לו לבן עזאי — נם לי ומה ישמעאל אומר וכו'.
ודעת המדרש תהלים פ״ט־יג ואיכ״ר פ״ב פ' בלע שבן עזאי היה מהרוגי מלכות, אבל בגמרא שלנו מפורש סוטה פ״ט מ״טו משמת בן עזאי בטלו השקדנין משמע שנפטר כדרך כל הארץ, וכן מה שאמרו בחגיגה יד: בן עזאי הציץ ומת משמע כן,
ואמרו עליו ברכות נז: הרואה בן עזאי בחלום יצפה לחסידות.