משנה יומא ב ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת יומא · פרק ב · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

הפייס השני, מי שוחט, מי זורק, ומי מדשן מזבח הפנימי, ומי מדשן את המנורה, ומי מעלה אברים לכבש, הראש והרגל, ושתי הידים, העוקץ והרגל, החזה והגרה, ושתי הדפנות, והקרביים, והסולת, והחביתיןז, והיין.

שלשה עשר כהנים זכו בו.

אמר בן עזאי לפני רבי עקיבא משום רבי יהושע, דרך הילוכו היה קרב.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הַפַּיִס הַשֵּׁנִי, מִי שׁוֹחֵט, מִי זוֹרֵק, וּמִי מְדַשֵּׁן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, וּמִי מְדַשֵּׁן אֶת הַמְּנוֹרָה, וּמִי מַעֲלֶה אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ, הָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל, וּשְׁתֵּי הַיָּדַיִם, הָעֹקֶץ וְהָרֶגֶל, הֶחָזֶה וְהַגֵּרָה, וּשְׁתֵּי הַדְּפָנוֹת, וְהַקְּרָבַיִם, וְהַסֹּלֶת, וְהַחֲבִתִּין, וְהַיַּיִן.

שְׁלֹשָׁה עֶשֶׂר כֹּהֲנִים זָכוּ בוֹ.

אָמַר בֶּן עַזַּאי לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, דֶּרֶךְ הִלּוּכוֹ הָיָה קָרֵב.

נוסח הרמב"ם

הפיס השני מי זורק מי שוחט מי מדשן את המזבח הפנימי מי מדשן את המנורה מי מעלה איברים לכבש הראש והרגל ושתי הידים והעוקץ והרגל והחזה והגרה ושתי הדפנות והקרביים והסולת והחביתים והיין שלשה עשר זכים בו אמר בן עזאי לפני רבי עקיבה משם רבי יהושע כדרך הילוכו היה קרב.

פירוש הרמב"ם

(ראו פירוש רבינו למשנה ב')


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

מי שוחט - את התמיד:

מי זורק וכו' - כל העבודות הללו בפייס אחד הן. שמי שיכלה בו החשבון כמו שפירשנו, זכה, והוא זורק את הדם למזבח אחר שקבל הדם במזרק שהזורק הוא המקבל. והסמוך לו שוחט. ואע"פ שהשחיטה קודמת לקבלת הדם מ"מ מפני שעבודת הזריקה גדולה מן השחיטה שהשחיטה כשרה בזר משא"כ בזריקה דמקבלה ואילך מצות כהונה, לפיכך זכה הראשון שהגיע לו הפייס בזריקה, והסמוך לו בשחיטה. והסמוך לשוחט מדשן את המזבח, והסמוך למדשן את המזבח מדשן את המנורה. וכן כולם:

הראש והרגל - של ימין, בכהן אחד:

ושתי הידים - בכהן שני:

העוקץ - הוא הזנב והרגל של שמאל, בכהן שלישי:

החזה - הוא שומן החזה הרואה את הקרקע, וחותכין אותו אילך ואילך בלא ראשי הצלעות:

והגרה - מקום שהוא מעלה גרה, הוא הצואר, ובו מחוברים קנה הריאה עם הכבד והלב. החזה והגרה בכהן רביעי. ושתי הדפנות בכהן חמישי. והקרבים בששי. והסולת. עשרון למנחת נסכו של תמיד בשביעי. והחביתים, חצי עשרון למנחתו של כהן גדול שקריבה עם התמידים בכל יום שנאמר (ויקרא ו) מחציתה בבוקר ומחציתה בערב, בשמיני. והיין ג' לוגין לנסך התמיד, בתשיעי:

י"ג כהנים זוכין בו - בפייס זה, י"ג עבודות של כהנים המנויות בהן כפי הסדר הכתוב במשנה:

כדרך הלוכו - בחייו:

היה קרב התמיד - ת"ק סבר הטוב והיפה קרב תחלה ח. ובן עזאי סבר כדרך הלוכו, הראש והרגל, החזה והגרה, ושתי הידים, ושתי הדפנות, העוקץ והרגל ט. ואין הלכה כבן עזאי:

פירוש תוספות יום טוב

מי שוחט כו'. עיין בפי' הר"ב רפ"ג דתמיד:

הראש והרגל. פירש הר"ב דסבר הטוב והיפה קרב תחלה כלומר גודל האברים כדאיתא בגמרא [כ"ה:] [וברש"י]. ואיתא נמי [שם] דמקראי ילפינן דראש קדים. דכתיב (ויקרא א') את ראשו ואת פדרו וערך. ומשום דרישא נפישא ביה עצמות. קרבה רגל בהדיה ואין בשום אבר כל כך בשר עמו כרגל. כ"פ [המפרש] בתמיד פ"ד:

[והגרה כתב הר"ב ובו מחוברין קנה הריאה עם הכבד. וכ"כ ג"כ בפ"ג דתמיד. ולא דק דבהדיא תנן בפ"ד דתמיד דכבד היתה קריבה עם דופן הימנית]:

והחביתין. פי' הר"ב מנחתו של כ"ג וכו'. שנאמר מחציתה וגו' וסמיך ליה על מחבת בשמן תעשה לכך קרויה חביתין רש"י ורמב"ם [ודאפסיק] ביה בין סולת ליין. עיין בפירוש הר"ב ספ"ד דתמיד]:

דרך הלוכו היה קרב. וכתבם הר"ב כדרך ששנו בברייתא והקרבים לא שנאום. דלפי שאין להם תנועה מעצמם מודה בן עזאי דקרבים באחרונה:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ז) (על המשנה) וחביתין. פירש הר"ב מנחתו של כהן גדול שנאמר מחציתה וסמיך ליה על מחבת בשמן תעשה לכך קרויה חביתין. רש"י:

(ח) (על הברטנורא) כלומר גדול האברים ואיתא נמי דמקרא ילפינן דראש קודם דכתיב את ראשו ואת פדרו וערך:

(ט) (על הברטנורא) והקרבים לא שנאום. דלפי שאין להם תנועה מעצמם מודה בן עזאי דקרבים באחרונה:


פירושים נוספים