משנה יומא ב ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת יומא · פרק ב · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

[עריכה]

הפייס השני, מי שוחט, מי זורק, ומי מדשן מזבח הפנימי, ומי מדשן את המנורה, ומי מעלה אברים לכבש, הראש והרגל, ושתי הידים, העוקץ והרגל, החזה והגרה, ושתי הדפנות, והקרביים, והסולת, והחביתיןז, והיין.

שלשה עשר כהנים זכו בו.

אמר בן עזאי לפני רבי עקיבא משום רבי יהושע, דרך הילוכו היה קרב.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הַפַּיִס הַשֵּׁנִי,

מִי שׁוֹחֵט,
מִי זוֹרֵק,
וּמִי מְדַשֵּׁן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי,
וּמִי מְדַשֵּׁן אֶת הַמְּנוֹרָה,
וּמִי מַעֲלֶה אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ.
הָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל,
וּשְׁתֵּי הַיָּדַיִם,
הָעֹקֶץ וְהָרֶגֶל,
הֶחָזֶה וְהַגֵּרָה,
וּשְׁתֵּי הַדְּפָנוֹת,
וְהַקְּרָבַיִם,
וְהַסֹּלֶת, וְהַחֲבִתִּין, וְהַיַּיִן.
שְׁלֹשָׁה עֶשֶׂר כֹּהֲנִים זָכוּ בּוֹ.
אָמַר בֶּן עַזַּאי לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ:
דֶּרֶךְ הִלּוּכוֹ הָיָה קָרֵב:

נוסח הרמב"ם

הפיס השני -

מי זורק, מי שוחט,
מי מדשן את המזבח הפנימי,
מי מדשן את המנורה,
מי מעלה איברים לכבש,
הראש והרגל, ושתי הידים,
והעוקץ והרגל, והחזה והגרה,
ושתי הדפנות, והקרביים,
והסולת, והחביתים, והיין,
שלשה עשר זכים בו.
אמר בן עזאי, לפני רבי עקיבה, משם רבי יהושע: כדרך הילוכו היה קרב.

פירוש הרמב"ם

אלו הדברים כולם הם בפייס אחד כמו שאדמה לך. והוא כי כולם היו כמו שורה אחת או עגולה, והיו מסכימין על האדם שיתחיל ממנו המניין. ואחר כן היו מסכימין כי אותו שיצא אצלו המניין שיסכימו עליו כמו שבארנו, הוא זורק את הדם, והסמוך לו שוחט, והסמוך לו מדשן את המזבח, והסמוך לו מדשן את המנורה, והסמוך לו מעלה איברים לכבש.

ואותו שמעלה איברים לכבש, הוא ושמונה בני אדם כמו שעומדים בשורה זכין בתמיד של שחר, כל אחד מהם במה שיש לו לשאת ולהעלות על הסדר שאומר:

  • הראשון הוא מעלה הראש והרגל.
  • השני הסמוך לו שתי הידים.
  • השלישי בעוקץ וברגל.
  • הרביעי בחזה ובגרה.
  • החמישי בשתי דפנות.
  • הששי בקרבים.
  • השביעי בסלת.
  • השמיני בחביתין - והם חביתי כהן גדול שאמר בהם השם יתברך "זה קרבן אהרן ובניו" (ויקרא ו, יג) וגו', ונקראו "חביתים" לאומרו בהם השם יתברך "על מחבת בשמן תעשה" (ויקרא ו, יד).
  • ותשיעי ביין.

נמצא שהפייס הזה זכין בו שלשה עשר, תשעה אותם שמנינו, ושוחט וזורק ומדשן מזבח ומדשן מנורה.

והזורק - הוא מקבל הדם כמו שבאר התלמוד. והקדמנו בזה הפייס זורק על שוחט, לפי שהזריקה מעולה כיון שהעיקר אצלנו שחיטה כשרה בזרים.

והמדשן - היה מסיר הדשן והטינופים ומקנח ומנקה, כמו שיתבאר בתלמוד. וכבר ידעת כי שם האפר דשן. ודרך הלוכו הוא כמו שיתבאר בברייתא, הראש והרגל והחזה והגרה שתי ידים ושתי דפנות העוקץ והרגל. ותנא קמא חש ליפה ולטוב והקדימו ואיחר הגרוע.

ואין הלכה כבן עזאי:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

מי שוחט - את התמיד:

מי זורק וכו' - כל העבודות הללו בפייס אחד הן. שמי שיכלה בו החשבון כמו שפירשנו, זכה, והוא זורק את הדם למזבח אחר שקבל הדם במזרק שהזורק הוא המקבל. והסמוך לו שוחט. ואע"פ שהשחיטה קודמת לקבלת הדם מ"מ מפני שעבודת הזריקה גדולה מן השחיטה שהשחיטה כשרה בזר משא"כ בזריקה דמקבלה ואילך מצות כהונה, לפיכך זכה הראשון שהגיע לו הפייס בזריקה, והסמוך לו בשחיטה. והסמוך לשוחט מדשן את המזבח, והסמוך למדשן את המזבח מדשן את המנורה. וכן כולם:

הראש והרגל - של ימין, בכהן אחד:

ושתי הידים - בכהן שני:

העוקץ - הוא הזנב והרגל של שמאל, בכהן שלישי:

החזה - הוא שומן החזה הרואה את הקרקע, וחותכין אותו אילך ואילך בלא ראשי הצלעות:

והגרה - מקום שהוא מעלה גרה, הוא הצואר, ובו מחוברים קנה הריאה עם הכבד והלב. החזה והגרה בכהן רביעי. ושתי הדפנות בכהן חמישי. והקרבים בששי. והסולת. עשרון למנחת נסכו של תמיד בשביעי. והחביתים, חצי עשרון למנחתו של כהן גדול שקריבה עם התמידים בכל יום שנאמר (ויקרא ו) מחציתה בבוקר ומחציתה בערב, בשמיני. והיין ג' לוגין לנסך התמיד, בתשיעי:

י"ג כהנים זוכין בו - בפייס זה, י"ג עבודות של כהנים המנויות בהן כפי הסדר הכתוב במשנה:

כדרך הלוכו - בחייו:

היה קרב התמיד - ת"ק סבר הטוב והיפה קרב תחלה ח. ובן עזאי סבר כדרך הלוכו, הראש והרגל, החזה והגרה, ושתי הידים, ושתי הדפנות, העוקץ והרגל ט. ואין הלכה כבן עזאי:

פירוש תוספות יום טוב

מי שוחט כו'. עיין בפי' הר"ב רפ"ג דתמיד:

הראש והרגל. פירש הר"ב דסבר הטוב והיפה קרב תחלה כלומר גודל האברים כדאיתא בגמרא [כ"ה:] [וברש"י]. ואיתא נמי [שם] דמקראי ילפינן דראש קדים. דכתיב (ויקרא א') את ראשו ואת פדרו וערך. ומשום דרישא נפישא ביה עצמות. קרבה רגל בהדיה ואין בשום אבר כל כך בשר עמו כרגל. כ"פ [המפרש] בתמיד פ"ד:

[והגרה כתב הר"ב ובו מחוברין קנה הריאה עם הכבד. וכ"כ ג"כ בפ"ג דתמיד. ולא דק דבהדיא תנן בפ"ד דתמיד דכבד היתה קריבה עם דופן הימנית]:

והחביתין. פי' הר"ב מנחתו של כ"ג וכו'. שנאמר מחציתה וגו' וסמיך ליה על מחבת בשמן תעשה לכך קרויה חביתין רש"י ורמב"ם [ודאפסיק] ביה בין סולת ליין. עיין בפירוש הר"ב ספ"ד דתמיד]:

דרך הלוכו היה קרב. וכתבם הר"ב כדרך ששנו בברייתא והקרבים לא שנאום. דלפי שאין להם תנועה מעצמם מודה בן עזאי דקרבים באחרונה:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ז) (על המשנה) וחביתין. פירש הר"ב מנחתו של כהן גדול שנאמר מחציתה וסמיך ליה על מחבת בשמן תעשה לכך קרויה חביתין. רש"י:

(ח) (על הברטנורא) כלומר גדול האברים ואיתא נמי דמקרא ילפינן דראש קודם דכתיב את ראשו ואת פדרו וערך:

(ט) (על הברטנורא) והקרבים לא שנאום. דלפי שאין להם תנועה מעצמם מודה בן עזאי דקרבים באחרונה:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

הפייס השני:    פ"ק ביומא דף נ"ד:

מי שוחט מי זורק:    משמע קצת מפי' הרמב"ם ז"ל שהעתיקו כבר ר"ע ז"ל דליכא קפידא אי גרסי' מי זורק מי שוחט: ואמרינן בגמ' דעל כל אלו לא היה רק פייס אחד וכיון שזכה כהן אחד בעבודה אחת כגון שחיטה או כגון זריקה לפי מה שמשמע מפי' הרמב"ם ז"ל שאר שנים עשר אחיו הכהנים נמשכין אחריו כסדר שהן עומדין סמוכין זה לזה וכדכתבינן כבר לעיל בסמוך אבל שם בפ"ד דהלכות תמידין כתב הרמב"ם ז"ל וזה שיצא בפייס ראשון הוא שוחט תמיד של שחר והשני שעומד בצדו הוא מקבל את דם התמיד והוא זורקו ע"כ ואע"ג דשחיטה כשרה בזר תקנו לה פייס כיון שהיא עבודה ראשונה וחביבא להו דילמא אתו לאנצויי עלה:

מי מדשן מזבח הפנימי:    פי' הרא"ש ז"ל בפירושו למסכת תמיד לא חשש התנא לשנות העבודות על הסדר דדישון מזבח הפנימי קודם לדם התמיד כדאיתא בסדר מערכה שסידר אביי משמא דגמ' בסדר יומא אלא התחיל הפייס בעבודות דם התמיד ואח"כ הפסיק בהקרבת התמיד ושנה דישון מזבח הפנימי והמנורה:

מי מעלה אברים לכבש:    מקבלין היו אותן מן המנתח ומוליכין אותן על הכבש הראש והרגל הימני בכהן אחד ושתי הידים מן הכתפיים בכהן שני העוקץ הוא הגב מן הדפנות ולמטה עם הזנב ורגל שמאלי בכהן שלישי החזה והגרה בכהן רביעי ושתי הדפנות בחמישי הקרביים בששי הסלת עשרון למנחת התמיד בשביעי חביתין חצי עשרון של מנחת כ"ג הקרבה בכל יום עם התמיד בשמיני והיין רביעית ההין לנסכי תמיד בתשיעי עכ"ל ז"ל וביד פ' ששי דהלכות מעשה הקרבנות סי' ד':

העוקץ:    פי' בערוך העוקץ הוא העצה כדכתיב לעומת העצה:

החזה והגרה:    הגרה בריש וכן בערוך ופירש שממקום שחותך הראש עד הצלעות נקרא גרה והוא כנגד החזה ע"כ: והראב"ד ז"ל פי' כפי' רש"י שהעתיקו כבר ר"ע ז"ל: וכן מהרי"ק ז"ל בפ' ששי דהלכות מעשה הקרבנות פי' גרה הוא הצואר ע"ש כי שם הוא מעלה גרה וכן הוא בפי' רש"י ז"ל בגמ' אלא שחסר לשון בדפוס:

ושלשה עשר כהנים זוכין בו:    גרסינן ואלו הן שחיטה וזריקה ודישון מזבח הפנימי ודישון המנורה הרי ד' בהעלאת אברים לכבש ששה הרי עשרה. הסלת והחביתין והיין הרי י"ג פייסות שהן אחת שכולן נגררין אחר מי שזכה ראשון לעבודה ראשונה שבהם כמו שנכתב בסמוך בס"ד:

והחביתין:    מנחתו של כ"ג קרויה חביתין על שם קרא דכתיב על מחבת בשמן תעשה:

אמר בן עזאי לפני ר' עקיבא וכו':    ירוש' כיני מתניתא הראש והרגל החזה והגרה ושתי דפנות העוקץ והרגל ע"כ וכמו שפי' ר"ע ז"ל: וכתב ה"ר אפרים אשכנזי ז"ל ולפי זה צריך לומר דלת"ק הרגל ימין הוא טוב ויפה מן רגל שמאל ולסברת בן עזאי צ"ל שהבהמה כשהיא רוצה לילך עוקרתה תחלה לרגל ימין דוק ע"כ: ובירוש' א"ר יוחנן טעמא דבן עזאי והקטרת את כל האיל המזבחה כדי שיהא נראה כמהלך ע"ג המזבח הראש והרגל ואת אמר הכין א"ר מנא פשטה ראשה עקרה רגלה ע"כ: ובגמ' בברייתא פליגי תנאי ר' יוסי אומר דרך הפשטו היה קרב ר' עקיבא אומר דרך ניתוחו היה קרב ר' יוסי הגלילי אומר דרך עלויו היה קרב ודכ"כ מיהא ראש קרב ברישא וכדתניא מנין לראש ופדר שקודמין שנאמר את ראשו ואת פדרו וערך ומ"ט סלקא רגל בהדי רישא משום דרישא נפישי ביה עצמות קריבה רגל בהדיה: וכבר כתבתיו בשם הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות דס"ל דאף ביום הכפורים היו פייסות אחד לתרומת הדשן והשני מי מדשן מזבח הפנימי והמנורה דמכשירי עבודה הם ונעשין בכהן הדיוט וסדור המערכות ושני גזירי עצים הכל נעשה בכהן הדיוט שהן מכשירי עבודת הכהן גדול מי מוליך מחתה למזבח פנימי להקטיר וכ"ג מקטיר וזה מוליך המחתה גחלי אש ע"כ עכ"ל בקיצור:

תפארת ישראל

יכין

הפייס השני מי שוחט:    התמיד:

מי זורק:    דמו, והזורק הוא ג"כ מקבל הדם:

מי מדשן:    [אבאשען]:

הראש:    והפדר פרוס על בית שחיטתו:

והרגל:    [הינטערפוס] הימיני ושתי הביצים עמו. ור"ל הראש והרגל מעלה כהן א':

ושתי הידים:    [פארדערפיססע]. שניהן בכהן ב':

העוקץ:    [שוואנץ שטיק]:

והרגל:    השמאלי. שניהן בכהן ג' וכל הרגלים וידים שנזכרים כאן במשנה, היינו האברים שלמטלה ברגל אבל לא הארכובה התחתונה, שהן הכרעיים שנתנין למי שזכה בקרביים, [כספ"ד דתמיד]:

החזה:    הוא שומן החזה שכנגד הקרקע, וקודרו בעגול:

והגרה:    הוא הצואר, ובכל א' מצדדין של הצואר ב' צלעות וקנה ולב וריאה תלויין בה. שניהן בכהן ד':

ושתי הדפנות:    עם השדרה וטחול שתלוי בה, והכבד שנשאר תלוי בדופן ימיני. כולן בכהן ה': כפי

והקרבים:    [דארמע] בכהן ו':

והסלת:    עשרון סולת למנחת התמיד בלול בג' לוג שמן, בכהן ז':

והחביתין:    הן י"ב חלות שנעשית מעשרון סולת וג' לוגי שמן וחולטן ברותחין ולש ואופה אותן, ומקריב ו' חלות בבוקר פתות פתים, עם חצי קומץ לבונה, וו' חלות האחרות פתותות עם קומץ לבונה בערב. ולרמב"ם מקריב י"ב חצי חלות פתותות בבוקר, וי"ב חצי חלות פתותות בערב. ומשל כוה"ג היו קרבין. ומדהיו נאפות בשמן במחבת, להכי קרוין חביתין. הרי כהן ח':

והיין:    ג' לוגין לנסכי תמיד, בכהן ט', ועם הד' שזכו בשחיטה וזריקה ודישון מזבח ודישון מנורה, הרי כולן יחד י"ג. והא דלא חשיב נמי העלאת אברים מכבש למזבח, ולימא י"ד כהנים זכו בו [כמ"ד] היינו משום דהנך י"ג הי' בפייס א' ואח"כ פייס דקטורת ואח"כ פייס אברים:

שלשה עשר כהנים זכו בו:    דבמי שכלה החשבון של הסך שהסכימו, זוכה בשחיטה [ולכשירצה מכבדה לזר], והסמוך לו זורק, והסמוך אחריו מדשן, וכן כולם. והזוכין בשחרית זכו גם בין הערבים. זולת בקטורת דמעשרת. וכן סידור ב' גזירי עצים שבשחרית זכה בהן הזוכה בתרומת הדשן בערב הוצרכו ב' כהנים להן, ובפייס [ועי' תוס' דכ"ו א']. אמנם אף שקטורת של ערב צריך פייס לבד, עכ"פ הפיסו לה מיד לשחרית לבד. ולרמב"ם [פ"ד מתמידין] הפיסו לה בין הערבים:

אמר בן עזאי לפני רבי עקיבא משום רבי יהושע דרך הלוכו היה קרב:    דרך הלוך הבהמה בחייה. והראש והרגל קודמין מגזירת הכתוב. ואח"כ מקריבין דרך הלוכה, דהיינו החזה והגרה, ב' ידים, ב' דפנות, עוקץ ורגל. ות"ק סבר דהגדול יותר באברים קרב תחלה:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים