תולדות תנאים ואמוראים/א/ר' אושעיא רבה
ר' אושעיא רבה
[עריכה](תלמידו דר' חייא ובירושלמי נקרא כמעט תמיד בשם ר' הושעיה רבה ואך לפעמים בשם ר' אושעיא, ולהיפך בבבלי נשאר אך במק"א בשם ר' הושעיא בתענית ט.).
האדם הגדול הזה אשר זכה להקרא בשם "רבה" ובשם "בריבי" ובשם "אבי המשנה" היה בנו של ר' חמא בנו של ר' ביסא אשר לפי דעת הראב"ד בהקדמת הרמב"ם היה מבית דינו של רבי וכן בנו ר' חמא וגם הרמב"ם מודה לזה ואך דעת הרמב"ם שגם ר' אושעיא נכדו היה בב"ד דרבי והצדק אתו יען שגם ר' יוחנן שהיה תלמידו דר' אושעיא זכה לישב בישיבת רבה כפסחים נ: וא"כ למה לא נאמר שר' אושעיא היה בב"ר?
ושלשה דורות הללו היינו ר' ביסא ובנו ר' חמא ור' אושעיא בנו ראו זה את זה כשהיה ר' אושעיא גדול הדור ככתובות סב: שר' חמא הלך מביתו ללמוד תורה והניח את בנו ר' אושעיא עודנו ילד קטן, ושהה בישיבה זמן רב, ובתוך כך נתגדל בנו בתורה, ולבסוף כששב לביתו והתיירא שאם יבא פתאום לביתו יארע איזה סיבה כאשר קרה לאשת ר' חנניא בן חכינאי, לכן הלך לב"המד ומשם שלח להגיד לב"ב שבא, ובב"המד ישב ר' אושעיא בריה אך לא ידעו איש את רעהו, ובתוך כך התחילו לפלפל זע"ז בהלכה וראה ר' חמא כי חריף עצום הוא וחלש דעתיה וחשב בלבו שאלו היה כל הימים בביתו אפשר שגם בנו היה גדול בתורה כמותו, וכשבא ר' חמא הביתה, בא גם בנו אחריו והוא סבר שבא לפלפל עמו בתורה לכן קם מפניו אמרה לו אשתו כלום יש אב שעומד מפני בנו? וקרי עלייהו רמי בר חמא והחוט המשולש לא במהרה ינתק, זה ר' אושעיא בר' חמא בן ביסא וכב"ב נט: שנחלקו ר' אושעיא עם ר' חמא אביו והלכו לשאול לר' ביסא והוא פסק כנכדו.
מקום מולדתו נראה שהיה בדרום בעיר פרוד במקום קפרא כנדה פ"ג ה"ב יסופר ר' חייא רובה אזל לדרומה שאלון ליה ר' חמא אבוה דר' אושעיא ובר קפרא - אתא ושאל לרבי א"ל צא וכתוב להן וכו'. וכן מובא שבת פ"ו ה"ב וסנהדרין פ"י ה"א שהיו דרין זא"ז שאמרו שם בניה בייתיה דבר קפרא אמרין מן דבית רבה דבר קפרא עד בית רבה דר' הושעיה, ציפוראי אמרין וכו', ומזה אנו רואין שהיה עם בר קפרא לא במקום רבי בציפורי, ובר קפרא היה רבו המובהק כמו"ק כד: שאמרו בפירוש לאו מבר קפרא רביה שמיע ליה ר' אושעיה, ואפשר שהיה רבו עוד בהיותם בדרום.
אבל אח"כ התיישב ר' אושעיא וב"ב בציפורי במקום רבי כעירובין פ. מעשה בכלתו של ר' אושעיא - ובא מעשה לפני ר' חייא ואסר א"ל ר' ישמעאל בר"י וכו', וידוע שריבר"י היה ביחד עם רבי בציפורי ונפטר קודם רבי, ושם שמש את בר קפרא ככריתות ח. ר' אושעיה הוה שכיח קמיה דבר קפרא, שבקיה ואתא קמיה דר' חייא יומא חד פגע ביה ב"ק בעא מיניה - א"ל מה בבלי אומר בדבר זה.
וכאשר מצא את רבו החדש דבק בו ושימש אותו כשבת פ"ג ה"א שאמר משרת הייתי את ר' חייא הגדול, ובשבת לח: הלשון אר"א פ"א היינו עומדין לעילא מר' חייא רבה, ובפאה ספ"ז אמר רומס הייתי זתים עם ר"ח הגדול, ובשבת קכז. יספר מר"ח שפ"א הלך למ"א וכו'.
ורבו הגדול שקיבל מרבי פירושי המשנה מסרה לתלמידו ר' אושעיא ונקראת בשם מתניתא דר' חייא ור' אושעיא כתענית כא. כעדות אילפא שהיה בדורם שאמר אי איכא דשאיל לי במתניתא דר"ח ור"א ולא פשטינא ליה ממתניתין וכו', ופרש"י דהוו מסדרי מתניתא ע"פ רבינו הקדוש שהיה רבם.
וגם חברי דר' חייא חברו ברייתות כמו לוי ובר קפרא, אבל הברייתות שחיבר ר"ח ור"א עולה על כולם בדייקותם וזה שאמרו חולין קמא: כל מתניתא דלא תניא בי ר"ח ובי ר"א משבשתא היא ולא תותובו מינה בי מדרשא, וכבר האריך בזה רבינו שרירא גאון באגרתו ח"א פ"ו, ועין שר' אושעיא היה תלמידו דר' חייא וכל הדור הראשון והשני לאמוראים קבלו מר' אושעיא ולא מר' חייא שכבר נפטר עוד בחיי רבי כמפורש כתובות קג: לכן כינו את ר' אושעיא בשם "אבי המשנה" כלומר שהוא המפרש הראשון על המשנה, כב"ק פ"ד ה"ו שרשב"ל קראו "אבי המשנה" וכן קידושין פ"א סה"ג, שבועות פ"א ה"ה, ע"ז פ"ד ה"ה, ובכתובות פ"ט הס"א קראו ר' יונה כן, וביבמות פ"ג ה"ה קראו למתניתא דר' אושעיא בשם משניות גדולות, כי באמת הוא הרחיב את המשניות ופירשם כידוע לכל שהברייתות המה פירושי המשנה.
ואחר פטירת רבי שהיה אז ר' אפס הריש בישיבה שתחת ר"ג ברבי, קיבל ר' אושעיא גם ממנו כיומא פ"ה ה"ז ר' הושעיא בשם ר' אפס, ואח"כ כשהיה ר' חנינא הראש ישב גם הוא שם כפסחים פ"ז שא"ל ההוא מינא לר' חנינא אנן מעלינן מינייכו - א"ל רצונך יטפל לך תלמיד אחד נטפל לו ר' אושעיא, וכן מצינו כתובות עט. ר' אושעיא א"ר ינאי ולא שהיה תלמידם אך היה היו קשישים ממנו וכולם ישבו בב"ד הגדול תחת ר' יהודה נשיאה, ובירושלמי שבת פי"ט ה"א אר"י חבירה היה מקשה - א"ר אושעיה שאלנו את ר' יהודה הגוזר וכו', וכן הוא בשבת קל:, ובקידושין יב. כי אתא רב דימי אמר, ר' דוסתאי ור' ינאי ור' אישעיא שיערו כמה היא פרוטה, וביבמות קכא: א"ל ר"י לר"ל לא כך היה מעשה בר' אושעיא בריבי שהתריס אם שמונים וחמשה זקנים וכו', וזה כמו שאמרנו שדור שאחר רבי הוא דור התנאים האחרונים דור מפרשי המשנה, ובראשם היה ר"ג בר רבי ואחרי בו ר"י נשיאה, ושניהם היו כרעים אהובים, כיבמות נז. שבעי ר' יוחנן מר' אושעיא - אישתוק - לסוף אתא גברא רבא אחרינא - ומנו ר"ל, א"ל ר"י נשיאה אטו ר' יוחנן לאו גברא רבה הוא? וכן הוא ביבמות פ"ח ה"ב, ר' הושעיא רבה ור"י נשיא הוון יתבין רהט ר' יוחנן ולחש ליה באודניה דר' אושעיא, וביצה פ"א הי"א ששאל לר"י נשיא שמעת מאביך וכו', ובגיטין פ"ד ה"ב ר' אושעיא בר אבא [צ"ל רבה] אמר לר"י נשיא (ובספר בקורת התלמוד צד 42 העתיק הירושלמי שלא כראוי כדרכו בקודש?), ובקידושין פ"ג ה"ה דלמא ר' הושעיא ור"י נשיא הוו יתבין, וב"ק יט: יתי ר' יהודה נשיאה ור' אושעיא אקילעא דר' יהודה נפיק מלתא מבינייהו כשכשה בזנבה מהו וכו', ובסה"ד יפלפל ורוצה לומר שהוא רב אושעיא חברו דר' זירא עם ר' יהודה נשיאה השני שבא אז לבבל וישב אקילעא דרב יהודה או שרב יהודה הלך לא"י ע"ש, ובמחילה מכבודו ששגגה יצאה ממנו ולא רב יהודה היה בא"י כי הוא נגד מאמרו המפורש כל העולה מבבל לא"י עובר בעשה כברכות כד:, ולא ר"י נשיאה היה מעולם בבבל, ופשט הפשוט שישבו אקילעא דר' יהודה נשיאה, וכן מפורש בירושלמי ב"ק פ"ב ה"א ר' הושעיא רבה ור"י נשיאה הוון יתבין אעל ר' בא בר ממל ושאל כשכשה בזנבה מהו - א"ל ר' הושעיא רבה וכו', ומזה אנו רואין שמהעשה היה בא"י ואין שום שייכות לרב יהודה או לרב הושעיה חברי דר"ז, ובמגילה ז. ר"י נשיאה שדר לר' אושעיא אטמא דעיגלא תלתא וגרבא דחמרא בפורים שלח ליה קיימת בנו רבינו (קראו רבינו יען שהוא היה הנשיא, אבל בירושלמי מגילה פ"א סה"ד ליתא תיבת רבינו) ומשלח מנות וכו'.
מכל זה אנו רואין שישב תמיד עם ר"י נשיאה בציפורי ולקח חלק גדול בישיבתו הגדולה.
וכפי הנראה היה ממונה לקבל עדים ולקדש חדשים "בעין טב" וכידוע שכ"ז שיכלו לקדש חדשים ביהודה עשו כן, והנשיאים שישבו בציפורי שהיא גליל היה להם ב"ד קבוע בעין טב שהיא ביהודה ובימי רבי היה ר' חייא ממונה ע"ז כר"ה כה: ותלמידו ירש כבוד רבו וזה שאמרו נדרים פ"ו סה"ח ר' הושעיא כד הוה מקבל סהדא "בעין טב".
אבל זולת התמנותו זאת היתה לו ישיבה פרטית בציפורי וכל גדולי הדור השני אשר גם ראשם מגיע לימי דור הראשון ישבו לפניו, והראש והראשון היה ר' יוחנן וקראו תמיד "בריבי" כעירובין נג. שא"ר יוחנן י"ח ימים גידלתי אצל ר' אושעיא בריבי (אדם גדול בדורו, רש"י) ולא למדתי ממנו אלא ד"א במשנתינו, יב' תלמידים היא לו לר' אושעיא בריבי - ולמדתי לב על או"א - כשהיינו למדין תורה אצלו היינו יושבין ששה ששה באמה (שהיינו מתקרבין לשמוע מפיו ודוחקין זה את זה, רש"י) ואמר ר"י עליו ר' אושעיא בריבי בדורו כר"מ בדורו, ואמר עליו שלבו היה כפתחו של היכל, ובחגיגה ז. אר"י - עד שבא ר' אושעיא בריבי ולימד, וכן יבמות קכא:, בעי מיניה ר"י יבמות נז., איתיביה פסחים פא., נזיר טו:, אר"י א"ר אושעיא תענית ט. וכן ריב"ל שהיה כמו חבירו לפי ערך השנים, מצינו שאמר בשמו כירושלמי סוף חגיגה.
ר' אלעזר שהיה בבבל תלמידו דרב ושמואל כשעלה לא"י ישב לפני ר' אושעיא, כדמצינו ר"א אר"א כברכות ג: (לגרסת דק"ס) לב:, שבת כח:, פסחים קג: קטו., ר"ה ד: יד., יומא מא., מו"ק ח: כד:, יבמות נו:, גיטין כא: עח. עט., קידושין ו., סנהדרין פח:, שבועות ט:, מכות יח:, זבחים יא:, חולין עד: קו., כריתות יד:, שבת פ"ג סה"א.
ר' אבא א"ר אושעיא כתובות עט..
אדא בר תחליפא בשמו גיטין פ"ו ה"א, ובמע"ש פ"ד ה"ד איתא אבא בר תחליפא וצ"ל אדא.
ר' אחא בשמו עירובין רפא-ב. סוכה רפ"א.
ר' אלעזר אבוה (צ"ל אחוה) דר' יצחק ב נחמן בשמו ב"ב פ"ח סה"א.
ר' אמי כשעלה לא"י זכה לשמשו ביחד אם ר' אלעזר כשבת פ"ג סה"א אר"א א"ר הושעיא - א"ר אמי זמנין סגין יתיבת קומי ר' אושעיא ולא שנעית מיניה הרא מלתא, מזה אנו רואין שישב לפניו זמן רב, ובירושלמי ריש עירובין ר' אמי א"ר אושעיא.
זבדי בר לוי שלחו ר' אושעיא לתקן מע"ש שלו כדמאי רפ"ז.
ר' זירא בשמו כתובות עט..
רב חייא בר יוסף א"ר אושעיא ע"ז נא:.
ר' חייא בר לולייני בשמו ע"ז רפ"ב.
רב חמא בר יוסף אר"א בריבי ע"ז מד:, וסנהדרין טז. איתא ר' חמא בר יוסי וכן צ"ל בב"ק קיב. (ושם איתא בטעות רב יוסף בר חמא, דק"ס).
ר' חיננא קרהיגנא בשמו שבת פט"ז ה"ב.
ר' יהודה בר ספרא בשמו חגיגה פ"א ה"ו.
רב יוסף שבת קכז., עירובין עח. פח., רבה א"ר חייא - ורב יוסף א"ר אושעיא, (ולא שהיה תלמידו אך כן קבלו משמם).
ר' יעקב (בר אידי , דק"ס) א"ר אושעיא ברכות יא. כט:.
ר' יצחק בר חקולא בשמו גיטין רפ"ח.
ר' יצחק בר נחמני א"ר אושעיא שבת לז., חולין מט..
ר' סימון דתרי בשמי שבת פ"ג סה"א.
עולא א"ר אושעיא חולין עו..
ר' פדת בשמו ב"ק פ"ד ה"ח, שבועות פ"ח ה"ג.
ר' פנחס א"ר אושעיא שצ"ד בתי דיני היו בירושלים וכו' כתובות קה:.
ר' שמעון בר יסינא בשמו יבמות פי"ג ה"א.
ר' שמעון בן לקיש משמיה, פסחים לד:, קידושין פ., בכורות יג., נדה כה..
ובדורות האחרונים היה בפיהם לברכה כב"ק קיא: שאמר רבא כי שכיבנא נפק ר' אושעיא לוותי דתריצנא מתני' כוותיה. ופסחים צ. אמר אביי אי לא דאוקמיה ר' אושעיא - ה"א וכו'.
ואחר פטירת ר' יהודה נשיאה (שנפטר לערך תקמה לשטרות) נעשו חדשות בא"י שעד העת ההיא מן הלל הזקן עד פטירת ר"י נשיאה היו הנשיאים גם ראשי מתיבתא והעומדים בריש העם לתקן תקנות כללית כמו שהיו נקראין ר"ג וב"ד, רבי וב"ד אבל כשנפטר ר"י נשיאה נתחלקה הנשיאות וראשי מתיבתות לשתים. עטרת הנשיאות נשארה להמשפחה היקרה נכדי הלל, אבל לא היו עוד מגדולי התורה לעמוד בריש הישיבה, ובית ועד הסנהדרין התפוררה למקומות מרובין. ר' יוחנן שזכה עוד לראות את רבי, וכשנפטר ר"י נשיאה היה כבר בא בימים קרוב לימי זקנה הלך לטבריא ויסד שם ישיבתו הגדולה. ר' חנינא שהאריך ימים אחרי ר"י נשיאה נשאר בציפורי והרביץ שם תורה. ר' ינאי יסד כבר ישיבתו המהוללה בעיר עכברא, ור' אושעיא שהיה ביחד זמן קצר עם ר' גמליאל בנו של ר' "יהודה נשיאה" כחלה פ"ד ה"ד שבקש ר"ג ברבי להנהיג את הדמאי בסורא ולא הניחו ר' אושעיא (ובע"כ אין זה ר"ג בנו של רבינו הקדוש שאז לא היה עדיין ר' אושעיא גדול כ"כ להתערב בעניני הנשיא וזה ברור) ואז הלך ר' אושעיא ויסד ישיבה גדולה בקיסרין ור' יוחנן אע"פ שהנהיג ישיבתו הגדולה בטבריא מ"מ כל ימי חיי רבו היה הולך לשם לפרקים לשאול ממנו ספיקותיו וזה שמצינו תרומות פ"י ה"ב א"ר יוחנן כשהיינו הולכין אצל ר' הושעיא רבה לקיסרין ללמוד תורה, ומפורש יותר בחלה פ"ד סה"ד שאר"י על דבר זה הלכתי אצל ר' הושעיא רבה לקיסרין ואמר לי וכו', ובעירובין רפ"ה מפורש, ר' יוחנן בשם ר' הושעיא מוסיפין - לתל עשר שנין עביד עליל קומי רביה "דלא צריך ליה", כי באמת כבר נהג ר"י ישיבתו הרמה ואך לפרקים היה הולך להתיר ספיקותיו אצל רבו.
הלכותיו
[עריכה]כמו שאמרנו למעלה שהיא היה המסדר הברייתות לכן נמצא תמיד בלשון תני ר' הושעיא (כמו על ר' חייא רבו בשם תני ר' חייא.) כב"ק ד: קיא: ובכמה מקומות. ובירושלמי לערך נח' פעמים בשם תני ר' אושעיא כאשר מנא הרב החכם ראה"ו בח"ג צד 50. וכן מצינו תני רב זביד ברבי אושעיא כב"מ צב:, ב"ב צה. וכן צ"ל ביבמות צו., אמרי דבי ר' אושעיא כריתות כח. וכן נזכר ברכות ג:, פסחים צ., סוכה יט. (ורב הושעיא מתקיף עליו), חגיגה ט., זבחים קיג. (חולק אם ר' יוחנן) קידושין נה. (ור' יוחנן תהי עליו) ופסחים צ: אמר אפשר ידעי חברין בבלאי טעמא דהא מלתא, ומצינו ב"ב קלו: שא"ל ר' יוחנן לר"ל כבר תרגמה "רב הושעיא בבבל" אחריך שאני ולפלא ד"ז שמעולם לא היה ר' הושעיא בבבל, וא"א לומר שהוא רב הושעיא שעלה מבבל כי הוא היה מתלמידיו הקטנים דר"י ושלא זכה להסתמך כמבואר בערכו, אבל טעות קטן נפל בספרים וצ"ל כדמובא המאמר בירושלמי כתובות פ"ט סה"א ושם איתא בפירוש "כך פירש ר' הושעיא אבי המשנה" והוא ר' אושעיא רבה. והטעות בא מכתובות נג. שאמרו שם כי אתא רבין אר"ל - א"ל אביי זילו אמרי ליה - כבר תרגמה רב הושעיא לשמעתיה בבבל ומזה בא גם לכאן וזה ברור, וכן משמע מרש"י שם שגורס ר' אושעיא.
והחכם ראה"ו בח"ג צד 51 יגביה את ר' אושעיא למעלה ראש, ובמה יען שלפי דעתו היה מקיל גדול, וז"ל:
| ב' יסודות גדולים העמיד ר' הושעיא אשר עמוק עמוק יורדים ונוקבים עד תחום ההלכה, האחד הוא מה שאמר המנהג מבטל הלכה ירושלמי ב"מ פ"ז ה"א. ב) שאמר האוכל איסור בזמן הזה צריך לשנות לפניו את השעורים שמא יעמוד ב"ד אחר וישנה עליו את השעורים ויהא יודע מאיזה שיעור אכל חגיגה פ"א ה"ב. ולפי דבריו יכול כל ב"ד אחר לשנות שיעור קדושי כסף מפרוטה לשיעור אחר אף גדול ממנו עד דינר - ואז המקדש בפרוטה אין קידושיו קידושין ונתירנה בלה גט. | ||
עכ"ל.
ובשניהם טעה טעות גדול או הזיד במעילה.
שמה שאמר מנהג מבטל הלכה, לא ר' אושעיא אמר כן מעצמו אך קאי על המשנה שאמרו מקום שנהגו שלא להשכים אינו רשאי לכופן וע"ז אמר זאת אומרת שאע"פ שהדין בכ"מ שהמוציא מחבירו עליו הראיה, וא"כ גם כאן אם בעה"ב שהתנה עמהן להשכים הוה אמינא שהם המוציאים ולהביא ראיה, לכן אמר שלא כן הוא דמדברי המשנה אנו נלמוד שהמנהג מבטל ההלכה, פי' יען שהמנהג הוא שלא להשכים אין כאן מוציא מחבירו ומסתמא שכרן ע"מ כן, ולא אוכל להאמין שימצא איזה בר בי רב שיעקש הישרה כהחכם ווייס ולעשות מזה כוונים לדבריו, וכן מובא ביבמות רפי"ב לעניין חליצה בסנדל.
וכדין האוכל איסור בזה"ז טעה עוד יותר, כי זה ידוע לכל שכל השעורין המה הלל"מ כעירובין ד: שאמרו שיעורין דאורייתא דכתיב - אלא הלכתא נינהו ואסמכינהו רבנן אקראי וכן מובא ברמב"ם ה' מאכלות אסורות פ"ב הי"א. ופשט הפשוט לית מאן דפליג שכל דיני השיעורין המה הלל"מ, אבל השיעורין עצמן נמסר לחכמים לשער כ"א בשיעורו הראוי לו כמו באיסור אכילה בכזית יען שאכילה בכזית נקרא אכילה, אבל הזית עצמו צריך שיעור ואפשר שכזית שהיה בימי אין זה כזית שהיה בימי ר' אושעיא, וזה שאמר שאם אחד אוכל כזית איסור בזמן הבית בשוגג אז יכול להביא מיד קרבן, אבל אם אוכל בזה"ז כזית איסור, אז צריך לכתוב לו השיעור שאכל יען שמא כשיבנה המקדש ויכול להביא את חובתו ואז אפשר שיאמרו ב"ד שכזית מחזיק כך וכך יגדל או יתקטן השיעור מכפי שהיה ביום שאכל ויחשוב בדעתו הלא לא אכלתי שיעור כזית אז, לכן א"ר אושעיא שצריך לכתוב השיעור כפי שהיה בשעת אכילה וזה ברור, ומה זה שייכות לפרוטה, ובפירוש מצינו קידושין יב. ממש להיפוך שאמרו שם כי אתא רב דימי אמר, ר' דוסתאי ור' ינאי ור' אושעיא שיערו כמה היא פרוטה, וזה ממש כדברינו שבימי ר' אושעיא נשתנית הפרוטה ולכן היו צריכין לשער כמה היא פרוטה בימיהם יען שאפשר שהפרוטה בימי הלל אינה שוה פרוטה כעת או להיפוך, ובזה כל דבריו נפל בבירא.
והרב ווייס חשב שהש"ס ירושלמי נאבדה מתוך קהל ישראל והקורא לתומו יאמין בכל דבריו, וכן לא יעשה ובפרט לחכם גדול שכמותו.
מדותיו היקרות די לנו להזכיר מה שיסופר סוף פאה שרבו רבנו היה סגי נהור והיה המנהג שהיה אוכל עם ר' אושעיא בכל יום ביחד, יומא חד היו לו אורחין ולא קראו לאכול עמו, בערב בא אלו וא"ל לא יכעוס מרי עלי יען שהיו לי אורחין ולא רציתי מבזיך, והושיב לו אתה פייסת למי שנראה ואינו רואה וכו', ושם שקלים ספ"ה יסופר שפ"א היה מטייל עם ר' חנא בר' חנינא באילין כנישתא דלוד א"ר חמא בר"ח כמה ממון שיקעו אבותי כאן, א"ל כמה נפשות שיקעו אבותיך כאן לא הוון בני נשא דילעון באורייתא? ומו"ק פ"ג ה"ה שאזל לחד אתר וא"ל שלום עליכם כמנהג מקומינו, וב"ר פי"-ו פיליסופוס אחד שאלו אם חביבה היא המילה מ"מ לא נתנה לאדם והשיב לו בטוב טעם ודעת.
חייו ובניו ומשפחתו
[עריכה]כפי הנראה היה עני המתפרנס בדוחק כמגילה ז. ובירושלמי שם פ"א סה"ד ששלח לו ר"י נשיאה בפורים אטמא דעיגלא וגרבא דחמרא שלח ליה קיימת בנו רבינו משלח מנות איש לרעהו "ומתנות לאביונים".
ומצינו שהיה לו בן גדול בתורה בשם ר' מרינוס כגיטין פ"ד ה"ו, וכן מצינו עירובין פ. מעשה בכלתו של ר' אושעיא, ואפשר שהיא אשת בנו ר' מרינוס.
וכל ב"ב אחריו היו מאוהבי הנשיא כשבת פי"ב ה"ג שאמרו אילין דר' הושעיא ודבר פזי הוון שאלון בשלמא דנשיא בכל יום ודר' הושעיא עלין קדמאי.
חתימתו מצינו שתחת שמו עי"ן כגיטין לו. וב"ב קסא:.
וימת זקן ושבע ימים לערך יג' שנים אחרי ר"י נשיאה היינו תקנה'.