רמב"ם על כלים יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · רמב"ם · על כלים · יא · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א[עריכה]

בעבור שדבר בדיני כלי חרס ובדומה להן בחלק הראשון והן העשרה פרקים הקודמים התחיל בזה החלק בדיני כלי מתכות ובעבור שאמר יתברך בכלי מתכות (במדבר לא) כל דבר אשר יבא באש למדנו מאמרו כל דבר בין פשוטין בין מקבלים ולזה יטמאו פשוטיהן כמו הסכינין והשפודין והדומה להן והיותן חוזרים לטומאתן אחר שבירתן כאשר התיכן ועשה מהן כלים שניים ולא נטהרו במקוה וזהו גזרה מדרבנן אולי יטמא כלי מכלי מתכות ויתיכו ויעשה ממנו כלי אחר בזה היום בעצמו והוא טהור מן התורה בלי ספק לפי שבהפסד הכלי הוסרה הטומאה ממנו וישמשו בזה הכלי בזה היום בתרומה וקדשים וזה מותר ויחשוב החושב ויאמר ששבר הכלי יטהרהו והטבילה ג"כ יטהרהו שאנחנו נראה הכלי כאשר נשבר ונעשה כלי אחר הנה הוא טהור בזה היום בעצמו וג"כ כאשר נטהר כלי במקוה טהור בזה היום בעצמו וישתמש בו בתרומה וקדשים והוא לא ידע שהכלי יצטרך הערב שמש כמו כל טמא כאשר נטהר במקוה וזהו ענין אמרם גזירה שמא יאמרו טבילה בת יומא עולה ורשב"ג לא יגזור זאת הגזירה זולת בכלים אשר נטמאו בטומאת מת לבד להיותה מצטרכת הזאת ג' וז' ואין הלכה כרשב"ג:

משנה ב[עריכה]

שיש לו שם בפ"ע יוחד בשם עד שנקרא בשם פלוני הנה הוא טמא וכל מה שיעשה מן המתכות בין שהיה לו אוגן גבוה או היה שטוח הנה הוא מקבל טומאה כמו שבארנו זולת אלו המנויין אם נעשו מאחד מהמתכות הנה הם לא יטמאו להיותם קיימים בארץ ונגר הוא עמוד יבריח השער מן הקצה אל הקצה ומנעול שם נופל על הנועל הקיים בשער לפי חלוף תמונתו וביאור מנעול נועל והוא שם עברי (שיר ה) על כפות המנעול: והפותה תמונת כוס מברזל יעשה ויקבר בארץ ויורכב בו הציר וציר הוא ציר השער אשר יסובב בעצם הפותה והוא יהיה מברזל בשערי המדינות והשערים הגדולי' מאד והן ג"כ שמות בעברי (מ"א ז) והפותות לדלתות הבית ואמר (משלי כו) הדלת תסוב על צירה: וצנור הוא הנקרא בלעז קנאלי ושרש זה אצלנו אמרם כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע וזה כאשר יגיע עשייתו להיותו דבק בארץ הנה היא לא תקבל טומאה ואפילו קבל הרכבה ואל זה הענין כוון בזאת ההלכה:

משנה ג[עריכה]

נוסחת התוספתא [ב"מ דכלים פ"ב.] גולמי כלי מתכות טהורין ואלו הן גולמי כלי מתכות כל מה שעתיד לשוף לשבץ לגרד לכרכב ולהקיש בקורנס מחוסר אוגן או אוזן טהור ואני אבאר זאת הברייתא. וקודם ביאורי לזאת ההלכה צריך לשמור זה השרש ולזכור אותו וזה שכל מי שיעשה כלי מאחד מהמתכות בין שיהיה זה הכלי מקבל כמו הקדרות או יהיו פשוטים כמו הסכינים והשפודים הנה אלו הכלים לא יטמאו עד שיושלם עשייתן על שלמות אופני תקונם אמנם אם נשאר בו דבר מועט לשוף והוא אמרו כל שעתיד לשוף או יחסר הסרת הקליפה אשר יתרועע אצל השיפה והוא אמרו לשבץ או יחסר גרידה כמו שיגרדו כלי מתכות אחר השיפה והוא אמרו לגרד או יחסר הלימא"ר כמו שיעשה בברזל אחר הגרידה והוא אמרו לכרכב או יחסר ההכאה אם היה צריך להכות עוד והוא אמרו להקיש בקורנס או שישלם הכלי על אלה הפנים כולן והיה זה הכלי ממה שיצטרך אל אוגן או אוזן ולא יעשה לו עדיין הנה לא יטמא ואוגן הוא ענק הכלי שבכלי המתכות יעשו להם ענקים מורכבים עליו כמו הקומקמין ואוזן הוא הבית יד ועל זה השרש אמר בזאת המשנה שמי שעשה כלים מאלו הדברים אשר בארנו ומנינו שמותם הנה הן לא יקבלו טומאה שהן גולמי כלי מתכות להיותם בלתי שלמים המלאכה וגם כן בלתי מתוקנים.

ועשת הוא חתיכת ברזל אצל יציאתו ממקור העפר וממנה עשיית הברזל קודם התיכותו שהנה יותך הרבה פעמים ויזכך עד שיתפרד גשמים רבים יהיו נתלים בו מהמקור כמו שהוא מפורסם אצל האומנים וכן שאר המתכות כאשר יצאו ממקור העפר הם עכורין וכאשר שב עליהן ההיתוך והזכוך תתיפה מראהו ומי שיעשה מחתיכה ממנו כלי קודם שיתיך אותה שנית ויזכך אותו הנה לא יטמא שהנה יחסר ממנה מה שסיפרנו מהגרידה והשריטה והלטישה ואי אפשר זה בזה הכלי למה שיתערב בו מהגשמים הזרים והעפר וכן יותך מברזל והנחשת ויעשו ממנו עגולין גדולים כדמיון הפת והוא אשר יקרא חררה בדמיון העוגה אשר יקרא חררה כמו שיתבאר בשבת (דף קכג.) וקמא (דף כא:).

וסובב זה גלגל מקיף של מוכני וזה שאלו המוכנים יעשו מעץ ויעשו עליהם מחוץ לוח של נחושת. וטסים הלוחות הדקים תרגום פחי זהב טסי דדהבא (שמות לט). וציפויין הן החפויין שיטוחו הכלים בלוחות זהב וכסף ודומיהן. ומכני כלים תושבות הכלים. ואוגני כלים צואריהן. ואזני כלים בית יד שלהן. ושחולת תוספת הכלים והקצוות הנוספין אשר ישוו מהכלים אצל העשיה מאמרם במומי הבכור (בכורות דף מ.) השחול והוא רפה הרגל. וגרודות אלגראד"ה ואין הכוונה שיותך זה הגרידה או אלו הקצוות ויעשה מהן כלים שזה יקבל טומאה בלא ספק אמנם הכוונה שכל אלו הקצוות והלוחות עד שנעשה מהן דמיון כלי הנה הוא לא יקבל טומאה מן הסבה אשר זכרנו עוד א"ר יוחנן בן נורי שמי שחתך כלי ועשה כלי אחר מכל אלו החתוכין לא יקבלו טומאה והוא אמרו ואף מן הקצוצה ואינה הלכה עוד אמרה המשנה שמי שעשה כלי משברי כלים או מן הגרוטין והוא השברים אשר נשארו מהכלים ישאר מהכלים אחר תכלית הזמן עד שתודק ותשבר ויכלה ויעלה חלודה על רובו או מי שעשה כלי מן המסמרין אשר יאומת שאלו המסמרין יעשו מכלים כאילו הן משברי כלים ולזה יהיה זה הכלי הנעשה מאלו הג' דברים מקבל טומאה אולם מי שעשה כלים ממסמרין ולא יוודע אמתו אם אלו המסמרים נעשו מהכלים הנה יהיה דינו דין עושה כלי משברי כלים ויקבל טומאה או אלו המסמרין נעשו מן החררה או מן העשת ויהיה זה הכלי כמו גולמי כלי מתכות הנה בזה מחלוקת ב"ש וב"ה ולשון התוספ' פ"א שם. א"ר אליעזר בר' יוסי לא נחלקו ב"ש וב"ה על המסמרות שידוע שנעשו מן הכלים שהן טמאין ועל המסמרין שלא נעשו מהכלים שהן טהורין על מה נחלקו על הסתם שבית שמאי מטמאין וב"ה מטהרין ואמנם עשיית כלי מהמסמרין הנה זה מבואר כמו שנשימהו מרצע או שפוד או דמיון זה לפי מה שאפשר בדרך המסמר ועביו:

משנה ד[עריכה]

כבר קדם לך שהברזל הטמא לא יטהר אותו ההיתוך ולזה כאשר נתערב ברזל טהור וטמא בהיתוך ונעשה מן הכל כלים אם רוב מן הטמא יהיה זה הכלי טמא. וכבר זכרנו ג"כ שכלי גללים לא יטמאו. וחלמא טיט דבק לדמיון לובן ביצה ולזה יקרא חלמא כמו אם יש טעם בריר חלמות וכאשר נתערב הטיט בגלל ונעשה מקבוצן כלי מבושל והוא מעורב מכלי חרס וכלי גללים:

וקלוסטרא כלי מקשיי על דמיון הרמון בצואר ארוך וזה צורתו יורכב זה הקצה בשתי טבעות קיימות בשני השערים טבעת בזה השער האחד וטבעת בזה השער האחר ואצל קבוץ שני השערים יורכב הטבעת האחת על הטבעת השנית ויכנס זה הקלוסטרא ביניהם וינעל השער בזה ואם היה זאת הקלוסטרא מאחד מאלו המתכות הנה היא תקבל טומאה לפי שהיא יש לה שם בפני עצמה ואם היה מעץ והיא מחופה מברזל או זולתו מן המתכות הנה היא טהורה והוא אמרו ומצופה טהורה לפי שכלי עץ כאשר היה מחופה בכלי מתכות לא יקבל טומאה ואפי' היה לו בית קבול כמו שהתבאר בסוף חגיגה (דף כו:) כמאמר חכמים שמזבח הזהב והנחשת לא יקבל טומאה ושמו הסבה בזה מפני שהם מצופין ושרש זה אמרו כל כלי אשר יעשה מלאכה בהם וגו' ואמרו בספרא יכול שאני מרבה את חפויי הכלים ת"ל בהם פרט לחפוי הכלים ר"ל שזה הכלי לא יגיע השמוש בו בעצמו אבל באמצעות הכסוי אשר עליו אמנם טמא מהכלים אשר יעשה מלאכה בהן בעצמן וזהו ענין אמרם בחגיגה (שם) שהוא כאשר חפה אותן ביטל אותן ושמור זה השרש בכל זאת המס': והפין. הן השינים הקבועין בפותחת: והפורנא. הוא המקום עצמו אשר תכנס בו הפין. ועניני הטלטול בשבת כבר נתבארו במסכת שבת בפרק כל הכלים (דף קכג.):

משנה ה[עריכה]

הברזל אשר ידמה לכלכל אשר תסובב על פי הבהמה היא אשר תקרא פרומביא והאומנים אצלנו קורין אותו אלומם ועקרב שלו הוא קצה הברזל אשר יכנס בפי הבהמה ויכה בחניכין שלה ולו קצה דומה לעקרב ויקראוהו האומנין הלשון: ולחיים. הן הברזילין אשר ימשכו על לחיי הבהמה וזה כלל כאשר יתקבץ הוא הרסן והלכה כחכמים:

משנה ו[עריכה]

פיקה. דמיון חצי כדור נקוב יעשה בראש הכוש יכבד אצל הטוייה ויארך החוט בו ושמו במצרים הכובדי וחכמים אומרים שאין לה שם בפני עצמה ואפילו אמר האדם הפיקה לא ידע לאיזה דבר כיון שזה השם נופל על כל פלכה עגולה או קרובת העגול עד שיאמר פיקה של כוש הנה להיות לה שם לויי לא תטמא אולם אם היתה של עץ מחופה הנה היא טהורה לדברי הכל לשרש אשר זכרנו: וכוש. הוא מטוה: ואימה. הכלי אשר יתחבר עליו הפשתן או הקיטו"ן אצל הטוייה ושמו המפורסם אצלנו פילודא בלע"ז: וסימפונין וחליל. שתי תמונות מתמונות כלי הזמר: ובית קבול כנפים. מקום ירכב בו כלים בדמיון כנף להשמיע הנגון ואם היה באלו כלי הזמר של עץ מקומות עשויות לרכוב בהן אלו הקצוות הנה הוא בית קבול ולזה תטמא ואפי' היה מצופה מפני זה הבית קבול אשר הוא בלתי מצופה לפי שאלו המקומות אי אפשר שיחופו ואמנם החפוי מחוץ הכלי והלכה כחכמים:

משנה ז[עריכה]

קרן ירצה בו החצוצרות לא קרן הבהמה וזה החצוצרות אצלן ב' תמונות האחת יקראו אותה קרן עגולה והאחרת יקראוה קרן פשוטה כולן הם בעלות פרקים יורכבו מחתיכות רבות אבל הרכבת קרן עגולה קשה לא יכשר להרכיבה כי אם אומן ולזה אמר [שבת מז.] המחזיר קרן עגולה בשבת חייב חטאת וקצה החצוצרות אשר ימשך לפי התוקע יקרא מצופית שלה והקצה האחר הרחב יקרא הקו שלה ומבואר הוא שזה הקרן כבר יעשו קצת מחלקיו מעץ וקצתן ממתכת ולזה אמר אם היתה מצופית שלה של מתכת: וידוע שהרבה מנורות יעשו מפרקים והוא אשר יקראוהו החכמים מנורה של חוליות ואלו הפרקים כאשר יתחברו יהיו ממנו קני המנורה והוא אשר יקראו בכאן קני מנורה לא יטמאו כל עת שהיא נפרקת לפי שלא יקראו אלא בשם חבור על השרש אשר הקדמנו: והפרח היא העגולה אשר עליה תהיה הנר: והבסיס התושבת אשר בו הרגלים תרגום כנו בסיסיה: בשעת חבורן. לכולם בשם אחד יקרא ר"ל מנורה וכן קרן עגולה והלכה כחכמים:

משנה ח[עריכה]

קסידא. כובע הברזל אשר יושם בראש בעת המלחמה: ולחיים לוחות ברזל יכסו החזה: וכידון. הרומח הקטן אשר הוא ביד המלכים ברוב העתים: והניקון אל קנה והוא הפוך ומשקל קנו והוא הברזל הנכנס בתוך הרומח: ומגפיים נעל מברזל יכסה הרגלים כדי שלא יורו על רגליו: ושריון. ידוע: תכשיטי אשה. חלי הנשים והביא מהן קצתן על צד המשל כמו שעשה בכלי החרב: ועיר של זהב. עטרה של זהב על צורת ירושלים ישימום בראש ולזה נקרא עיר: וקטלאות. הן חוטי זהב ישימו בצואר והוא הנקרא בלשון התורה רביד וכבר יעשו חוליות זהב נקובות כדמיון גרעינים ויכניס בחוטים וישימו אותן על הצואר וזה יקרא מחנק וכבר יקרא גרעיני אדם פטדה וברקת וירכיבו אותן בחוט זהב או כסף ויעשו ממנו כבלים סובב סביב הצואר גם כן וכל זה יקראו קטלאות: ונזמים. שני מינים מהן שיתלו באזן כמו שעושין היום ומהן יתלו באף כמו שהיו עושין כן בזמן ההוא: וחותם כמו שיעשו בקצה החותמות מספיר או מנפך ומה שדומה להן מן האבנים ואין הלכה כר"א:

משנה ט[עריכה]

כקדירה מלמטה. שיהיה לו בנין חלול כמו הקדרה ועל ראשו גרעין אחד מקשיי דומה לעדשה על זאת inset הצורה וכאשר תתפרד זאת העדשה מהקדרה תהיה הקדרה כלי שבה בית קבול בלא ספק והיא טמאה משום כלי לא מפני שהיא מתכשיטי נשים ותהיה גם עדשה טמאה לפי שיש לה שם בפני עצמה וצינורא הוא קצה קנה הנזם הנכנס בנקב האזן או האף ולפי שהוא מעוות קורא אותו צינורא תרגום מזלגותיו צינורותיה. ואמר העשוי כמו אשכול ירצה נזם העשוי כמין אשכול והוא שיהיו גרעיני זהב מקובצים על דמיון אשכול ענבים וכאשר יתפרדו אלו הגרעינין לא יטמאו שאינן אז מתכשיטי נשים ולא לכל גרעין מהן שם בפני עצמו ואין בו ג"כ בית קבול שיטמא בעבורו ולא תטמא שום כלי מתכות אם לא בתנאים קדם זכרם: