משנה כלים יא ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק יא · משנה ז | >>

קרן עגולה, טמאה.

ופשוטה, טהורה.

אם היתה מצופית שלה של מתכת, טמאה.

הקב יז שלה, רבי טרפון מטמא, וחכמים מטהריןיח.

ובשעת חיבורן, הכל טמא.

כיוצא בו, קני מנורה, טהורין.

הפרח והבסיס, טמאין.

ובשעת חיבורן, הכל טמא.

משנה מנוקדת

קֶרֶן עֲגֻלָּה, טְמֵאָה;

וּפְשׁוּטָה, טְהוֹרָה.
אִם הָיְתָה מְצוּפִית שֶׁלָּהּ שֶׁל מַתֶּכֶת,
טְמֵאָה.
הַקַּב שֶׁלָּהּ,
רַבִּי טַרְפוֹן מְטַמֵּא,
וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין;
וּבִשְׁעַת חִבּוּרָן,
הַכֹּל טָמֵא.
כַּיּוֹצֵא בּוֹ,
קְנֵי מְנוֹרָה, טְהוֹרִין.
הַפֶּרַח וְהַבָּסִיס, טְמֵאִין.
וּבִשְׁעַת חִבּוּרָן, הַכֹּל טָמֵא:

נוסח הרמב"ם

קרן -

עגולה - טמאה,
ופשוטה - טהורה.
אם היתה מצופית שלה של מתכת - טמאה.
הקב שלה -
רבי טרפון - מטמא.
וחכמים - מטהרין.
ובשעת חיבורן - הכל טמא.
כיוצא בו,
קני מנורה - טהורין.
הפרח, והבסיס - טמאין.
ובשעת חיבורן - הכל טמא.

פירוש הרמב"ם

קרן - ירצה בו החצוצרות, לא קרן הבהמה. וזה החצוצרות אצלן שתי תמונות, האחת יקראו אותה קרן עגולה והאחרת יקראוה קרן פשוטה, כולן הם בעלות פרקים יורכבו מחתיכות רבות. אבל הרכבת קרן עגולה קשה לא יכשר להרכיבה כי אם אומן, ולזה אמר "המחזיר קרן עגולה בשבת חייב חטאת".

וקצה החצוצרות אשר ימשך לפי התוקע יקרא מצופית שלה, והקצה האחר הרחב יקרא הקב שלה. ומבואר הוא שזה הקרן כבר יעשו קצת מחלקיו מעץ וקצתן ממתכת, ולזה אמר אם היתה מצופית שלה של מתכת.

וידוע שהרבה מנורות יעשו מפרקים, והוא אשר יקראוהו החכמים "מנורה של חוליות", ואלו הפרקים כאשר יתחברו יהיו ממנו קני המנורה, והוא אשר יקראו בכאן קני מנורה, לא יטמאו כל עת שהיא נפרקת לפי שלא יקראו אלא בשם חיבור, על השורש אשר הקדמנו.

והפרח - היא העגולה אשר עליה תהיה הנר.

והבסיס - התושבת אשר בו הרגלים, תרגום "כנו"(שמות ל, יח) "בסיסיה".

בשעת חבורן - לכולם בשם אחד יקרא רוצה לומר "מנורה", וכן "קרן עגולה".

והלכה כחכמים:

פירוש רבינו שמשון

קרן עגולה וקרן פשוטה. שניהן כלי שיר עשוין מקרן כדכתיב (שם) קל קרנא משרוקיתא:

עגולה. יש לה בית קיבול פשוטה אין לה בית קיבול וטהורה דנידונית ככלי עץ וככלי עצם דלעיל בפ"ב דמחד קרא אתרבו בפ"ק דחולין (דף כה:) הבא מן הקרנות מן העצמות:

ומצופית שלה של מתכת טמאה. אף הפשוטה דנידונית כמתכת כיון דמצופה מתכת ויש מהן של חוליות דאמרינן בס"פ כירה (דף מז.) המחזיר קרן עגולה חייב קרן פשוטה פטור שיש עסק בדיבוק של עגולה יותר מן הפשוטה:

קו שלה. פירש בערוך נרתק שלה:

קני מנורה. בספרי זוטא ממעט להן מדכתיב אך ובריש פירקין הבאתיה. הפרח בית שיקועו של נר שבראש המנורה שמו פרח כדתניא מנורה שברה"ר ופרח בראשה רחב ארבעה:

בסיס. הם רגלים שהמנורה עומדת על גביהן. תניא בתוספתא חצוצרות של פרקים הרי זו טמאה נתפרקה העליון טמא והתחתון טהור:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

קרן עגולה וקרן פשוטה - חצוצרות מקרני הבהמות עשויות פרקים פרקים מחוברים טו, אלא שאחת מהן צורתה עגולה ואחרת פשוטה. וחיבור הפרקים של עגולה קשים וצריכים אומן יותר מחיבור הפרקים של פשוטה, ומפני זה אמרו המחזיר קרן עגולה בשבת חייב חטאת, משא"כ בפשוטה:

קרן עגולה טמאה - שיש לה בית קיבול. וקרן פשוטה טהורה, שאין לה בית קיבול. וקרנים דין כלי עצם יש להן, שפשוטיהן טהורים כפשוטי כלי עץ:

מצופות - מקום הנחת הפה, והוא הקצר שבה טז. מלשון עומדים צפופים:

טמאה - דחשבינן לה ככלי מתכות, ואף על פי שהיא פשוטה מקבלת טומאה:

הקו שלה - הצד הרחב שבה אם היה של מתכות:

ר' טרפון מטמא וחכמים מטהרים - והלכה כחכמים:

קני מנורה טהורים - שאין להם שם בפני עצמן, ותנן לעיל בריש פרקין כל כלי מתכות שיש לו שם בפני עצמו, טמא:

הפרח - מקום מושב הנר שבראש המנורה פרח שמו:

בסיס - רגלי המנורה שהיא יושבת עליהן:

פירוש תוספות יום טוב

קרן עגולה כו'. לשון הר"ב חצוצרות מקרני הבהמות. ועיין מ"ש בסוף מסכת קנים. דקרנות נקראו חצוצרות. ולשון הר"ש כלי שיר עשויין מקרן. כדכתיב (דניאל ג) קל קרנא משרוקיתא:

וקרן פשוטה טהורה. פי' הר"ב שאין לה בית קבול. וקרנים דין כלי עצם יש להן כו' כדתנינן בר"פ:

[*מצופית. פי' הר"ב מקום הנחת הפה. והוא הקצר שבה. כלומר מקום הצר. שהרבה פעמים נמצא בלשונם שמשתמשים בל' קצר. והמכוון בו צר. ולפי שאינו רחב. קראוהו קצר. ומ"ש הר"ב מלשון עומדים צפופים. שבמ"ה פ"ה דאבות]:

הקב שלה. והר"ב העתיק הקו וכן נמצא במשנה שבדפוס הגמ'. גם הרמב"ם העתיק כן. אבל הר"ש העתיק כגי' הספר. ופי' בשם הערוך שהוא נרתק שלה וכלי הוא. כמו קב הקטע בפ' במה אשה [משנה ח] שהוא כלי ונרתק לרגל. וגם בנוסח מהר"ם הקב. וכן במשניות ישן ומנוקד:

רבי טרפון מטמא וחכמים מטהרין. נ"ל דמדתנן ובשעת חבורן הכל טמא. דהא דמטהרים החכמים ה"ט דאין לקו שם בפני עצמו. ופלוגתייהו כפלוגתת ר"ע וחכמים דלעיל [*ועיין שם]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(טו) (על הברטנורא) עיין מה שכתבתי במסכת קנים דקרנות נקראו חצוצרות, ולשון הר"ש, כלי שיר עשויין מקרן, כדכתיב קל קרנא משרוקיתא (דניאל ג'). תוי"ט:

(טז) (על הברטנורא) כלומר מקום הצר. שהרבה פעמים נמצא בלשונם שמשמשים בלשון קצר, והמכוון בו צר. ולפי שאינו רחב קראוהו קצר. תוי"ט:

(יז) (על המשנה) הקב. והר"ב העתיק הקו כו'. אבל הר"ש העתיק כנירסת הספר. ופירש בשם הערוד שהוא נרתק שלה. וכלי היא. כמו קב הקטע בפרק במה אשה מ"ח שהוא כלי ונרתק לרגל:

(יח) (על המשנה) מטהרין. נ"ל דמדתנן ובשעת חבורן הכל טמא, דהא דמטהרים החכמים היינו טעמא דאין לקו שם בפני עצמו. ופלוגתייהו כפלוגתת ר"ע וחכמים דלעיל. תוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

הקו שלה:    ברוב ספרי כתיבת יד כתוב קב בבי"ת וכן הגיה הרב בצלאל אשכנזי ז"ל:

תפארת ישראל

יכין

קרן עגולה:    חצוצרה עקומה מקרן בהמה. והוא עשוי מפרקים. וכ"כ חצוצרה פשוטה שנעשה מקרן בהמה נעשה מפרקים. ולשניהן יש ב"ק שמתהווה כשיתחברו פרקיה:

ופשוטה טהורה:    דרק העגולה. מדקשה לפרק אבריה. אינה עשויה להתפרק להכי הב"ק שנתהווה ע"י החזרת פרקיה מחשב ב"ק. אבל חצוצרה הפשוטה בקלות יפרקו אבריה זה מזה. ולא מחשב הב"ק שנעשה ע"י חיבור הפרקים כבית קבול ממש [וערפ"ב]. והא דנקט הך דין כלי עצם הכא בין דיני כלי מתכות משום סיפא. בהיה בה מצופת מתכות:

אם היתה מצופית שלה:    מקום הנחת פה התוקע:

של מתכת טמאה:    ר"ל המצופית מק"ט. אף שהיא פשוטי כ"מ. וקמ"ל נמי דלא הוה כמתכת המשמש לעץ [כפי"ג מ"ו] דהכא שאני. דרק המצופית מסייע להנעים הקול:

הקב שלה:    ר"ל ואם צד הרחב של החצוצרה שמקרן. היתה של מתכות [ולערוך ר"ל נרתק של חצוצרה. ולא זכיתי להבין. דא"כ מה זה דקאמר בסיפא. ובשעת חבורן הכל טמא. ואי בנרתק. הרי בל"ז העשוי לתיק גם בלי חבורן מק"ט [כספט"ז] ותו מה חיבור שייך לנרתק עם החצוצרה שרק מונחת בתוכה וצ"ע]:

רבי טרפון מטמא:    מדהו"ל כ"מ שא"צ ב"ק:

וחכמים מטהרין:    דשם קב כולל נמי מדה. ונמצא שאין לו שם בפ"ע. ור"ט ס"ל כר"ע לעיל [סי' נ"ד] דכל שם של כלי שנצטרך לבעלי מלאכה. אפי' יש כלי אחר שיש לו ג"כ שם כזה. עכ"פ כיון דבעלי המלאכה המשתמשין בכלי ההוא קורין אותה סתם. ומפני שהם הם המשתמשין בו ניכר וידוע הוא לכל לאיזה כלי מתכוון. ה"נ כיון שבין המזמרים ידוע הוא הכלי בשם סתם הו"ל כיש לו שם בפ"ע:

ובשעת חבורן:    הקרן והקב עם המצופית:

הכל טמא:    לכ"ע בנגע בו טומאה בכל מקום מק"ט. משום המצופית דהמחובר לטמא טמא [פי"ב סמ"ב]:

כיוצא בו קני מנורה טהורין:    ר"ל הקנים כשהן מפורקין מהמנורה אמק"ט. מדאין להם שם בפ"ע [כלעיל סי' ה']:

הפרח:    מקום השמן והפתילה:

והבסיס:    מושב רגלה הרחב:

טמאים:    אף דגם הנך אין להן שם בפ"ע. עכ"פ יש להן ב"ק. וא"צ לב"ק שם בפ"ע:

בועז

פירושים נוספים