ברטנורא על כלים יא

משנה כלים, פרק י"א:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

כלי מתכות פשוטיהן טמאים - דלא איתקש לשק:

חזרו לטומאתן הישנה - חכמים גזרו על כלי מתכות שהתיכן ועשה מהן כלים חדשים, שיחזרו לטומאתן הישנה. גזירה שמא יאמרו שבירתן של כלים מטהרתן וטבילתן מטהרתן. מה שבירתן אינה טעונה הערב שמש, שהרי משתמשין בהן באותו היום שנטמאו ושברן וחזר ועשאן חדשים, אף טבילתן אינה טעונה הערב שמש, ואתיא למיעבד תרומה וקדשים בכלים שלא העריב שמשן :

לא לכל טומאה אלא לטומאת נפש - רבן שמעון בן גמליאל סבר דטעמא דגזרו על כלי מתכות שיחזרו לטומאתן ישנה אינה אלא גזירה שמא תשתכח תורת מי חטאת מן הכלים, שאין לך אדם ממתין שבעת ימים אלא שוברן מיד וחוזר ועושה אותן חדשים, הילכך לא חזרו אלא לטומאת מת בלבד שצריכים הזאת שלישי ושביעי. ואין הלכה כרשב"ג:

(ב)

שיש לו שם בפני עצמו - שהוא ידוע וניכר ומיוחד בשמו:

טמא - בין יש לו בית קבול בין אין לו בית קבול:

הנגר - יתד של ברזל שנועץ ראשו אחד בקרקע וראשו השני אחורי הדלת. אי נמי, כמין עמוד שסוגר ומבריח הדלת מן הקצה אל הקצה:

מנעול - כל דבר שנועלים וסוגרים בו הדלת נקרא מנעול. ודוגמתו במקרא בשיר השירים (ה ה) על כפות המנעול:

פותה - כמין כוס קטן של ברזל קובעים בארץ, וציר הדלת סובב עליו כדי שיהא נוח להפתח ולהסגר. ודוגמתו במקרא (מלכים א ז נ) והפותות לדלתות הבית הפנימית:

והצנור - קנאל"י בלע"ז:

שנעשו לקרקע - להשתמש בקרקע. וכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע ואינו מקבל טומאה:

(ג)

העשת - חתיכה של ברזל כשמוציאים אותו מן המחצב :

חררה - לאחר שמתיכים הברזל עושים ממנו עיגול כמין עוגה:

סובב של גלגל - גלגל העגלה של עץ, עושים סביבו טס של ברזל שלא ישבר בטרשים ובסלעים:

טסין - וירקעו את פחי הזהב (שמות לט), מתרגמינן ורדידו ית טסי דדהבא:

כני כלים - בסיסי כלים. לשון ואת כנו (שם), דמתרגמינן וית בסיסיה:

הוגני כלים - כמין ענק סביבות שפת הכלים :

אזני כלים - בית יד שאוחזים בו הכלי:

השחולות - מה שנשתייר מן הכלי לאחר שנעשה. לשון כמשחל בניתא מחלבא (ברכות דף ח.) כי מן המים משיתיהו (שמות ב), מתרגמינן ארי מן מיא שחלתיה:

גרודות - שנגרד מן הכלי בשעת עשייתו. לשון להתגרד בו האמור באיוב (ב ח):

טהורים - דלא חיישינן בכל הני שמא מכלי טמא באו וכשחזר ועשה מהן כלי חזרו לטומאתן ישנה, דכל הני לא נראו לקבל טומאה מעולם, משום דגולמי כלי מתכות נינהו, וגולמי כלי מתכות אין מקבלין טומאה. והכי תניא בתוספתא, גולמי כלי מתכות טהורים, ואלו הן גולמי כלי מתכות, כל שעתיד לשוף , לשבץ, לגרד . ולכרכב, ולהקיש בקורנס, מחוסר אוגן או אוזן. טהור:

אף מן הקצוצות - אם קצץ כלים לחתיכות, כלים הנעשים מאותן חתיכות לא חזרו לטומאתן ישנה . ואין הלכה כר' יוחנן בן נורי:

גרוטאות - כלים שנשתברו מפני תשמישן ונעשה בהן חתיכות קטנות אחרי בלותן נקראים גרוטות. והן קטנים משכרי כלים:

ומן המסמרות שידוע שנעשו מכלים - אע"ג דלא ידעינן אם מכלים טהורים באו או מן הטמאין:

טמאין - טמאים הכלים הנעשים מהם. דחיישינן שמא מכלים טמאין באו וחזרו לטומאתן הישנה:

מן המסמרות - סתם. דלא ידעינן אם נעשו מכלים או מן העשת:

בית שמאי מטמאין - דגזרו הני אטו הני:

ובית הלל מטהרין - דלא גזרו:

(ד)

ברזל טמא - שבא משברי כלים:

שבללו - שטרפן זה בזה והתיכן ועשה משניהם כלי:

ברזל טהור - שבא מן העשת ומן החררה וכו':

אם רוב מן הטמא טמא - דחוזר לטומאתו הישנה:

החלמא - טיט הדבק כלובן ביצה :

ומן הגללים - שעירב הטיט עם גללי הבקר ועשה מהן כלים וצרפן בכבשן. אם רוב מן החלמא. מקבלים טומאה כדין כלי חרס. ואם רוב מן הגללים, טהורים, דכלי גללים אין מקבלין טומאה:

קלוסטרא - הנגר של הדלת. והוא היתד שנועלים בו הדלת כדפרישנא לעיל, רגילים לעשות בראשו כמין תפוח, והוא נקרא גלוסטרא. ואם נעשה מברזל טמא, חוזר לטומאתו הישנה, לפי שראוי לדוך בו שומין במדוכה:

ומצופה טהורה - אם היתה של ברזל טהור ומצופה של מתכת טמא, טהורה. דבתר עיקרא אזלינן ולא בתר הציפוי שהוא של מתכת טמא :

הפין והפורנא - שינים הקבועים בפותחת, והפין נכנס בתוך הפורנא :

שומטה מפתח זה ותולה בחבירו - ע"י גרירה בלבד, דטלטול מן הצד הוא. אבל טלטול גמור, לא. ור' טרפון שרי אפילו טלטול גמור כי ארחיה. ושמא אתא תנא לאשמעינן הכא דקלוסטרא טמאה דתנן ברישא לאו דברי הכל היא אלא פלוגתא דרבי יהושע ור' טרפון, דלר' יהושע טהורה, דכי היכי דלא משוי לה מנא לענין שבת הכי נמי לא משוי לה מנא לענין טומאה:

(ה)

עקרב של פרומביא - מתג ורסן ופרומביא, אחד הן. והברזל הנכנס בפי הבהמה נקרא עקרב:

ולחיים - מחוברים לעקרב כמין שני טסין מצויירים, אחד מכאן ואחד מכאן על לחיי הבהמה עשויין לנוי. והן טהורין כשהן בפני עצמן, דתכשיטי בהמה נינהו, ותכשיטי בהמה וכלים אין מקבלים טומאה:

(ו)

פיקה - כמין כדור קטן נקוב באמצע שמשימות הנשים בראש הפלך שטוות בו כדי שיכבד:

ר' עקיבא מטמא - דכלי מתכות שיש לו שם בפני עצמו הוא, וטמא, כדתנן בריש פרקין:

וחכמים מטהרין - דאין לו שם בפני עצמו אלא שם לווי , פיקא של כוש, או פיקה של אותו דבר שהיא משמשת לו. והלכה כחכמים:

ומצופה - אם היא של עץ ומצופה במתכת טמא:

טהורה - דבתר עיקרא אזלינן, ולא בתר הציפוי שהוא של מתכת טמא:

כוש - פלך שהנשים טוות בו:

והמקל - של מתכת טמא. הואיל ואדם רודה בו את הבהמה, ככלי עשוי לתשמיש אדם הוא חשוב:

סמפוניא - מין כלי זמר הוא, כדכתיב בדניאל פסנתרין וסמפוניא:

וחליל - אף הוא מין של כלי זמר, וחלול הוא וקולו נשמע עד למרחוק:

ומצופין טהורים - אם [הוא] של עץ ומצופה נחושת טמא, טהור הוא. דבתר עיקר הכלי אזלינן שהוא של עץ. ולא חשיב יש לו בית קיבול אע"פ שהוא חלול. כיון שאינו עשוי לבית קיבול:

אם יש לה בית קיבול כנפים - כלים דקים קטנים כדמות כנפים נותנים בתוך הסמפוניא. שמסייעים להשמעת קול הניגון. ואם עשו בתוכה מקום לבית קיבול של כנפים הללו, חשיב בית קיבול:

ובין כך ובין כך - בין שהיא מצופה ובין שאינה מצופה, טמאה:

(ז)

קרן עגולה וקרן פשוטה - חצוצרות מקרני הבהמות עשויות פרקים פרקים מחוברים , אלא שאחת מהן צורתה עגולה ואחרת פשוטה. וחיבור הפרקים של עגולה קשים וצריכים אומן יותר מחיבור הפרקים של פשוטה, ומפני זה אמרו המחזיר קרן עגולה בשבת חייב חטאת, משא"כ בפשוטה:

קרן עגולה טמאה - שיש לה בית קיבול. וקרן פשוטה טהורה, שאין לה בית קיבול. וקרנים דין כלי עצם יש להן, שפשוטיהן טהורים כפשוטי כלי עץ:

מצופות - מקום הנחת הפה, והוא הקצר שבה . מלשון עומדים צפופים:

טמאה - דחשבינן לה ככלי מתכות, ואף על פי שהיא פשוטה מקבלת טומאה:

הקו שלה - הצד הרחב שבה אם היה של מתכות:

ר' טרפון מטמא וחכמים מטהרים - והלכה כחכמים:

קני מנורה טהורים - שאין להם שם בפני עצמן, ותנן לעיל בריש פרקין כל כלי מתכות שיש לו שם בפני עצמו, טמא:

הפרח - מקום מושב הנר שבראש המנורה פרח שמו:

בסיס - רגלי המנורה שהיא יושבת עליהן:

(ח)

קסדא - כובע נחשת שנותנים אנשי המלחמה על ראשן:

ולחיים - טסין של ברזל שנותנים על לחייהן:

אם יש בהן בית קיבול מים - ששותין בהם מים במלחמה:

כידון - רומח קטן שביד השרים והמלכים :

ניקון - כמו קינון. לשון ומשקל קינו (שמואל ב כא). והוא הברזל שבתוך הרומח:

מגפיים - בתי שוקים של ברזל שנושאין אנשי המלחמה:

תכשיטי נשים - אף על פי שאין עשויין למלאכה אלא לנוי, מרבינן להו מקרא דכתיב (במדבר לא) וכל אשר לא יבוא באש תעבירו במים :

עיר של זהב - כמין עטרה נותנות הנשים בראשן עשויה כצורת ירושלים:

קטליות - חוטים של זהב שנותנות סביב הצואר. ומפני שהאשה חונקת עצמה בהן כדי שתיראה בעלת בשר, לכך נקראים קטליות:

ונזמים - יש מהן נזמי האף ויש מהן נזמי האוזן :

בחוט של פשתן - שהיו החוליות נקובות ומלאו מהן החוט:

החוליות טמאות - דכל חדא באנפי נפשא חשיבא כלי מעשה:

של אבנים - שהיו מרגליות ואבנים נקובות ומלאו מהן החוט:

טמא - החוט, הואיל ושל מתכת הוא:

כמלוא צואר קטנה - כמלוא צואר של בת קטנה:

(ט)

כקדרה מלמטה - רחב מלמטה ויש לו בית קיבול:

וכעדשה מלמעלה - על ראש הנזם מלמעלה יש לו גרעין של זהב או של כסף עשוי כעדשה:

ונפרק - העדשה מן הקדירה:

הקדירה טמאה - שהרי יש לה בית קיבול . ולא מפני שהיא מתכשיטי נשים, שהרי אינה ראויה לתכשיט כמות שהיא:

והעדשה טמאה - שיש לה שם בפני עצמה:

צינורא - ראש הנזם הנכנס בנקב האוזן או בנקב האף. ולפי שהוא עשוי כמזלג קרוי צנורא. תרגום מזלגותיו צנורייתיה:

טהורה - שאין לה שם בפני עצמה:

העשוי כמין אשכול - נזם העשוי ארבעה או חמשה גרגרין זה על גבי זה כמין אשכול:

ונפרק טהור - שאין לכל גרגיר וגרגיר שם בפני עצמו, והוא אינו ראוי לתשמיש משנפרק: