משנה כלים יא ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק יא · משנה ה | >>
עקרב של פרומביא, טמאה.
ולחיים, טהורים.
רבי אליעזר מטמא בלחיים.
וחכמים אומרים, אין טמא אלא עקרב.
ובשעת חיבורן, הכל טמא.
עַקְרָב שֶׁל פְּרֻמְבְּיָא, טְמֵאָה;
- וּלְחָיַיִם, טְהוֹרִים.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַמֵּא בַּלְּחָיַיִם;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- אֵין טָמֵא אֶלָּא עַקְרָב.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- וּבִשְׁעַת חִבּוּרָן,
- הַכֹּל טָמִא:
עקרב של פרומביה - טמאה,
- ולחיים - טהורים.
- רבי אליעזר - מטמא בלחיים.
- וחכמים אומרין: אין טמא - אלא עקרב.
- ובשעת חיבורן - הכל טמא.
הברזל אשר ידמה לכלכל אשר תסובב על פי הבהמה היא אשר תקרא פרומביא, והאומנים אצלנו קורין אותו "אלזמם".
ועקרב - שלו, הוא קצה הברזל אשר יכנס בפי הבהמה ויכה בחניכין שלה, ולו קצה דומה לעקרב, ויקראוהו האומנין "הלשון".
ולחיים - הן הברזילין אשר ימשכו על לחיי הבהמה.
וזה הכלל כאשר יתקבץ הוא "הרסן".
והלכה כחכמים:
הוא מתג הוא רסן הוא פרומביא ונכנס בתוך פי הבהמה כגון (או) חמור או סוס ושם אותו הברזל הוא עקרב:
לחיים. מברזל עושין לבהמה כעין לחיים מצויירין וכשנותנם בלחי הבהמה מחברן עם העקרב:
עקרב של פרומביא - מתג ורסן ופרומביא, אחד הן. והברזל הנכנס בפי הבהמה נקרא עקרב:
ולחיים - מחוברים לעקרב כמין שני טסין מצויירים, אחד מכאן ואחד מכאן על לחיי הבהמה עשויין לנוי. והן טהורין כשהן בפני עצמן, דתכשיטי בהמה נינהו, ותכשיטי בהמה וכלים אין מקבלים טומאה:
ולחיים טהורים. פי' הר"ב דתכשיט בהמה נינהו. ותכשיטי בהמה וכלים אין מקבלים טומאה. כדתנן בריש פרק דלקמן:
וחכמים אומרי' אין טמא אלא עקרב. צריך עיון. חכמים היינו תנא קמא:
.אין פירוש למשנה זו
ר"א מטמא בלחיים: קשה לע"ד מלת בלחיים דמשמע דבלחיים דוקא ולא הוה צריך למיתני אלא ור"א מטמא ושמא אתא תנא לאשמועי' דר"א מטמא בכל מין לחיים אפי' של אדם ואע"פ שאין לשל אדם בית קבול מים ודלא כסתם מתני' דבסמוך ריש סימן ח':
וחכמים אומרים אין טמא אלא עקרב: תימה דחכמים היינו ת"ק ולא הוה צריך למיתני אלא ובשעת חבורן הכל טמא הרא"ש ז"ל:
יכין
עקרב של פרומביא: פרומביא הוא הרסן שעשוי מרצועות שמלבישן לבהמה סביב לראשה ובהפרומביא מחובר שלשלת קטנה בתמונת עקרב שמניחין להבהמה לתוך פיה. שעי"ז יוכל להטות הבהמה ברצועה שקשורה בעקרב. לימין או לשמאל בהליכה:
טמאה: לרמב"ם מדיש לו שם בפ"ע ולראב"ד מדעשוי לעכבה שלא תרוץ הו"ל תשמיש אדם:
ולחיים: הן ב' טסין מתכות שברסן נגד לחיי הבהמה לקשוט:
טהורים: מדאין ללחיים שם בפ"ע [כמשנה ח'] ולהכי אפי' היה להן ב"ק דאז א"צ שיהיה להכלי שם בפ"ע. עכ"פ כיון דתכשיט בהמה הוא. אמק"ט [כריש פי"ב] ובכה"ג אפי' ביש לו ב"ק. כל שמתחלה לא נעשה לקבל לו לאדם אמק"ט [כתוס' שבת דנ"ט א' ד"ה הואיל. ורמב"ם פ"ח מכלים ה"ז. ופ"ט ה"ב]:
ר' אליעזר מטמא בלחיים: נ"ל דס"ל דהא דכשאין להכלי שם בפ"ע. או שכשהוא תכשיט בהמה אמק"ט. היינו דוקא כשאינן מיוחדין לחברן בכלי אחר המק"ט. אבל לחיים אלו. כיון שהן תכשיט רק כשהן מחוברין לפרומביא. ואז טמאין משום עקרב וכדמסיק. ה"נ כשהן לבדן מק"ט:
וחכ"א אין טמא אלא עקרב: ולא הכלים שבין עקרב לרסן. ולת"ק רק לחיים טהורין:
ובשעת חבורן: העקרב והלחיים בהפרומביא:
הכל טמא: עקרב ולחיים. דבנגע טומאה בא' מהן נטמא חבירו. דכל המחובר לטמא טמא [כפי"ב מ"ב]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת