רבינו שמשון על כלים יא

<< · רבינו שמשון · על כלים · יא · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א

פשוטיהן טמאין. דלא אתקוש לשק:

לטומאתן הישנה. שמעון בן שטח גזר על טומאה ישנה כדאמרינן בפ"א דשבת (דף טז:) ובכלי מתכות דוקא גזר ולא אשאר כלים והטעם פירשתי לעיל בריש פ"ב:

אלא לטומאת הנפש. סבר לה כמ"ד טעמא בפ"ק דשבת משום גדר מי חטאת. והא דאמרינן התם הניחא למ"ד לכל הטומאות אמרו פלוגתייהו הכא:

משנה ב

נגר. יתד הנעוץ אחורי הדלת:

פותה. פירש בערוך אבקתא שמכניסין בו ציר דלת והוא כמין כוס קטן של ברזל שתחת הציר ומוסבת הדלת עליה ומתמהרת בפתיחה וסגירה כדכתיב (משלי כו) הדלת תסוב על צירה וי"מ כמו מפתח כדכתיב (מלכים א ז) והפותות לדלתות [ההיכל] סביב הפנימית לקדש הקדשים:

שנעשו לקרקע. ותשמישן עם הקרקע.

תני"א בספר"י זוטא כשאמר דבר ריבה את הכלים התלויין בשמותיהן ומשמשין בשמות אחרים כן שלפני המטה וקולב של מנורה מנין דבר וכל דבר ריבה כלים התלויים בשמות אחרים ומשמשין בשמותיהן הפרח של מנורה ופילס של מנורה יכול שאני מרבה קנה של מנורה וקנה של קרן ת"ל אך:

משנה ג

עשת. חתיכה גדולה של ברזל כמו עששיות של ברזל דפ' אמר להם הממונה (דף לד:) וכדתניא בפרק הקומץ רבה (דף כח.) המנורה היתה באה מן העשת:

החררה. עושין מן הנחשת ומן הברזל כמין עוגה כשמבקשים לעשות כלי מזה והיא תחלת הכלי:

סובב של גלגל. מסבבים אופן של עגלה בברזל שלא תשבר כשדשין:

טסין. הם רדידות כדכתיב וירקעו ומתרגם ורדידו (שמות לט):

כני כלים. בסיסי כלים כדכתיב (שם לא) את הכיור ואת כנו:

הגני כלים כמו אוגני כלים. פי' בערוך כמו אזנים יש לכלי אלא שהאזן יוצא מנוף הכלי וההוגן הוא דבר שאינו מן הכלי אלא מסובב עליו כדכתיב ומחולות ומתרגמינן וחינגין:

שחולת. כמו משחילין דריש פ' בתרא דביצה (דף לה:) שנשתייר מן הכלי והשחיל ממנו:

גרודות. שנגרד מן הכלי בשעת עשייתו כדכתיב (איוב ב) ויקח לו חרש להתגרד בו. טהורין דלא חיישינן בכל הני שמא מכלי טמא באו וכשחזר ועשה מהם כלים חזרו לטומאה ישנה דכל הני לא נראו לקבל טומאה מעולם:

מן הקצוצין. כמו וקיצץ פתילים (שמות לט):

גרוטות. כמו זורקה לבין גרוטותיו דבפרק כל הכלים (דף קכג.) ובפרק הזהב (דף נב:) שברים וקבוצים הם:

ומן המסמרות. שידוע שנעשו מכלים אע"ג דלא ידעינן אי מכלים טהורים באו או מן הטמאים:

טמאין. כלומר כל הכלים שנעשו מאלו הדברים טמאים הם דשמא מכלים טמאים באו וחוזרים לטומאה ישנה:

מן המסמרות. כלומר מסתם מסמרות שאין ידוע שבאו מכלים ב"ש מטמאין דגזרי הני אטו הני וב"ה מטהרין דלא גזרו.

תני"א בתוספתא [ב"מ פ"א] העושה כלים מן העוקל שהוא עשוי להכביד בו את הספינה ומכלי גדול שעשאו לגנוב בו את המכס ר"מ מטמא וחכמים מטהרין. רבי יוסי אומר העושה כלים מן הקצוצות טמא רבי יוחנן בן נורי אומר העושה כלים מן הגרודות טמאין. א"ר אליעזר ברבי צדוק לא נחלקו שמאי והלל על המסמרות שידוע שנעשו מהם כלים שהן טמאין ועל המסמרות שידוע שלא נעשו מהן כלים שהן טהורין על מה נחלקו על הסתם שב"ש מטמאין וב"ה מטהרים. פירוש עוקל כדתנן במס' מכשירין (פ"ה מ"ז) המים העולים בספינה ובעוקל. וכמין עששיות של ברזל עגולות מניחין בספינה תחת אבנים להכבידה ומוליכין אותן ממקום הזול למקום היוקר. לגנוב בו את המכס כשמוליכין ברזל או סחורה נותנים מכס לפי חשבון הליטראות ומן הכלים אין נותנים שעשויין להשתמש וזה עשה כלי גדול וכבד לא מפני שצריך להשתמש אלא להפטר בו את המכס וסופו לשוברו. ומטהרי רבנן כיון דאין רוצה בקיומו. מן הגרודות טמאין לאו למעוטי בקצוצות קאתי דהא במתני' קאמר רבי יוחנן בן נורי אף מן הקצוצות אלא אף מן הגרודות קאמר:

משנה ד

טמא שברי כלים. טהור עשת והחררה. וכולה מתני' בשטרפן זה בזה ועשה כלי כדמוכח בתוספתא דאי בכלי עצמו קאי כל חד לחודיה אזלינן בתר עושה מלאכה:

חלמא. טיט עבה שעושין ממנו כיורות כדמשמע בתוספ' והוא מין המקבל טומאה אבל גללים מין שאינו מקבל טומאה. ואם ערבן ועשה מהן כלים אזלינן בתר רובא לטהר ומחצה על מחצה מקבל טומאה:

קלוסטרא. היינו נגר שיש בראשו קלוסטרא דספ"ב דעירובין (דף קא:) שראשו עב וראוי לדוך בו שומים ונועלין בו דלת:

ומצופה. אם נעשה הקלוסטרא מברזל טהור וצפוייה ממתכת טמא כמו שמזהבין כלי כסף לנוי טהורה דבתר עיקרה אזלינן וכי האי גוונא בתוספתא דכלים טהורים שאנכן באנך הטמא טהורים:

הפין והפורנא. פי' בערוך שינים קבועים בפותחת והפין נתונה בתוך הפורנא מצד אחד וננעל ונסגר. ומצד אחר יש לפורנא נקב שמכניסין בו את המפתח ומדחין את הפין לחורו ונפתח ויוצא הפין מן הפורנא ר' יהושע אומר שומטה על ידי גרידה מטלטלת דטלטול דצד הוא אבל טלטול גמור לא ורבי טרפון שרי אפילו טילטול כאורחיה. ומשמע דאתא למימר (טלטול) דרישא דקתני קלוסטרא טמאה לאו דברי הכל היא אלא פלוגתא דרבי יהושע ורבי טרפון דלרבי יהושע טהור דטומאה ושבת כי הדדי נינהו כדאמרינן בפרק כל הכלים (דף קכג.) מדלענין טומאה לאו מנא הואי לענין שבת נמי לאו מנא הואי וכן משמע בהדיא בתוספתא דר' טרפון מטמא וחכמים מטהרין. ומוכחא סיפא דחכמים היינו ר' יהושע אבל לפי סוגיא דפרק כל הכלים (דף קכג:) לא יתכן כלל דאמר ר' (צ"ל אלעזר) אליעזר קלוסטרא קודם התרת כלים נשנית שהיו אומרים בראשונה שלשה כלים נטלים בשבת מקצוע של דבילה וזומא לסטרון וסכין קטנה על גבי השלחן אבל שאר כלים אע"פ שמלאכתן להיתר אסורין אפי' לצורך גופן דהא קלוסטרא אע"פ שמלאכתה להיתר לא שרי לה אע"ג דצריך לגופה לתלותה בחצרו ולנועלו. ולפי טעם זה אפילו טמא ר' יהושע יאסר לטלטל כשאר כל הכלים. ור' ינאי מסיק התם דבחצר שאינה מעורבת עסקינן דר' יהושע סבר תוך הפתח שהקלוסטרא שם כלפנים. הלכך שומטה דטלטול מן הצד הוא אבל טלטול גמור לא דקמטלטל מאני דבתים בחצר ורבי טרפון סבר תוך הפתח כלחוץ דמי. והך פלוגתא נמי לא שייכא לטומאה כלל ומשמע דבחצר מעורבת הוה שרי רבי יהושע אע"ג דמטהר בברייתא ולא אמרינן מדלענין טומאה לאו מנא הוא וצריך ליישב הדבר. תניא בתוספת' [דב"מ פ"א] כלים הטהורי' שאנכן באנך הטמא טהורין העושה כלים מן האנך הטמא טמאין. קרדום שעשאו מן הטמא (צ"ל ועשפו מן הטהור כו' ועשפו מן הטמא כו') (טמא עשאו) מן הטהור טהור עשאו מן הטהור ועשאו מן הטמא טמא הכל הולך אחר עושה מלאכה עשאו מן הטהור אף על פי שחסימתו מן הטמא טהור. קיתון שעשאו מן הטמא ושוליו מן הטהור טהור מן הטהור ושוליו מן הטמא טמא הכל הולך אחר המקבל. כירה שעשאה מן החלמא ושוליה מן הגללים טהורה. עשאה מן הגללים ושוליה מן החלמא הכל הולך אחר השולים דברי רבי נתן רבי אומר עד שיהו השולים מקבלים. החלמא והגללים שטרפן זה בזה ועשה מהן כלים אם רוב מן הטמא טמא אם רוב מן הטהור טהור. מחצה על מחצה טמא רבי אליעזר אומר שורפין עליהן את התרומה ואין חייבין עליהן על טומאת ביאת מקדש וקדשיו. אמר רבי יוסי בא רבי יוחנן בן נורי אצל רבי חלפתא אמר ליה מה אתה אומר בפיקה של מתכת. אמר ליה טמאה. א"ל אף אני אומר כן אלא שעקיבא מטהר. קלוסטרא רבי טרפון מטהר וחכמים מטמאים וברוריא אומרת שומטה מפתח זה ותולה בחבירו בשבת וכשנאמרו דברים לפני רבי יהושע אמר יפה אמרה ברוריא. פי' אנכן באנך כגון כלי כסף המוזהבים. חסימתו הוא פיו של קרדום שמחודד וחותך בו. וקצת תימה אמאי טהור דהא חסימה עושה עיקר מלאכה. ותנן נמי לקמן פי"ג (מ"ד) גבי מעצד ואיזמל ניטל חיסומן טהורים:

משנה ה

הוא מתג הוא רסן הוא פרומביא ונכנס בתוך פי הבהמה כגון (או) חמור או סוס ושם אותו הברזל הוא עקרב:

לחיים. מברזל עושין לבהמה כעין לחיים מצויירין וכשנותנם בלחי הבהמה מחברן עם העקרב:

משנה ו

פיקה. פי' גאון חטם של גמל דהיינו זממא דפרזלא. והיינו פיקה דברייתא דלעיל ותרי תנאי ואליבא דר' עקיבא. ונראה דהוא בלטוייל בלע"ז שהנשים משימות בכוש שטוות בו כי ההיא דלקמן פ' כ"א [מ"א] בפיקה עד שלא פירעה. מצופה כעין שפירשתי לעיל מצופה דקלוסטרא:

כוש. פלך. ובלשון מקרא כישור כדכתיב (משלי לא) ידיה שלחה בכישור:

מקל. בפ' במה בהמה (דף נב:) אמרינן דמקל של בהמה של מתכת טמא הואיל ואדם רודה בהן:

סמפוניה וחליל. כלי זמר הן כדכתיב (דניאל ג) פסנתירים וסומפוניא:

מצופין. כדפירשתי מצופה דקלוסטרא. בין כך ובין כך בין מצופה בין שאינו מצופה.

תני"א בתוספת"א סמפוניא מצופה טהורה עשה בה בית קיבול כנפים טמאה ואינו טמא אלא המשמש את הצורך. חליל המצופה טהור. עשה בו בית קיבול כוסות טמא ואינו טמא אלא המשמש את הצורך. הכוסות שלו טמאים ואינם חיבור לו:

משנה ז

קרן עגולה וקרן פשוטה. שניהן כלי שיר עשוין מקרן כדכתיב (שם) קל קרנא משרוקיתא:

עגולה. יש לה בית קיבול פשוטה אין לה בית קיבול וטהורה דנידונית ככלי עץ וככלי עצם דלעיל בפ"ב דמחד קרא אתרבו בפ"ק דחולין (דף כה:) הבא מן הקרנות מן העצמות:

ומצופית שלה של מתכת טמאה. אף הפשוטה דנידונית כמתכת כיון דמצופה מתכת ויש מהן של חוליות דאמרינן בס"פ כירה (דף מז.) המחזיר קרן עגולה חייב קרן פשוטה פטור שיש עסק בדיבוק של עגולה יותר מן הפשוטה:

קו שלה. פירש בערוך נרתק שלה:

קני מנורה. בספרי זוטא ממעט להן מדכתיב אך ובריש פירקין הבאתיה. הפרח בית שיקועו של נר שבראש המנורה שמו פרח כדתניא מנורה שברה"ר ופרח בראשה רחב ארבעה:

בסיס. הם רגלים שהמנורה עומדת על גביהן. תניא בתוספתא חצוצרות של פרקים הרי זו טמאה נתפרקה העליון טמא והתחתון טהור:

משנה ח

קסידא. פירש בערוך כמין כובעים:

לחיים. פי' בערוך הברזל שעושין בלחי הסוס ולעיל גבי עקרב היה ראוי לפרש כך אבל הכא דומיא דקסדא ששנינו גבי אדם בפרק במה אשה (דף ס.):

כידון. כדכתיב (ש"א יז) וכידון (של) נחשת:

ניקון. פירש בערוך כדכתיב (ש"ב כ"א) ומשקל קינו וקינו כמו ניקו:

מגפיים. בפרק במה אשה (שם) אמרינן פזמקי יינוליר"ש בלע"ז:

תכשיטי אשה. אע"פ שאין עשויין למלאכה אלא לנוי מרבינן להו בסיפרי זוטא מדכתיב וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים:

עיר של זהב. בפ' במה אשה (דף נט.) מפרש ירושלים דדהבא:

קטלא. תכשיט סביב הצואר כדמשמע בריש במה אשה (דף נז.):

נזמים. נוקבין את האוזן ותולין בה נזמים וכן החוטם:

בחוט של פשתן. החוליות נקובות וממלאות בהן חוט ותולין בצואר וכל חד באפי נפשיה חשיב כלי מעשה:

של אבנים. האבנים והמרגליות נוקבין ומכניסין בהן החוט. טמא מפני החוט של מתכת:

מלא צואר קטנה. בת קטנה ותימה האי שירי קטלא היכי דמי אי דחוט של פשתן וחוליות של מתכת למה לי מלא צואר הא כל חוליא בפני עצמה טמאה ואי בחוט של מתכת וחוליות של מרגליות אפילו נשתברו כולן החוט טמא ואי בחוט של פשתן וחוליות של מרגליות כיון דחוט לאו בר קבולי טומאה משום מרגליות לא נחתא ליה טומאה דה"ל כלי אבנים ואי בחוט של מתכת שנפסק איירי דבעינן שישתייר מן החוט מלא צואר בת קטנה מאי קא מהדר רבי אליעזר אפילו טבעת אחת:

משנה ט

כקדרה. רחב מלמטה וצר מלמעלה:

ונפרק. נחלק לשנים [טמא] משום כלי [בית] קיבול ולא משום תכשיט:

טמא בפני עצמו. משום תכשיט:

כמין אשכול. פי' בערוך מנהג בא"י לעשות נזמי זהב באזניהם ועשוים ארבע או חמשה חתיכות כדי שיהיו כמין אשכול נזם כמו זה מקבל טומאה אבל נפל לארץ ונפרק טהור. תניא בתוספתא [ב"מ פ"א] קטלא שחוליות שלה של אלמוג ומאוחזות באונקליות של מתכת הרי אלו טהורות שאינן עשויות אלא לחיזוק נתפרקה כל אחת ואחת טהורה בפני עצמה. רבי אליעזר אומר צינורא של נזם טמאה בפני עצמה. פי' אמתני' פליג דקתני צינורא טהורה: