רבינו שמשון על כלים יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · רבינו שמשון · על כלים · יב · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א[עריכה]

טבעת אדם. כגון של אצבע אבל טבעת שהתקינה לחגור בה מתניו ולקשור בה בין כתפיו טהורה כדאיתא בפ' במה בהמה (דף נב.) והיינו טבעת כלים וטעמא משום דלא רבי קרא לטומאה אלא תכשיטי אדם ולא תכשיטי בהמה וכלים:

קורת החצים. היא אשפה שמכניסין בה את החצים. בערוך פירש כמטרה לחץ רבנן דהכא אמרי כקורת חצים שהכל מקשקשים בה והיא עומדת:

ושל אסירים. עושים כמין פגימה בקורה להכניס בה רגל האדם ומניחין עץ ארוך על גביו ואין יכול לצאת:

קולר. העשוי להכניס בצואר והוא סוגר דקרא דכתי' (יחזקאל יט) ויתנהו בסוגר ומתרגמינן בקולרין:

בית נעילה. עושים לשלשלת בית נעילה וסוגרים במפתח בשביל הסוסים שלא יגנבו:

לכפיתה. כגון אלו של קופים ושל כלבים קטנים:

סיטונות. משפיעים למכור חטים במדה גסה ויש להן שלשלאות ראש האחד קבוע במדה והשני קבוע בדלת או בקורה:

מפתח אחד. חוליא אחת:

או שקשר חלזון. מברזל עשוי כדמות חלזון דג שבים שמדמו צובעים תכלת ומשוי ליה מנא ובערוך פירש או תבלול בעינו תרגומו חלזונא (ויקרא כא):

תניא בתוספתא (ב"מ פ"ב) שלשלת דיסקאות הרי זו טהורה ושל משוחות ה"ז טמאה מפני שפותח בה את האהלים ושל קופלאות ושל שאר כל הכלים המשמש לטמא טמא והמשמש לטהור טהור. מפני מה שלשלת שהיא עשויה ושל בעלי בתים אם התקינה לשמירה טמאה. ר' יוסי אומר אחד החוט ואחד השלשלת ואחד המשיחה היו שנים או שקשר חלזון בראשה טמאה:

משנה ב[עריכה]

קנה. הוא שהלשון באמצעיתו ובראשו הא' מיתנא וכף של מאזנים תלויה בו וכן בראש השני:

סרוקות. סורק צמר ופשתן ומוכרין אותו במשקל ושוקלין בכף מאזנים: אונקיות. הם כף של מאזנים ויש להן בית קיבול שעשויין כמין כוס קטן:

אונקלי של כתפים. הוא עץ ארוך שהכתף מניח על כתפו ותולה בו ב' שקים אחד מלפניו ואחד מלאחריו וידו אוחזת בעץ שעל כתיפו שלא ימוט:

של רוכלים טמאה. דיש לה בית קיבול רוכל הוא מוכר בשמים ותכשיטי נשים מל' אבקת רוכל (שיר ג). ור' יהודה מטהר בשל אחריו דאינו משתמש בו כדתניא בתוס' [ב"מ פ"ב] א"ר יהודה מפני מה של רוכלים שלפניו טמאה מפני שתולה בה ושל אחריו טהורה מפני שעשויה לשמירה. ויותר היה נראה לפרש משנה זו משום טומאת כלי ברזל דסתם הנך פרקי בכלי מתכות עסקינן ובפרק תמיד נשחט (דף סד.) תנן אונקליות של ברזל היו קבועים בכתלים ובעמודים שבהם תולים ומפשיטים והם מסמרים של ברזל שראשיהם כפופים למעלה קרו"ש בלע"ז. ושמא כך היה מסמרים לקנה של מאזנים שבו תלויים מיתנא שלה וכן לכתפים ושל מאזנים מיקרו אונקיאות. ושל כתפים אונקלאות:

דרגש. בפ' כהן גדול (דף כ.) אמרי' מאי דרגש ערסא דצלא מטה של עור ותולין רצועות בשפת העור סביב וכשרוצין לנטותו תוחבין הרצועות בנקבים שבארוכות המטה ועונבין אותן ופעמים שיש אונקלאות של ברזל בארוכות המטה שעונבין בהן את הרצועות:

נקליטין. שני עמודים שמעמידים באמצע דופני המטה א' במראשותיה ואחד במרגלותיה ומפוצלין בראשיהן ומניחים קנה מזה לזה ופורסין עליו הכילה ופעמים שאין העמודים מפוצלין ויש מסמרים מפוצלים בראשיהן והוא אונקלי:

אקון. מין שידה:

לטהור טהור. שולחן טמא ומנורה טהורה כדתניא בת"כ כלי עץ יכול הסולם והקולב והנחותא והמטרה ת"ל מכלי עץ ולא כל כלי עץ או יכול שאני מוציא את השולחן ואת הטבלא ואת הדולבקי ת"ל כל כלי עץ ריבה:

אחד בפני עצמו. כל אונקלי שפירש מכלים טהור:

תניא בתוספ' [שם] אונקלי של שידה טמאה ואם היתה באה במדה טהורה. פירוש במדה שמחזקת מ' סאה בלח שהם כוריים ביבש דאינה מיטלטלת מליאה והמחובר לטהור טהור:

משנה ג[עריכה]

טני. מלשון ושמת בטנא (דברים כז) ותנן במס' תמיד (דף ל:) הטני דומה לתרקב גדול מחזיק קביים וחצי:

רבן גמליאל מטמא. דסבר דכסוי חשיב כלי וחכמים מטהרין כשאר כסויין דתנן לקמן בפ' י"ד (מ"ג) כל הכסויין טהורין:

הייתוכין טמאים. פירש בערוך מלשון (יחזקאל כב) כהתוך כסף ענין מלקחיים שנוטלים בהן את הכלים שמתיך הכסף ומריקו למקום אחר: והא דתניא בתוספתא [שם] אלו הן הייתוכין אלו שהחנווני מנער בהן את הקדרה ההוא מנער מלשון (בראשית כד) ותער כדה אל השוקת אבל אין לפרש לשון קינוח כמו מטלניות של בגד שמנער בהן את הקדרה דהכא לא איירי במטלניות כלל ודינן מפורש לקמן (פכ"ח מ"ב) דתנן מטלת שהתקינה לפקוק בה את המרחץ ולנער בה את הקדרה:

פרכים טהורים. בתוספ' [שם] קתני אלו הן הפרכים הקבועים בקירים:

עקרב בית הבד. יש לפרש כעין עקרב של פרומביא דלעיל (פי"א מ"ה) ברזל עקום הקבוע בקורת בית הבד לתלות בו כלים:

אונקלי שבכתלים. שמילא את הכותל צינורות של ברזל לתלות בהן כלים טהורה דתשמישן עם הקרקע. תניא בתוספתא (ב"מ פ"ב) גולת החנווני שכולה מסמרים אפילו כולה של עץ ואחת של מתכת טמאה ושל בעלי בתים אפי' כולה של מתכת ואחת של עץ טהורה שלא נעשית אלא לשמש את הקרקע:

משנה ד[עריכה]

גרע. הוא אומן המקיז את הדם כי ההיא דסוף קדושין (דף פב.) ונקרא גרע על שם שהוא מגרע את הדם ואין לפרש דהאי מסמר הוא שמקיז בו את הדם דהא בתוספ' קתני ר"ש בן יהודה אומר משום רבי שמעון מסמר הגרע טהור שלא נעשה אלא לשמש עם הקרקע ושמא ענין אחר הוא. ויש מפרשים דהכא איירי במסמר של נפחים שקבוע להם מסמר בסדן כשמסלקים חתיכה של ברזל מן האש ורוצה להקטינה מניחה על המסמר ומכה בקורנס ונגרעת:

אבן השעות. פי' בערוך תרגום צל המעלות טולא אבן שעיא ויש בה מסמרים לכוין השעות:

מסמר הגרדי. מסמר של גרדיים:

של גרוסות. כמו רחיים של גרוסות דמנחות פרק ר' ישמעאל (דף סו.) שטוחנים בהן פולין ויש להם כעין ארון של עץ ומטהרי רבנן משום דכלי עץ העשוי לנחת הוא כי ההוא דמגילה בריש פרק בני העיר (דף כו:) ורבי צדוק מטמא משום דפעמים מטלטלים אותו לתקנו. ועוד י"ל דבמסמר של ארון מיירי שיש מסמר בריחיים של גרוסות ומטהרי רבנן משום דאינו עשוי אלא לחיזוק:

עגלה שלו. של ארון ועשויה לתשמיש:

משנה ה[עריכה]

שהתקינו. שעקם ראשו להיות פותח ונועל בו את החבית:

מסמר שהתקינו. לנקב את החבית ולהוציא ממנו יין:

עד שיצרפנו. באש לצורך זה:

מסמר השולחני. מסמר הקבוע בעמוד שלפני החנווני להעמיד התריס וכשמסלק התריס נשאר שם מסמר ומטהרי רבנן משום דתשמישו עם הקרקע:

שלשה דברים. תניא בתוספ' [ב"מ פ"ב] מסמר שעקמו להיות פותח ונועל טמא התקינו לשמירה טהור התקינו למנעל או למדרס טהור. נתנו בחרמש שלא ישמט המסיט טמא ורשב"ג מטהר. נתנו בריחיים של יד או בריחיים של חמור טמא צינורות התופשות את הרחיים מלמעלה הרי אלו טהורות שאינם עשויים אלא לחיזוק:

משנה ו[עריכה]

מגרדות. פירש בערוך טסי ברזל או נחשת שהן בבית המרחץ לאוליירים העומדים לשרת בני אדם וגורדין בהן רגליהן (מגרד) בשבת (דף קמז: ע"ש) מגרדתא דכספא:

גולמי כלי מתכות. בפ"ק דחולין (דף כה.) מפרש מה הן גולמי כלי מתכות:

תניא בתוספ' (שם) א"ר נתן לא נחלקו רבן גמליאל וחכמים על מגרדות של אוליירים שהוא טהור שלא נעשה אלא לשמש עם הקרקע על מה נחלקו על חבית של מתכת של בעלי בתים העשויה ככיפה שר"ג מטמא מפני שעבדים מתגרדים בה וחכמים מטהרין. א"ר יהודה לא נחלקו ר"א וחכמים על הטבלא שנחלקה לשתים וא' מהן גדול כשנים בחברו שגדול טמא וקטן טהור על מה נחלקו על שאין א' מהם גדול כשנים בחברו ששניהם שוין שר"ג מטמא וחכמים מטהרין:

משנה ז[עריכה]

שנפסל. שנחסר או שפסלתו מלכות או מדינה:

והתקינו. כדאמר בפ' הזהב (דף נב.) נוקבה ותולה בצואר בנו או בתו:

סלע שנפסלה. הסלע ד' דינרים:

להיות שוקל בה. הא דתניא בפ' המוכר את הספינה (דף פט:) אין עושין משקלות של מתכות התם בעשויין לשקול שמן ושמן נדבק בהן ומכביד אבל הכא בעשויין לשקול כסף וזהב:

פחות מכאן יקוץ. שלא ירמה בה בני אדם וכן יתר מכן כדמפרש בפ' הזהב (דף נב.):

משנה ח[עריכה]

אולר. פירש בערוך עץ שחותכין בו את הקולמוס ומערב בו את הדיו ויש אומרים כלי הוא דומה למספריים והוא לקציצת הקולמוסין:

והמטולטלת. בערוך גרסינן מטוטלת ופי' הבנאים שרוצים שלא יהיה הכותל עקום מביאין חבל ובראשה ברזל ומכניסין ראש החבל בתוך העץ ותופס הבנאי בידו ומשלשל הברזל ואותו הברזל שמו מטוטלת ויש אומרים זהו ברזל שהוא לטורטני והוא ממיני מתכות:

והמשקולת. זהו משקולת ממש:

והכירים. פי' בערוך כדאמרינן בפרק המוכר את הבית (דף סז:) מאי עכירין כבשי:

הכן והכנה. פירש בערוך האמה שמסרגלים בה את הספרים והלוח שתחתיה ויש מפרשים הכן זהו כלי גדול וישקלו עליו את הכספים:

והכנה. היא המאזנים:

גולמי כלי עץ. מפרש בסוף פ"ק דחולין (דף כה.):

אשכרוע. פירש בערוך עץ ארז והוא עצי גופר עץ שדומה לאשכרוע:

גרופית של זית. ענף של זית ושל זית נקרא גרופית כמו של תאינה דנקרא ייחור:

עד שתשלק. מכניסו באש ומוציא שלק ושוב אין ירא שתשלק:

תניא בתוספ' [שם] כל גולמי כלי עץ טמאים חוץ משל פירשע מפני שהן מחוסרין שליקה ר"י אומר העושה כלים מגרופות של זית טהור מפני שהן מחוסרין שליקה וממירין את מה שבהן: