משנה כלים יב ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק יב · משנה ה | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

[עריכה]

מסמר שהתקינו יא להיות פותח ונועל בו, טמא.

העשוי לשמירה, טהור.

מסמר שהתקינו להיות פותח בו את החביתיב, רבי עקיבא מטמא.

וחכמים מטהרין, עד שיצרפנו.

מסמר של שלחני, טהור.

ורבי צדוק מטמא.

שלשה דברים רבי צדוק מטמא, וחכמים מטהרין.

מסמר של שלחני, וארון של גרוסות, ומסמר של אבן השעות, רבי צדוק מטמא, וחכמים מטהרין.

משנה מנוקדת

[עריכה]

מַסְמֵר שֶׁהִתְקִינוֹ לִהְיוֹת פּותֵחַ וְנוֹעֵל בּוֹ, טָמֵא. הֶעָשׂוּי לִשְׁמִירָה, טָהוֹר. מַסְמֵר שֶׁהִתְקִינוֹ לִהְיוֹת פּוֹתֵחַ בּוֹ אֶת הֶחָבִית רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא. וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין, עַד שֶׁיִּצְרְפֶנּוּ. מַסְמֵר שֶׁל שֻׁלְחָנִי, טָהוֹר. וְרַבִּי צָדוֹק מְטַמֵּא. שְׁלשָׁה דְבָרִים רַבִּי צָדוֹק מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין. מַסְמֵר שֶׁל שֻׁלְחָנִי, וְאָרוֹן שֶׁל גָּרוֹסוֹת, וּמַסְמֵר שֶׁל אֶבֶן הַשָּׁעוֹת, רַבִּי צָדוֹק מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין:

נוסח הרמב"ם

מסמר שהתקינו להיות פותח ונועל בו טמא והעשוי לשמירה טהור מסמר שהתקינו להיות פותח בו את החבית רבי עקיבה מטמא וחכמים מטהרין עד שיצרפנו מסמר של שולחני טהור ורבי צדוק מטמא שלשה דברים רבי צדוק מטמא וחכמים מטהרין מסמר השולחני וארון של גרוסות ומסמר של אבן השעות רבי צדוק מטמא וחכמים מטהרין.

פירוש הרמב"ם

העשוי לשמירה. נשאר לסימן כגון שעשאו בשער או במקום שירצה ואם מצא אותו נעתק ממקומו אשר הוא עליו ידע שכבר נכנס אדם בבית או במקום ההוא: עד שיצרפנו. עד שיכהו בפטיש ויחדד אותו וישיבהו בדמיון המקבת וצורף שם לאומן המתכות ושלחנים ישמשו במסמרים באוצרותם יסגרו ויפתחו בהן והלכה כחכמים בכל:

פירוש רבינו שמשון

שהתקינו. שעקם ראשו להיות פותח ונועל בו את החבית:

מסמר שהתקינו. לנקב את החבית ולהוציא ממנו יין:

עד שיצרפנו. באש לצורך זה:

מסמר השולחני. מסמר הקבוע בעמוד שלפני החנווני להעמיד התריס וכשמסלק התריס נשאר שם מסמר ומטהרי רבנן משום דתשמישו עם הקרקע:

שלשה דברים. תניא בתוספ' [ב"מ פ"ב] מסמר שעקמו להיות פותח ונועל טמא התקינו לשמירה טהור התקינו למנעל או למדרס טהור. נתנו בחרמש שלא ישמט המסיט טמא ורשב"ג מטהר. נתנו בריחיים של יד או בריחיים של חמור טמא צינורות התופשות את הרחיים מלמעלה הרי אלו טהורות שאינם עשויים אלא לחיזוק:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

שהתקינו - שעיקם ראשו או חידדו כדי שיהיה פותח ונועל בו:

העשוי לשמירה - לסימן לראות אם נכנס שם אדם אם לאו, שאם לא ימצאנו כמו שהניחו בידוע שאדם בא לשם:

עד שיצרפנו - באש לצורך זה יג. והלכה כחכמים:

מסמר השלחני - מסמר קבוע בעמוד שלפני השלחני להעמיד בו תריסי החנות, וכשמסלק התריסים נשאר שם המסמר. ומטהרין רבנן משום דתשמישו עם הקרקע. והלכה כחכמים:

פירוש תוספות יום טוב

מסמר שהתקינו וכו'. לשון הרמב"ם בריש פ"י מהל' כלים. מסמרות שמחזיקין בהם התקרה העשויין לתקוע אותן בעצים. אינן מקבלין טומאה וכו'. ואם התקינו להיות כלי בפני עצמו מקבל טומאה. כיצד מסמר שהתקינו וכו':

להיות פותח בו את החבית. לנקב את החבית ולהוציא ממנו יין. הר"ש:

עד שיצרפנו. פירש הר"ב עד שיצרפנו באש לצורך הזה וכ"כ הר"ש. וז"ל הראב"ד רפ"י מהל' כלים לפי שהמסמר שנוקבין בו את החבית צריך שיהיה חזק הרבה משאר מסמרות. הלכך בהתקנה לבדה אינו מטמא עד שיצרפנו באש ובמים. ע"כ. והרמב"ם מפרש עד שיצרפנו. עד שיכהו בפטיש ויחדד אותו וישיבהו בדמיון המקדח. וצורף שם לאומן המתכות. ע"כ:

מסמר של שולחני. פי' הר"ב מסמר קבוע בעמוד כו'. ובפ"ג דעדיות מ"ח מפרש גם פי' הרמב"ם:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יא) (על המשנה) מסמר. מסמרות שמחזיקין בהם התקרה העשויין לתקוע אותן בעצים, אינן מקבלים טומאה כו'. ואם התקינן להיות כלי בפני עמצו, מקבל טומאה, כיצד, מסמר כו'. הר"מ:

(יב) (על המשנה) פותח כו' לנקב את החבית להוציא ממנה יין. הר"ש:

(יג) (על הברטנורא) לשון הר"א לפי שהמסמר שנוקבין בו את החביות צריך שיהיה חזק הרבה משאר מסמרות, הלכך בהתקנה לבדה אינו מטמא עד שיצרפנו באש " ובמים. והר"מ פירש עד שיכהו בפטיש ויחדד אותו וישיבהו בדמיון המקדח. וצורף, שם לאומן המתכות:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

העשוי לשמירה:    פי' בערוך בערך מסמר אם שמו בדלת כדי לשמור המסמר שלא יאבד טהור. עד שיצרפנו מערבו עם כלי אחר ויהיה כלי ע"כ:

שלשה דברים ר' צדוק מטמא וכו':    פי' לפי ששנה מחלוקתם של ר' צדוק וחכמים בפזור חזר וכללם יחד ועוד אגב דבעי למיתני מחלוקת ר"ג וחכמים הדר תנא מחלוקת ר' צדוק הרא"ש ז"ל:

תפארת ישראל

יכין

מסמר שהתקינו להיות פותח ונועל בו:    סתם מסמר אמק"ט מדמיוחד לתקעו בכותל. הי"ל מחובר לקרקע. רק הכא מיירי שעשה בו מעשה שעיקמו בראשו כפי הראוי לפתוח עמו הדלת. ואע"ג דכל הכלים יורדים לידי טומאה במחשבה [כספכ"ה]. וא"כ למה צריך בתוספתא לאוקמי בעיקמו. י"ל היינו באין חסר מעשה לתשמיש השני [עי' תוס' ב"מ נ"ב ב' ד"ה התקינו]:

טמא:    ולא מחשב כאין לו שם בפ"ע. דכיון דהתקינו להיות כמפתח. תו אין שם מסמר עליו:

העשוי לשמירה:    שמניחו על המפתן לסימן שכשלא ימצאנו כמו שהניחו ידע שנכנס שם אדם בלי ידיעתו. ועי"ז הזיזו ממקומו כשנכנם:

טהור:    אף שעשה בו מעשה שיהא ראוי לסימן. אפ"ה אמק"ט. דבין תשמישו תחלה שהיה לקרקע ובין תשמישו דהשתא. שאינו תשמיש חשוב מדעשאו רק לסימן. זה או זה אינו מחשיבו תשמיש שיק"ט על ידו:

וחכמים מטהרין עד שיצרפנו:    דלפתוח בו חבית צריך שיהיה מחודד ודק בראשו. ולפיכך אם לא יצרפנו במים אחר שיתלבן באש. ישבר בתשמישו. וא"כ כל עוד שלא צרפו. הו"ל גולמי כלי מתכית שאמק"ט. ור"ע לטעמיה [פי"ד מ"א] דכשאין חסר מעשה רבה בגוף הכלי לא מחשב גולמי [ודלא כמשמע מהר"ב]:

מסמר של שלחני:    שתוקעו בכותל להניח עליו תריסין שלו. לספור עליהן מעותיו:

טהור:    מדמחובר לקרקע:

ורבי צדוק מטמא:    לטעמיה אזל דגם הוא מתטלטל לפעמים:

שלשה דברים ר' צדוק מטמא:    נ"ל דלהכי הדר וכלל להו תנא. לאשמעינן דבכולהו ג' חד טעמא אית ליה. מדמתטלטל לפעמים:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים