משנה כלים יב ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק יב · משנה ב | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

[עריכה]

קנה מאזנים של סרוקות, טמא, מפני אונקליות.

ושל בעלי בתיםג, אם יש בו אונקליות, טמא.

אונקלין של כתפין, טהורה.

ושל רוכלים, טמאה.

רבי יהודה אומר, של רוכלים, שלפניו טמאה, ושלאחריו טהורה.

אונקלי דרגש, טמאה.

ושל נקליטין, טהורה.

של שידה, טמאה.

ושל אקון, טהורה.

של שלחן, טמא.

של מנורת העץ, טהור.

זה הכלל, כל המחובר לטמא, טמא.

והמחובר לטהור, טהור.

וכולן אחת אחת בפני עצמן, טהורות.

משנה מנוקדת

[עריכה]

קְנֵה מֹאזְנַיִם שֶׁל סָרוֹקוֹת, טָמֵא, מִפְּנֵי אוּנְקְלָיוֹת. וְשֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים , אִם יֶשׁ בּוֹ אוּנְקְלָיוֹת, טָמֵא. אוּנְקְלִין שֶׁל כַּתָּפִין, טְהוֹרָה. וְשֶׁל רוֹכְלִים, טְמֵאָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שֶׁל רוֹכְלִים, שֶׁלְּפָנָיו טְמֵאָה, וְשֶׁלְּאַחֲרָיו טְהוֹרָה. אוּנְקְלִי דַרְגָּשׁ, טְמֵאָה. וְשֶׁל נַקְלִיטִין, טְהוֹרָה. שֶׁל שִׁדָּה, טְמֵאָה. וְשֶׁל אַקּוֹן, טְהוֹרָה. שֶׁל שֻׁלְחָן, טָמֵא. שֶׁל מְנוֹרַת הָעֵץ, טָהוֹר. זֶה הַכְּלָל, כָּל הַמְחֻבָּר לַטָּמֵא, טָמֵא. וְהַמְחֻבָּר לַטָּהוֹר, טָהוֹר. וְכֻלָּן אַחַת אַחַת בִּפְנֵי עַצְמָן, טְהוֹרוֹת:

נוסח הרמב"ם

קנה מאזניים של סרוקות טמא מפני אונקיות ושל בעלי בתים אם יש בו אונקיות טמא אונקלי של כתפים טהורה ושל רוכלים טמאה רבי יהודה אומר של רוכלים שלפניו טמאה ושל אחריו טהורה אונקלי של דרגש טמאה ושל נקליטין טהורה של שידה טמאה ושל אקון טהורה של שולחן טמאה של מנורת העץ טהורה זה הכלל המחובר לטמא טמא והמחובר לטהור טהור וכלן אחת אחת בפני עצמן טהורות.

פירוש הרמב"ם

של סרוקות. מהסורקים צמר ופשתן והוא מעץ וברזל ובקצתו משקלים תלויים ולזה יטמא והוא אמרו מפני האונקיות והן האונקליות ואונקלי קנה וכבר ביארנו זה בתמיד וזולתו ולכתפים אונקלי גדול מברזל ולו נצב מעץ ויחזיקו בנצב בידיהם וקנה האונקלי' במשא אשר על כתפיהן כדי שלא יפול המשאוי וכתפים הן הנושאים המשאוי על כתפן וכן הסובבין בעיר והן הרוכלים המחזירין על העיירות להן אונקלי על זאת הצורה inset יעזרו בו עזר מעט בהעתקת משאם: ודרגש הוא ערש קטן לו ג"כ אונקליות יתלו בו אצל העלייה אליו וכן בעמודי המטה אונקלות ועמודים והן נקליטי המטה כמו שיתבאר בספרי: ושידה. היא תיבה: ואקון. היא תיבת הציידים ותמונתה מפורסמת אצלן והיא תיבה מעץ בו אונקליות יתלו בים יכנס הדג בו ולא יוכל לצאת ממנו וכבר התבאר לך שמנורת העץ טהורה לפי שאין לה בית קבול עוד הביא כלל זה והוא שכל אונקלי תהיה בכלי שתקבל טומאה הנה זה האונקלי ג"כ יטמא בטומאת זה הכלי וכל אונקלי יהיה בכלי שלא תקבל טומאה הנה הוא לא יטמא לפי שהוא חלק ממנו וכאשר היה האונקלי לבדו קודם שידבק בכלי אשר נעשה אליו הנה הוא טהור ולא יקבל טומאה מהטעם אשר הקדמנו בראש פי"א לפי שהוא סמוך אל זולתו ואין לו שם בפני עצמו והנה הוא כאילו חלק מכלי לא כלי שלם והבן זה ואין הלכה כר' יהודה:

פירוש רבינו שמשון

קנה. הוא שהלשון באמצעיתו ובראשו הא' מיתנא וכף של מאזנים תלויה בו וכן בראש השני:

סרוקות. סורק צמר ופשתן ומוכרין אותו במשקל ושוקלין בכף מאזנים: אונקיות. הם כף של מאזנים ויש להן בית קיבול שעשויין כמין כוס קטן:

אונקלי של כתפים. הוא עץ ארוך שהכתף מניח על כתפו ותולה בו ב' שקים אחד מלפניו ואחד מלאחריו וידו אוחזת בעץ שעל כתיפו שלא ימוט:

של רוכלים טמאה. דיש לה בית קיבול רוכל הוא מוכר בשמים ותכשיטי נשים מל' אבקת רוכל (שיר ג). ור' יהודה מטהר בשל אחריו דאינו משתמש בו כדתניא בתוס' [ב"מ פ"ב] א"ר יהודה מפני מה של רוכלים שלפניו טמאה מפני שתולה בה ושל אחריו טהורה מפני שעשויה לשמירה. ויותר היה נראה לפרש משנה זו משום טומאת כלי ברזל דסתם הנך פרקי בכלי מתכות עסקינן ובפרק תמיד נשחט (דף סד.) תנן אונקליות של ברזל היו קבועים בכתלים ובעמודים שבהם תולים ומפשיטים והם מסמרים של ברזל שראשיהם כפופים למעלה קרו"ש בלע"ז. ושמא כך היה מסמרים לקנה של מאזנים שבו תלויים מיתנא שלה וכן לכתפים ושל מאזנים מיקרו אונקיאות. ושל כתפים אונקלאות:

דרגש. בפ' כהן גדול (דף כ.) אמרי' מאי דרגש ערסא דצלא מטה של עור ותולין רצועות בשפת העור סביב וכשרוצין לנטותו תוחבין הרצועות בנקבים שבארוכות המטה ועונבין אותן ופעמים שיש אונקלאות של ברזל בארוכות המטה שעונבין בהן את הרצועות:

נקליטין. שני עמודים שמעמידים באמצע דופני המטה א' במראשותיה ואחד במרגלותיה ומפוצלין בראשיהן ומניחים קנה מזה לזה ופורסין עליו הכילה ופעמים שאין העמודים מפוצלין ויש מסמרים מפוצלים בראשיהן והוא אונקלי:

אקון. מין שידה:

לטהור טהור. שולחן טמא ומנורה טהורה כדתניא בת"כ כלי עץ יכול הסולם והקולב והנחותא והמטרה ת"ל מכלי עץ ולא כל כלי עץ או יכול שאני מוציא את השולחן ואת הטבלא ואת הדולבקי ת"ל כל כלי עץ ריבה:

אחד בפני עצמו. כל אונקלי שפירש מכלים טהור:

תניא בתוספ' [שם] אונקלי של שידה טמאה ואם היתה באה במדה טהורה. פירוש במדה שמחזקת מ' סאה בלח שהם כוריים ביבש דאינה מיטלטלת מליאה והמחובר לטהור טהור:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

קנה מאזנים של סרוקות - סורקי צמר ופשתים, ומוכרים אותו במנין ליטראות, כשרוצין לשקול יש להם מקל ארוך של עץ ותלוי בראשו כמין טבעת מלמעלה, ואונקליות של ברזל תלוין מלמטה בשלשלת, עשויין כמין ווין וראשיהם כפופים מלמעלה, ויש לאותו מקל טבעת אחרת שמהלכת על פני כל המקל ואינה יכולה לצאת ממנו, וכמין עשת של ברזל או של נחושת עב וכבד תלוי באותה טבעת, וכשבא לשקול שק של צמר או של מטוה, תוחב את האונקלי בשק ואוחז בטבעת שכנגדו למעלה ומעלהו באויר, והטבעת שבו העשת של ברזל תלוי מרחיקה מטבעת שאוחז בה, ומכבדת על הקנה עד שיבוא ביושר שלא יכריע לשום צד יותר, ולפי הרחקת הטבעת שבו העשת של ברזל יודע חשבון המשקל, שיש סימנים במקל, עד כאן ליטרא אחת, עד כאן עשרה, עד כאן מאה. וזה נקרא פלס בלשון מקרא, כדכתיב (ישעיה מ,) ושקל בפלס הרים. פלס ומאזני משפט לה' (משלי טז):

ושל בעלי בתים - אין רגילים לתת בו אונקליות שהן אותן הווין שתוחבים בשק להעלותו, אלא בלא אונקליות קושרים בחבל ותולין בקנה. אונקליות גרסינן, ולא גרסינן אונקיות ב:

אונקלי של כתפין - עץ ארוך כעין מוט שהכתף מניח על כתפו ותולה בו שני שקים אחד לפניו ואחד מאחריו בשני אונקליות של ברזל התחובות במוט על שני קצותיו:

של רוכלים - מוכרי בשמים ותמרוקי נשים:

טמאה - מפני שיש לה בית קיבול:

שלפניו טמאה - לפי שהוא משתמש בה:

ושלאחריו טהורה - שאינו משתמש בה אלא לשמירה, שלא יפול המשאוי מאחריו. ואין הלכה כר' יהודה:

דרגש - מטה קטנה של עור ותולין רצועות בשפת העור סביב ויש אונקליות של ברזל בארוכות המטה וכשרוצים לנטותה עונבין הרצועות באותן אונקליות:

נקליטין - שני עמודים שמעמידין באמצע דופני המטה, אחד מראשותיה ואחד במרגלותיה, ומפוצלין בראשיהן, ומניחין קנה מזה לזה ופורסים עליו סדין. ופעמים שאין העמודים מפוצלים, אלא כעין שני ווין מניחין בראשי הנקליטין, והוא אונקלי:

שידה - תיבה קטנה:

אקון - תיבה שעושין הציידים לצוד בה דגים ד:

כל המחובר לטמא - אונקלי המחוברת לכלי המקבל טומאה, טמא:

לטהור - כגון מנורת העץ שהיא טהורה, טהורה:

אחת אחת בפני עצמן - כל אונקלי שפירשה מכלי:

טהורה - לפי שאין לה שם בפני עצמו:

פירוש תוספות יום טוב

אונקליות. כתב הר"ב דהכי גרסי' ול"ג אונקיות. אבל הרמב"ם והר"ש גרסי אונקיות. וזה לשון הר"ש אונקיות הם כף של מאזנים ויש להן בית קבול שעשויין כמין כוס קטן. ע"כ. גם גירסת מהר"ם כך היא:

ושל בעלי בתים. ל' מהר"ם תימה לי מ"ש של בעלי בתים. של סרוקות נמי אינו טמא אלא כשיש בו אונקיות. ונ"ל דס"ל סרוקות כולן יש להן אונקיות. פי' כפות של בית קבול אבל של ב"ב שאינן רגילים לשקול כל כך. יש שיש להם מאזנים שאין בית קבול לכפות מאזנים. כעין אותן ששוקלים בהן חלב להכי נקט אם יש בהן אונקיות [אע"פ שאין להם בית קבול] טמאה. ע"כ:

נקליטין. מפורש במשנה ג פ"ק דסוכה:

ושל אקון. לשון הר"ב תיבה שעושים הציידים כו'. כ"כ בפי' הרמב"ם שלפנינו. אבל בנא"י אקון הוא סל הציידין ותמונתה מפורסמת אצלם. והיא כמו תיבה מעץ בו אונקליות *)יתלו בו כיס יכנס הדג בו. ולא יוכל לצאת ממנו:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ב) (על הברטנורא) גירסת הר"ש אונקיות. ופירש, הם כף של מאזנים ויש להן בית קבול שעשויין כמין כוס קטן:

(ג) (על המשנה) בעלי בתים. תימה, מאי שנא של בעלי בתים, של סרוקות נמי אינו טמא אלא כשיש בו אונקיות. ונראה לי, דסבירא ליה דסרוקות כולן יש להן אונקיות, פירוש כפות של בית קבול, אבל של בעלי בתים שאינן רגילים לשקול כל כך, יש שיש להם מאזנים שאין בית קבול לכפות מאזנים כו', להכי נקט אם יש בהן אונקיות [אף על פי שאין להם בית קבול] טמאה. מהר"מ:

(ד) (על הברטנורא) והר"מ בנוסחת ארץ ישראל פירש אקון הוא סל הציידין ותמונתה מפורסמת אצלם והיא כמו תיבה מעץ בו אונקליות יתלו בו כיס יכנס הדג בו ולא יוכל לצאת ממנו:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

טמא מפני אונקיות ושל בעלי בתים אם יש בו אונקיות וכו':    כך מצאתי הגירסא בערוך ובפי' כתיבת יד להרמב"ם ז"ל. ופי' אונקיות הם האוקיות. וכן נראה מפי' הר"ש ז"ל ופי' אונקיות הם כף של מאזנים ויש להם בית קבול שעשויין כמין כוס קטן ויותר היה נראה לפרש משנה זו משום טומאת כלי ברזל דסתם הנך פירקי בכלי מתכות עסיקי' ובפ' תמיד נשחט תנן אונקליות של ברזל היו קבועים בכותלים וכו' והם מסמרים של ברזל שראשיהן כפופים למעלה ושמא כך היה מסמרים לקנה של מאזנים וכן לכתפים אלא דשל מאזנים מיקרו אונקיות ושל כתפים אונקליות עכ"ל ז"ל. אבל ר"ע ז"ל גריס אונקליות. ומה שפירש שהוא הפלס נראה שהוא פי' הראב"ד ז"ל בהשגות פ"ט דהלכות כלים:

אונקלי של כתפים:    פי' הרמב"ם ז"ל הסבלים יש להם אונקלי גדול של ברזל ויש לו בית יד של עץ שמחזיקים הבית יד בידיהם וראש האונקלי במשא שעל כתפיהן שלא יפול:

אקון:    פי' הרמב"ם ז"ל יש גורסים עקון וכן בערוך:

כל המחובר לטמא וכו':    בס"פ החובל (בבא קמא דף צ"ב) גרסי' ודבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים בספר בן סירא ושנוי במתני' דהכא ובברייתא ג"כ לא הלך זרזיר וכו' והיינו דאמרי מטייל ואזיל דיקלא בישא גבי קינא דשרכי פי' דרך דקל רע ליגדל אצל אילני סרק דהיינו אילנות בטלים:

לטהור:    כגון מנורת העץ שהיא טהורה מפני שאין לה בית קבול טהור:

תפארת ישראל

יכין

קנה מאזנים של סרוקות:    דעזמער בל"א ששוקלין בו צמר סרוק. והוא פשוטי כלי עץ:

טמא מפני אונקליות:    האקען של מתכות שתלוי בקנה. ואף שגם האונקלי לבדו אמק"ט מדאין לו שם בפ"ע. עכ"פ במחובר עם הקנה ושניהן צריכין לתשמיש שמשתמש בהן. א"צ שם בפ"ע:

אם יש בו אונקליות טמא:    ודוקא כשהאונקלי מתכות קבוע בגוף הדעזמער. אז חשוב כל הדעזמער ככלי מתכות לק"ט. אף שהוא פשוטי כלי עץ. אבל כשהאונקלי רק תלוי בהקנה כאונקלי של סרוקות לעיל. אין גוף הדעזמער בטל לגבי אונקלי. דשאני סרוקות. דאע"ג שהאונקלי רק תלוי. אין רגיל להסירו. משא"כ בעה"ב. לפעמים קושר דבר הנשקל בקצה הקנה. ושוקל בו בלי האונקלי. ולהראב"ד אע"ג שאין האונקלי קבוע בגוף הקנה מק"ט גם בשל בעה"ב. רק קמ"ל דבאין בו אונקלי כלל. כי כן דרך קנה זה של בעה"ב שרגיל לקשור בקצהו עניבת חבל לשקול בו להכי אמק"ט. מדהוא רק פשוטי כלי עץ:

אונקלין של כתפין:    מוט. עץ ארוך שהכתף מניחו בכתיפו. ותולה בו ב' שקין. א' לפניו וא' לאחריו בב' אונקליות ברזל שמחוברות בהמוט בב' קצותיו:

טהורה:    דבטל האונקלי לגבי המוט שהוא עיקר הכלי. והוא פשוטי כלי עץ שאמק"ט. והו"ל האונקלי כמתכת המשמש לעץ שאמק"ט [כפי"ג מ"ו] וגם כשהאונקלי לבדו ג"כ אמק"ט. מדאין לו שם בפ"ע:

ושל רוכלים:    מוכרי בשמים שיש להם ג"כ מוט כנ"ל שנושאין על הכתף כשהולכין ברחוב למכור בשמים. ובב' קצוות המוט שלהן. יש כמין ב' קערות. להיות א' לפניו וא' לאחריו של הנושא. ובתוך הקערות הללו מניח תבלין שמוכר:

טמאה:    דמדיש להן ב"ק. חשיבי הם עיקר הכלי. ובטל המוט לגבייהו כעץ המשמש למתכות. וגם אונקלות אלה שבקציהן הקערות. גם כשהן בלי המוט מק"ט. דמדיש להן ב"ק. דמה"ט אף שאין להם שם בפ"ע מק"ט [כלעיל פי"א סי' ו']:

ושלאחריו טהורה:    דהב"ק שלאחריו. אינו עשוי במורגל להשתמש בו כלל. רק עשוי כך לשמור שלא ישמט המקל החלק מעל הכתף. או לתכשיט בעלמא כדי להשוות תמונת ב' קצוות המוט:

אונקלי דרגש:    הן ווין של ברזל שיש בארוכות המטה בפנים בשוליו סביב. כדי לתלות בהן המצע של עור ששוכבין עליו:

טמאה:    דכיון דהמטה מק"ט. גם הווין מק"ט. כ"ז שמחוברין בו אף שאין להם שם בפ"ע. מיהו בשאין מחוברין להמטה. נל"פ דאמק"ט. ומטעם הנ"ל:

ושל נקליטין:    הן כעין ב' מוטין. שאינן מחוברין להמטה רק יש לכל מוט מושב רחב למטה. ומעמידין א' סמוך להמטה. באמצע מרגלות המטה. וא' סמוך לאמצע מראשותיו. ויש ויו ברזל בראש כל מוט שבהן תולין הסדין לפרוס ממעל להשוכב בהמטה:

טהורה:    דבטל אונקלי לגבי מוט שהוא פשוטי כלי עץ. וכשאין האונקלי מחובר להמוט. ג"כ אמק"ט. מדאין לו שם בפ"ע:

של שידה:    תיבה קטנה של עץ. ויש בה מחובר ויו ברזל לתלותה בה:

ושל אקון:    הוא ג"כ כמין תיבה קטנה של עץ ויש ויו ברזל בשפתה העליון שקושרין חבל בהויו לשלשלה להים לצוד בה דגים:

טהורה:    דדוקא שידה. שהיא עצמה מק"ט. א"כ האונקלי מחובר לדבר המק"ט. אבל אקין הרי אמק"ט. ונ"ל טעמו מדמחזיק מ"ס. וכמפורש בתוספתא. ולהכי גם האונקלי שבו בטל לגבי' ואמק"ט מדהו"ל מתכות המשמש לעץ [כלקמן פי"ג מ"ו]:

של שלחן טמא:    דשולחן מדמשמש לאדם וכלים ביחד. הרי זה מק"ט [כרמב"ם פ"ד מכלים] ולהכי הויו המחובר בו מק"ט כמוהו. משא"כ מנורת עץ אמק"ט. מדהו"ל פשוטי כלי עץ שמושיבין עליהן הנרות שבתוכן השמן והפתילה. ולהכי גם הויו אמק"ט:

זה הכלל כל המחובר לטמא:    ר"ל לכלי המק"ט:

טמא:    לאו דוקא דהרי שלשלת דלי רק עד ד"ט הוה חיבור [פי"ד מ"ג] וכ"כ מזרון [פי"ט מ"ב ג'] ועוד כמה מילי [פכ"ט] כולן אינן חיבור רק מה שצריך מהן להכלי. אלא ה"ק כל דבר שהוא עצמו אמק"ט כגון קנה מאזנים שאמק"ט מדהוא פשוטי כלי עץ. והוא טפל ומחובר להאונקלי שהוא עיקר הכלי שמק"ט. ושניהן נצרכים להתשמיש. הרי גם הקנה מק"ט כאונקלי עצמו בין להכניס או להוציא טומאה [ערמ"ל רפי"ז מכלים] אבל כל דבר שמק"ט והוא טפל ומחובר לדבר שאמק"ט. כגון אונקלי של נקליטין. דאונקלי עצמו פשוטי כלי מתכות שמק"ט. אבל הוא טפל ומחובר לנקליטין שהן פשוטי כלי עץ שאמק"ט. אז גם אונקלי אמק"ט. וכך נראה שפי' הרמב"ם [פ"ט מכלים הי"א]. [וא"ת א"כ למה לי קרא לכם לרבות ידות להכניס ולהוציא עומאה כחולין (קט"ז) גה בלי ידות כל המחובר לטמא טמא. ודוחק לומר דהיא היא. וכדמשמע לכאורה מרש"י שבת [דנ"ב ב' וע"ש דמ"ח ב' דלא משמע כן ודו"ק]. אלא נ"ל דתרווייהו צריכי דאי מקרא דידות הו"א דוקא בששניהן ממין המק"ט. להכי קמ"ל כללא דכל המחובר. דגם אם הטפל הוא ממין שאמק"ט אפ"ה דינו כמק"ט. ואי מכללא דכל המחובר. סד"א דוקא בשנצרך הטפל לגוף התשמיש. אבל בשא"צ להטפל רק ליד אמק"ט. קמ"ל]:

וכולן אחת אחת בפני עצמן:    דהיינו אם פירשו מהכלי:

טהורות:    מדאין להם שם בפ"ע:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים