משנה כלים יב ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק יב · משנה ג | >>
כיסוי טני של מתכת של בעלי בתים, רבן גמליאל מטמא, וחכמים מטהרין.
ושל רופאים, טמא.
הדלת שבמגדל, של בעלי בתים, טהורה.
ושל רופאים, טמאה.
הייתוכין, טמאים.
והפרכין, טהורין.
עקרב בית הבד, טמאה.
ואונקלי שבכתלים, טהורה.
כִּסּוּי טֶנִי שֶׁל מַתֶּכֶת שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים,
- רַבָּן גַּמְלִיאֵל מְטַמֵּא,
- וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין;
- וְשֶׁל רוֹפְאִים,
- טָמֵא.
- רַבָּן גַּמְלִיאֵל מְטַמֵּא,
- הַדֶּלֶת שֶׁבַּמִּגְדָּל,
- שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים, טְהוֹרָה;
- וְשֶׁל רוֹפְאִים, טְמֵאָה.
- שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים, טְהוֹרָה;
- הַיִּתּוּכִין, טְמֵאִים;
- וְהַפְּרָכִין, טְהוֹרִין.
- עַקְרַב בֵּית הַבַּד, טְמֵאָה.
- וְאוּנְקְלִי שֶׁבַּכְּתָלִים, טְהוֹרָה:
כסוי טני של מתכת -
- של בעלי בתים -
- רבן גמליאל - מטמא.
- וחכמים - מטהרין.
- של רופאים - טמא.
- של בעלי בתים -
- הדלת שבמגדל -
- של בעלי בתים - טהורה.
- ושל רופאים - טמאה.
- היתיכים - טמאין,
- והפרכים - טהורין.
- עקרב בית הבד - טמאה.
- ואונקלי שבכתלים - טהורה.
טני - הוא כלי מחזיק חצי סאה יהיה ברוב מברזל או נחושת, ולו כיסוי ממתכת גם כן, ישתמשו בזה הכלי בעלי בתים לגרוטאות, והרופאים למרקחות. וזה הכיסוי ישתמשו בו הרופאים לשום הסממנין בו, ולזה הוא מקבל טומאה לדברי הכל.
ומגדל - הוא האוצר, והוא שנקרא בלשון ערב "אלמנשאן".
היתיכים - ברזלים יחזיקו בהן הקדרה.
והפרכים - ברזלים קבועין במוקד לשמור [הקדרה] מן השריפה במהירות זמן. ובתוספתא, "אלו הן היתיכין, אלו שהחנווני מנער בהן את הקדרה, והפרכין הקבועים בכיריים".
ושם נאמר "מפני מה דלת מגדל של רופאין טמאה, מפני שהוא נותן עליה אספלנית, ותולה בה את המספרים".
ועקרב בית הבד - עץ שדורכין בו את הזיתים, ויש ברזל בנקיבת העץ כצורת עקרב.
ואונקלי שבכותלים - הקרסים אשר ישימו בכתלים לתלות בהן הכלים היפים.
ואין הלכה כרבן גמליאל.
וראוי שנאמר הנה מאמר קצר מפתח למה שקדם ומה שיבוא מזאת הכוונה, וזה:
- שכל מה שתשמע בזאת המסכתא דין בדבר מכלי המתכות ויאמר בו טמא הנה זה מבואר לפי שכלי מתכות פשוטיהן ומקבליהן טמאים.
- ואולם כשתשמע שיאמר טהורים, הנה זה לאחד משלוש סיבות:
- אם זה הדבר מגולמי כלי מתכות, אשר קדם ביאורו בפרק אחד עשר.
- או שהוא בלתי נפרד בשם, כמו שאמר כל מי שיש לו שם בפני עצמו טמא, או שיהיה סמוך, כמו אמרם אונקלי הכותל או כיסוי הכלי הפלוני, שהוא לא יטמא אלא אם היה כלי ולא נצטרך אל ידיעתו וזולתו, ואמנם זה תוספת ידיעה.
- או יהיה מורכב על כלי לא יקבל טומאה, כמו שאמר "כל המחובר לטהור, טהור".
- ומבואר הוא גם כן, כי כאשר היה דבר מהמתכות אין עליו תורת כלי הנה הוא גם כן טהור.
- ולזה יצטרך אחר זה השורש בלתי ביאור השם לבד.
- והנה יגיעו לך העניינים אשר תדון בהן בדבר שהוא טמא ובדבר שהוא טהור, ומאמרו "טמא וטהור", תיקח ראיה על תמונת זה הכלי. ודע זה:
טני. מלשון ושמת בטנא (דברים כז) ותנן במס' תמיד (דף ל:) הטני דומה לתרקב גדול מחזיק קביים וחצי:
רבן גמליאל מטמא. דסבר דכסוי חשיב כלי וחכמים מטהרין כשאר כסויין דתנן לקמן בפ' י"ד (מ"ג) כל הכסויין טהורין:
הייתוכין טמאים. פירש בערוך מלשון (יחזקאל כב) כהתוך כסף ענין מלקחיים שנוטלים בהן את הכלים שמתיך הכסף ומריקו למקום אחר: והא דתניא בתוספתא [שם] אלו הן הייתוכין אלו שהחנווני מנער בהן את הקדרה ההוא מנער מלשון (בראשית כד) ותער כדה אל השוקת אבל אין לפרש לשון קינוח כמו מטלניות של בגד שמנער בהן את הקדרה דהכא לא איירי במטלניות כלל ודינן מפורש לקמן (פכ"ח מ"ב) דתנן מטלת שהתקינה לפקוק בה את המרחץ ולנער בה את הקדרה:
פרכים טהורים. בתוספ' [שם] קתני אלו הן הפרכים הקבועים בקירים:
עקרב בית הבד. יש לפרש כעין עקרב של פרומביא דלעיל (פי"א מ"ה) ברזל עקום הקבוע בקורת בית הבד לתלות בו כלים:
אונקלי שבכתלים. שמילא את הכותל צינורות של ברזל לתלות בהן כלים טהורה דתשמישן עם הקרקע. תניא בתוספתא (ב"מ פ"ב) גולת החנווני שכולה מסמרים אפילו כולה של עץ ואחת של מתכת טמאה ושל בעלי בתים אפי' כולה של מתכת ואחת של עץ טהורה שלא נעשית אלא לשמש את הקרקע:
טני - הוא כלי של מתכת מחזיק שלשה קבים. והוא מלשון ושמת בטנא. ובעלי בתים משתמשין בו שמניחין שם גרוטאות משברי כלי מתכות:
רבן גמליאל מטמא - דסבר כיסוי חשוב כלי הואיל ויש לו בית קיבול:
וחכמים מטהרין - דסברי אין כיסוי חשיב כלי. והלכה כחכמים:
ושל רופאים טמא - לדברי הכל. מפני שהרופאים מניחין בו סממנים:
מגדל - בית האוצר של עץ. ארמריא"ו בלע"ז. ובערבי אלמנס"ר:
ושל רופאים טמאה - מפני שנותן עליה את האספלנית ותולה בה המספרים:
הייתוכין - מלקחיים שנוטל בהם הכלי שהתיך בו את הכסף, להריקו לתוך כלי אחר:
והפריכין - בתוספתא מפרש אלו הן פרכין, הקבועים בכירים. ורבותי לא פירשוה לי ה:
עקרב בית הבד - ברזל עקום דומה לעקרב, הקבוע בקורת בית הבד ו שדורכים בה הזיתים:
אונקלי שבכתלים - ווין של ברזל הקבועים בכתלים לתלות בהם כלים:
טהורה - דאין תשמישן אלא עם הקרקע:
טני. פי' הר"ב הוא כלי של מתכות מחזיק ג' קבים. וכ"כ הרמב"ם אבל הר"ש הביא מתניתין דתמיד פ"ג מ"ו הטני דומה לתרקב גדול מחזיק קביים וחצי [*ולפי מה שכתב הר"ב שם [ד"ה תרקב] ניחא]:
וחכמים מטהרין. פירש הר"ב דסברי אין כסוי כו'. כדסתם לן תנא במשנה ג פי"ד. ועיין מ"ש [סוף] מ"ו פ"ה דאהלות:
והפרכין. כ' הר"ב בתוספתא מפ' אלו הן פרכין הקבועים בכירים ורבותי לא פירשוה לי. ולכאורה נראה שהוא כירים דס"פ שהוא ג"כ מכלי בית הבד כמ"ש הר"ב שם. והיינו דסמיך ליה עקרב בית הבד והרי הוא דבר הלמד מענינו. אבל הרמב"ם מפרש וז"ל ברזלים קבועים במוקד לשמור [אותו מן] השריפה במהירות זמן ע"כ. והכ"מ [פ"י מה"כ הלכה יו"ד] כתב שנ"ל שהם ברזלים התלויים במוקד. ובסופן מזלגים שהקדרה תלויה בהם על האש כדי שלא תהיה יושבת על האש ממש ותשרף וכבר ראיתי ברזלים אלו בבית קצת בני אדם עכ"ל. והראב"ד בפ"י מהל' כלים גורם הקבועים בקירוס וכתב שבעל הערוך מפרש מלקחיים שתופסין בהן אורגי היריעות הקנים או השתי והוא מורדו"ר (א) בלע"ז [והם] עומדים קבועים לנירים ולקירוס וקורא אותם פרכים על שם שכובשים הקנים והארוג מלשון בפרך כך נ"ל והם כמו טבעת כלים ע"כ ובערוך שבידינו מפרש חתיכי בגד שמקנתים בהן את הקדרה. וי"א אבנים שהקדרה יושבת עליהם וי"א הקבועים *)בכורים כדתנן כו'. ע"כ. ובכף נחת כתב. שנראה לו שהוא כלי ממתכות או מעץ. עשוי לפרך ולשבר הגחלים הגדולים ולרדדן. שיהו נוחין לתשמיש ע"כ. ובדברי מהר"ם והפרכים נראה שהם כעין יתיכים. אלא שהם קבועים **)בקיר. והכי תניא בתוספתא:
עקרב בית הבד. פי' הר"ב ברזל עקום כו' הקבוע בקורת בית הבד. לתלות בו כלים. הר"ש:
טהורה. פי' הר"ב דאין תשמישן אלא עם הקרקע. ועמ"ש במ"ב פרק דלעיל:
(ה) (על הברטנורא) והר"מ מפרש, ברזלים קבועים שבמוקד לשמור אותו מן השריפה במהירות זמן. והכ"מ כתב שנראה לו שהם ברזלים התלויים במוקד ובסופן מזלגים שהקדירה תלויה בהם על האש כדי שלא תהא יושבת על האש ממש ותשרף. ועתוי"ט כמה פירושים:
(ו) (על הברטנורא) לתלות בו כלים. הר"ש:
הדלת שבמגדל: לשון הרמב"ם ז"ל שם פ"י הדלת של מתכת שבמגדל של בעלי בתים אינה מקבלת טומאה ושל רופאים מקבלת טומאה מפני שמניחין בה את האספלנית ותולה בה את המספרים ע"כ וכבר מפורש בר"ע ז"ל. והגיה ה"ר יהוסף ז"ל הדלת של מגדל:
היתיכין: בערוך וכן הר"ש ז"ל פירשו תניא אלו הן יתיכין שהחנוני מנער בהן את הקדרה והן כמו זומא ליסטרון ויש אומרים וכו' כדפי' ר"ע ז"ל. ועיין עוד בהר"ש ז"ל. וכתב הרב בצלאל אשכנזי ז"ל נ"א הותיכין:
והפרכין: פי' הרמב"ם ז"ל הם ברזליים הקבועים בכיריים לשמרה מלהשרף בזמן מועט ולפי' זה הסכים הרא"ש ז"ל:
ואונקלי שבכותלים טהורה: פי' הרא"ש ז"ל ואינם מחוברין תמיד אלא פעמים מסירין אותם דאי לאו הכי פשיטא דכל המחובר לקרקע טהור:
יכין
כסוי טני: ר"ל סל. ובלשון תורה נקרא טנא:
של מתכת: ר"ל שהכסוי של מתכות. והטני אע"ג שאינו של מתכות הרי יש לו ב"ק ומק"ט [ודלא כמשמע מהר"ב]:
ר"ג מטמא וחכמים מטהרין: מדאין לה שם בפ"ע. ואע"ג דתנינן [פי"ד מ"ג] דכל הכסויין אמק"ט ולא פליג ר"ג. י"ל דהכא ה"ט דר"ג. מדרגיל הבעה"ב להניח לתוכה גרוטאות. להכי מחשב ככלי ב"ק. ולהכי בכל כה"ג א"צ שם בפ"ע. ולרבנן הך הנחת גרוטאות לתוכו. אינו רק תשמיש ארעי. והו"ל כשאר כסוי כלים שאמק"ט מדאין לו שם בפ"ע:
ושל רופאים טמא: מדרגיל הרופא לסדר על כסוי זה שבתיבת סממניו שלו הרטיות והסממניות שנצרך להם לאותו החולה שבא אליו. ולפיכך זה הב"ק של הכסוי. תשמיש חשוב הוא. ומחשב ככלי. וכן בדין אונקלי רוכלין לעיל:
הדלת שבמגדל: מגדל הוא שראנק בל"א. שמחזיק מ"ס ואמק"ט. והכא מיירי שדלת מתכות קבוע בהמגדל:
של בעלי בתים טהורה: דבטל הדלת לגבי המגדל שאמק"ט. והו"ל כמתכת המשמש את העץ. וגם כשהדלת לבדו ג"כ אמק"ט ככל כלי פשוט מדאין לו שם בפ"ע. דסתם דלת של בית הוא. והמתכון למגדל צריך שיכנהו בשם לווי דלת מגדל:
ושל רופאים טמאה: מדגם בו רגיל להסיר הדלת מהמגדל ולמרח עליו רטיותיו ולהניח עליו סממניו:
הייתוכין: הוא צבת שעל ידו לוקחין מעל האש הכלי שמתיך בו מתכות:
טמאים: כל זה הוא פשיטא. ורק משום סיפא נקט לה:
והפרכין: הוא ג"כ צבת רק שמחובר בכותל הכירה. ואוחז בה הכלי שמתיך בתוכו המתכות ועשוי צבת זה. כדי לסבב על ידו כלי ההתכה ממעל להמוקד ממקום שנתקרר למקום שחם ביותר או איפכא:
טהורין: אפי' קודם שקבעו בכותל. מדעכ"פ נעשה להשתמש במחובר לקרקע:
עקרב בית הבד: אונקלי של ברזל שקבוע בבית הבד לתלות בו כלי בית הבד:
טמאה: דהרי בית הבד עצמו מק"ט. מדמתטלטל. ולפיכך אף דהאונקלי זה אין לו שם בפ"ע. דהרי אותו של פרומביא נמי נקרא עקרב [כפי"א מ"ה] אפ"ה מדמחובר לכלי המק"ט גם הוא מק"ט. ועוד י"ל דעקרב זה אפי' הוא לבדו נמי מק"ט. דדוקא בכלי תשמישי כל אדם צריך שם בפ"ע. אבל בכלי של בעלי מלאכה. אפי' אין לו שם בפ"ע. דע"י הבעל מלאכה בעצמו יוודע מאיזה כלי מתכוון. וכ"כ הכא כשיאמר הבעל העגלה עקרב. או כשיאמר בעל הבד עקרב. נדע למה מתכוון זה. ולמה נתכוון זה. אפי' יזכירו סתם:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת