משנה כלים יא ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק יא · משנה ב | >>
כל כלי מתכות שיש לו שם בפני עצמו, טמא, חוץ מן הדלת, ומן הנגר, ומן המנעול, והפותה שתחת הציר, והצירב, והקורה, והצינור, שנעשו לקרקע.
משנה מנוקדת
כָּל כְּלִי מַתָּכוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׁם בִּפְנֵי עַצְמוֹ,
- טָמֵא,
- חוּץ מִן הַדֶּלֶת,
- וּמִן הַנֶּגֶר, וּמִן הַמַּנְעוּל,
- וְהַפּוֹתָה שֶׁתַּחַת הַצִּיר, וְהַצִּיר,
- וְהַקּוֹרָה, וְהַצִּנּוֹר;
- שֶׁנַּעֲשׂוּ לַקַּרְקַע:
נוסח הרמב"ם
כל כלי מתכות,
- שיש לו שם בפני עצמו - טמא.
- חוץ מן הדלת, ומן הנגר,
- ומן המנעול, והפותה שתחת הציר.
- והציר, והקורה, והצינור - שנעשו לקרקע.
פירוש הרמב"ם
שיש לו שם בפני עצמו - יוחד בשם עד שנקרא בשם פלוני הנה הוא טמא.
וכל מה שיעשה מן המתכות בין שהיה לו אוגן גבוה או היה שטוח הנה הוא מקבל טומאה כמו שבארנו, זולת אלו המנויין אם נעשו מאחד מהמתכות הנה הם לא יטמאו להיותם קיימים בארץ.
ונגר - הוא עמוד יבריח השער מן הקצה אל הקצה.
ומנעול - שם נופל על הנועל הקיים בשער לפי חלוף תמונתו. וביאור "מנעול" נועל, והוא שם עברי "על כפות המנעול"(שיר השירים ה, ה).
והפותה - תמונת כוס מברזל, יעשה ויקבר בארץ, ויורכב בו הציר.
וציר - הוא ציר השער אשר יסובב בעצם הפותה, והוא יהיה מברזל בשערי המדינות והשערים הגדולים מאד. והן גם כן שמות בעברי "והפותות לדלתות הבית"(מלכים א ז, נ), ואמר "הדלת תסוב על צירה"(משלי כו, יד).
וצנור - הוא הנקרא בלעז "קנאלי".
ושורש זה אצלנו אמרם "כל המחובר לקרקע, הרי הוא כקרקע", וזה כאשר יגיע עשייתו להיותו דבק בארץ הנה היא לא תקבל טומאה ואפילו קיבל הרכבה, ואל זה העניין כוון בזאת ההלכה:
פירוש רבינו שמשון
נגר. יתד הנעוץ אחורי הדלת:
פותה. פירש בערוך אבקתא שמכניסין בו ציר דלת והוא כמין כוס קטן של ברזל שתחת הציר ומוסבת הדלת עליה ומתמהרת בפתיחה וסגירה כדכתיב (משלי כו) הדלת תסוב על צירה וי"מ כמו מפתח כדכתיב (מלכים א ז) והפותות לדלתות [ההיכל] סביב הפנימית לקדש הקדשים:
שנעשו לקרקע. ותשמישן עם הקרקע.
תני"א בספר"י זוטא כשאמר דבר ריבה את הכלים התלויין בשמותיהן ומשמשין בשמות אחרים כן שלפני המטה וקולב של מנורה מנין דבר וכל דבר ריבה כלים התלויים בשמות אחרים ומשמשין בשמותיהן הפרח של מנורה ופילס של מנורה יכול שאני מרבה קנה של מנורה וקנה של קרן ת"ל אך:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
שיש לו שם בפני עצמו - שהוא ידוע וניכר ומיוחד בשמו:
טמא - בין יש לו בית קבול בין אין לו בית קבול:
הנגר - יתד של ברזל שנועץ ראשו אחד בקרקע וראשו השני אחורי הדלת. אי נמי, כמין עמוד שסוגר ומבריח הדלת מן הקצה אל הקצה:
מנעול - כל דבר שנועלים וסוגרים בו הדלת נקרא מנעול. ודוגמתו במקרא בשיר השירים (ה ה) על כפות המנעול:
פותה - כמין כוס קטן של ברזל קובעים בארץ, וציר הדלת סובב עליו כדי שיהא נוח להפתח ולהסגר. ודוגמתו במקרא (מלכים א ז נ) והפותות לדלתות הבית הפנימית:
והצנור - קנאל"י בלע"ז:
שנעשו לקרקע - להשתמש בקרקע. וכל המחובר לקרקע ג הרי הוא כקרקע ואינו מקבל טומאה:
פירוש תוספות יום טוב
והציר. הוא ציר השער אשר יסובב בעצם הפותה. והוא יהיה מברזל בשערי המדינות והשערים הגדולים מאד. והוא שם בעברי שנאמר (משלי כו) והדלת תסוב על צירה. הרמב"ם:
והקורה. לא מצאתי פירושו. ועיין בר"פ דלקמן [בפי' הר"ב]:
שנעשו לקרקע. פי' הר"ב להשתמש בקרקע וכל המחובר כו'. ויש לדקדק דא"כ למאי נ"מ קא פריט להני דוקא. הא כל המחובר כו'. וראיתי להרמב"ם ברפ"ט מהלכות כלים. שכתוב בהני שאינן מקבלין טומאה. ואפילו קודם שיקבעו. וכן מצאתי בפירושו בנא"י כל המחובר כו' הואיל ועיקר עשייתו להיות דבק בארץ הנה היא לא תקבל טומאה. ואפילו קודם חבורם. ע"כ. ובענין כל המחובר כו'. עיין בפי' הר"ב פ"כ מ"ד. גם מ"ש במשנה י פ"ו דמקואות:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ב) (על המשנה) והציר. הוא ציר השער אשר יסובב בעצם הפותה. והוא יהיה מברזל בשערי המדינות והשערים הגדולים מאד. כמו הדלת תסוב על צירה (משלי כ"ו):
(ג) (על הברטנורא) ובפירוש הר"מ בנוסחת ארץ ישראל כתוב, הואיל ועיקר עשייתו להיות דבק בארץ הנה הוא לא יקבל טומאה ואפילו קודם חבורו:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
כל כלי מתכות וכו': וגרסי' כְלִי הלמ"ד בנקודת חירק שהוא לשון יחיד וכן נקד ה"ר יהוסף ז"ל. והגיה עוד חוץ מן הדלת והנגר והמנעול:
תפארת ישראל
יכין
כל כלי מתכות שיש לו שם בפני עצמו: דהיינו שאין לו שם לווי. כגון סכין. מגל. מקדח. דכל כה"ג בשמו לבד ניכר שהוא כלי בפ"ע המיוחד לתשמיש אדם. ולהכי חשיב ומק"ט. לאפוקי ביש לו שם לווי. כגון צד הרחב שבחצוצרה שנקרא קב [כלקמן משנה ז'] והרי גם מדה נקרא קב. וגם הקטע יוצא בקב שלו. וכ"כ ענפי מנורה שנקראים קנים [שם] והרי גם הגדולים באגם נקראים קנים. לפיכך צריך לכל אחד שם לווי. כגון קב חצוצרה. קני מנורה. ומשום הכי אמק"ט. מפני שהם רק מקצת כלי. ואע"ג שאינן תשמישי כלי. רק הן מגוף הכלי בעצמו. אפ"ה מדע"י שם לווי שלהן ניכר שהן רק מקצת כלי אמק"ט רק כשמחוברין יחד כל חלקי הכלי [עי' רמב"ם פ"ט מכלים ה"ב. והראב"ד שם כ' דלא אתא לאפוקי רק כסויי כלים וחפויי כלים. וכ"כ גם הרא"ש הכא. ולא זכיתי להבין. דא"כ מ"ש כלי מתכות דנקט. הרי כל כסויי כלים טהורין [כפ"ב מ"ה] וכל חפויי כלים טהורין [כסוף פט"ז] וכל תשמישי כלים טהורים [פט"ז סמ"ז] אבל לרמב"ם לא קשה. דמדס"ל דהכא רק בפשוטי כלי מתכות מיירי דבשאר כלים טהורים לגמרי. להכי קאמר הכא דגם כלי מתכות דוקא ביש לו שם בפ"ע מק"ט ולא כשהוא חלק מכלי]:
טמא: מק"ט אפי' אין לו ב"ק. אבל ביש לו ב"ק. אפי' הוא רק חלק מכלי אחר אפ"ה מק"ט [רמב"ם פ"ט מכלים ה"ג]:
חוץ מן הדלת: של מתכות שבבית. ואמק"ט מדמיוחד לחברו בקרקע. אבל דלת כלים יש בהן חילוק [כפי"ב מ"ג] ואת"ל בל"ז דלת אמק"ט. מדנכלל בשם דלת גם דלת כלי. י"ל דלא מחשב כאין לו שם בפ"ע. רק בנכלל בשם א' ב' מיני כלים שאין תוארן ותשמישן שוה [כלעיל סי' ה'] אבל דלת בין אותו שבבית או שבכלי תוארן שוה. וגם תשמישן שוה. דהיינו לנעילת הפתח:
ומן הנגר: ריעגעל שקבוע בדלת:
ומן המנעול: שלאס שקבוע בדלת:
והפותה שתחת הציר: דע שדלתות שלהן לא היו קביעתן בפתח כמו אצלינו. שהצירים קבועים בצד הדלת. אבל צירי דלת שלהן היו בולטין מאמצע שפת הדלת למעלה ולמטה. והבליטה שלמעלה היה תחוב בחור שבמשקוף והבליטה שלמטה תחוב בחור שבאסקופה. אולם מפני שכל כובד הדלת הוא למטה טפי מלמעלה. לכן עושין כוס קטן מברזל ותוחבין אותו בהחור הנ"ל שבאסקופה. כדי שיסוב בתוכו הציר התחתון שבדלת. וזה כדי שלא יתרחב החור ההוא יותר ממדת הציר. ע"י סביבת הציר בו תדיר. והכוס ההוא נקרא פותא [ועי' לקמן סי' י"ג]:
והציר: הוא הציר שלמעלה ושלמטה בהדלת שגם הם עשויין ממתכות:
והקורה: רתוי"ט כ' שלא ידע פירושו. והמחה אותנו לפי' הר"ב בריש פרקין דלקמן [ובמחכ"ר משם סתר פתר. ולא נוכל לפרש כן הכא כ"א בדוחק גדול] . ולפענד"נ שהוא כעין קורנס שקבוע גם אצלינו בהדלת מבחוץ כדי לנקש בו על הדלת כל מי שירצה לכנוס והוא הוא הקורא לבני הבית שבפנים שיפתחו לו. או שקורא עי"ז לבני הבית להודיעם שרוצה לכנוס. מדאינו מדרך ארץ לכנוס לבית חבירו פתאום [כפסחים קי"ב]:
והצינור: נ"ל דמדכולהו מיני דנקט תנא במשנתינו עד השתא. תשמישי דלת נינהו. להכי מסתבר דגם צינור דנקט הכא. אינו צינור ממש שעשוי לזחילת מים. רק היינו צינורא דדשא [ברכות די"ח ב'] שעשוי כעין קנה חלולה קצרה. ותוחבין אותו בחור שבאסקופה נגד הציר שבאמצע הדלת. וכדי שתוך הקנה הזה תסוב הדלת על צירה. ויש עושין את הצינור הנ"ל מברזל שסתום למטה ככוס. ואז נקרא פותא [כלעיל סי' י']. ויש עושין הצנור הנ"ל שפתוח בב' קצוותיו כעין צנור [ועי' לעיל פ"ב סי' ל"ה]. ואפשר עוד דפותא דנקט תנא היינו מפתח. וכפי' הב' שהביא הערוך ערך פותא. ע"ש הכתוב והפותות לדלתות. והוא כלי שעשוי כעין יתד שתוחבין בצדדי הפתח לפני הדלת כדי למנוע פתיחת הדלת:
שנעשו לקרקע: אכולהו קאי דכולהו תשמישי קרקע הן. ואפי' לא נקבעו עדיין במחובר לקרקע. אפ"ה מדעשויין להשתמש במחובר אמק"ט. ונ"ל דאף דכל תשמישי קרקע כך דינן ומ"ש דנקט הנך. י"ל דלרבותא נקטינהו. אף דכל הנך גם כשיחוברו לקרקע יהיו נעין ונדין אילך ואילך וגם בקלות יסירם מחבורן. ורגיל להסירן ולטלטלן. אפ"ה אמק"ט:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת