רבינו שמשון על כלים י

<< · רבינו שמשון · על כלים · י · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א

כלי גללים אף על גב דכתיב וכל כלי פתוח דהיינו כלי חרס שטומאה קודמת לפתחו כדאמרינן בספ"ק דחולין (דף כה.) בת"כ רבינן שאר כלים שמצילין דכתי' וכל:

ועורו של דג. ועצמות חיה אם עשה מהם כלים מצילין משום דאין מקבלין טומאה כדלקמן בפ' י"ז [מי"ג] כל שבים טהור:

כלי עץ הגדולים טהורים הבאים במדה שמחזיקים ארבעים סאה בלח דלא מקבלי טומאה דבעינן דומיא דשק שמיטלטל מלא וריקן וכיון דנפישי כולי האי אין מטלטלין מלאין ואם הוקפו צמיד פתיל מצילין:

מפיהם. שהצ"פ בפיהן:

מצידיהן. שניקבו מצידיהן והקיפן צמיד פתיל:

רבי אליעזר מטמא. קסבר כפוי אינו מציל:

על הכל מצילין. כל הכלים ששנינו אפילו כלי שטף וכלי מתכות חוץ מכלי חרס דאינו מציל עליהן דאינו מציל אלא על אוכלין ומשקים וכלי חרס וטעמא כדמפרש בריש פ' חומר בקדש (דף כב.) וכדפרישית בריש פירקין דלעיל והך משנה לאחר שחזרו ב"ה להורות כב"ש ובכלי של עם הארץ:

תניא בתוספתא (פ"ז) עצמות העופות וגולמי כלי מתכות וכלי עץ הטהורין מצילין בצמיד פתיל ור' יוסי מוסיף עף כסוי קמטרא ומקיף חקק שבבקעת הקורה והמעך שבחבית אין מצילין צמיד פתיל ואם יש בו פותח טפח מצילין. חבית שכפאה על הכותל ומירח שפתותיה עם הכותל מצלת על מה שבתוכה ועל מה שבקרקע ר' אליעזר אומר כפוי על פיו אינו מציל ומודה ר' אליעזר בשתי לפסים ושתי קדרות שכפאן זו על זו ומירח בטיט מן הצדדין שהן מצילין ואם היה כלי קטן ואין בו טפח על טפח וכפאו על פיו אינו מציל. פי' עצמות של עופות אם עשה מהם כלים אינם מקבלים טומאה כדאמרינן בסוף פ"ק דחולין (דף כה:) עזים פרט לעופות וגולמי כלי מתכות טהורין שעתיד לשוף לשבץ לגרד ולכרכב כדמפרש נמי התם כסוי קמטרא טהורה כדתנן לקמן פ' ט"ז [מ"ז] המלתחה ומתרגמינן קמטרא חבית שכפאה על הכותל שהכותל חלול ומלא אוכלין ומשקין וכלי חרס וכפה החבית ע"פ הכותל ומירח שפת החבית:

משנה ב

גפסים. מין סיד הוא ושורפין אותו כמו סיד כדאמרינן בפ"ק דחולין (דף ח.) סיד רותח וגפסים רותח:

חרסית. פירשתי לעיל בפ"ג:

בעץ. מין מתכת כדמוכח בפרק הקומץ רבה (דף כח:) והוא בדיל בתרגום ירושלמי בעצא ותרגום דידן אבצא והכל אחד והוא קסטרון דקתני בתוספתא [פ"ז] אין מקיפין בקסטרון מפני שהוא פתיל ואינו צמיד ואם עשאו לחיזוק הרי זה מציל:

שלא יביאנו לידי פסול. שמא יפלו עלייהו משקין ויוכשרו ואין דבר טמא מציל:

משנה ג

מחולחלת. כמו צרורות מתחלחלין דמסכת מקואות פ"ד [מ"ג] שאינה מהודקת יפה כעין דבר חלול כמו ארעא חלחולי מחלחלא דחומר בקדש (דף כב.) שהמגופה מתנדנדת ואינה יוצאה:

רבי יהודה. חשיב לה צמיד פתיל כיון דאינה יוצאה: ורבנן סברי כיון דמחלחלא לא צמיד פתיל הוא:

בית אצבע שלה. דעשויה כמין כובע שוליה חדים ובית אצבע לא נכנס בתוך חבית ומחולחלת וחשיב מה שבתוכה כבתוך החבית:

משנה ד

כדור. פלוט"א ששוחקין בו הנערים:

פקעת. כמו פקעיות של שתי דפרק אין דורשין (דף יב.) כן עשה פקעיות של גמי למושייל בלע"ז. אם נתנו על פי החבית לא הציל עד שימרח מלמטה של כדור ושל פקעת ולמעלה שיכסה בכולן מפני שהוא חלול וכן בגד דכל הני חלולים. אבל עור ונייר אין חלולין וכולהו בשאין בהן שיעור לקבל טומאה:

וקשרה במשיחה. כמו שעושים כשמכסים פי הכד בבגד קושרין אותו סביב בחבל דק ושמא תרתי בעי קשירה ומריחה:

תני"א בתוספת"א (פ"ז) החמת מעור הדג והנייר שהלביש בה את החבית וצדדה למטה הרי זו מצלת. עור הדג והנייר שהלביש בה את החבית וצדדה למטה אע"פ שמירח בטיט מן הצדדין אין מצילין שכל שאינו מציל באהל המת אינו מציל באהל השרץ. קדרה שכפאה ע"פ החבית ומירח שפתותיה עם דפנות החבית מצלת על מה שבחבית ועל מה שבינה לחבית. נתנה כדרכה ונטמאת אין כלי טמא חוצץ שני לפסים ושתי קדרות שכפאן זה על זה והעליון כנוס אע"פ שמרחן בטיט מן הצדדין אין מצילין שכל שאינו מציל באהל המת אינו מציל באהל השרץ משפך אפילו טהור אינו מציל בכסוי דברי רבי מאיר וחכמים אומרים מציל בכסוי ואין טהרה בכלי חרס אלא שבירתו ואפילו חיברו בקרקע ואפילו קבעו במסמר. מילאהו סיד וגפסים טמא ור"ש מטהר שולי המחצין שולי הפחתים וקרקרות הכלים ודופנותיהן אין ממלאין בהן ואין מקדשין בהן ואין מזין בהן ואין מצילין בצמיד פתיל ואין מצילין מיד כלי חרס. קירדסם ושיפם ועשה מהן כלים ממלאים בהן ומקדשים בהן ומצילין בצמיד פתיל ומצילין מיד כלי חרס ומקבלין טומאה מכאן ולהבא דברי ר"מ וחכ"א כל כלי חרס שטיהר שעה אחת שוב אין לו טומאה לעולם. שולי כלי עץ כלי עצם כלי זכוכית אין ממלאין בהן ואין מקדשין בהן ואין מזין בהן ואין מצילין בצמיד פתיל ואין מצילין מיד כלי חרס. שברי כלי חרס שמקבלין אפילו כל שהוא ממלאין בהן ומקדשין בהן ומזין בהן ומצילין בצמיד פתיל ומצילין מיד כלי חרס. שברי כלי מתכות חזרו לטומאתן ישנה. גולמי כלי מתכות הרי הן ככל הכלים (שם איתא אין מצילין בצמיד פתיל אבל מצילין בכלי חרס) שהן טהורין. פי' הך ברייתא עיקרה גבי שרץ מיתניא כדמוכח בסיפא. החמת עשויה מעור הדג או מן הנייר ולא מקבלי טומאה דנייר הוא של עשבים קלף שעושין מקוטי"ן בלע"ז. והלביש בו את החבית. שהכניס את החבית בחמת שעשה לו חמת כמלבוש וצדדה למטה שולי החבית קורא למטה וקאי וצדדה אחמת כדקתני סיפא וצדדן. הכניס החבית דרך פיה שפי החמת לצד שולי החבית דנעשו שולי החבית כסתימה לפי החמת ומרחו סביב בטיט ונתונים בתנור שהשרץ בתוכו הרי זו מצלת על אוכלין ומשקין שבתוכה ושבתוך החבית אבל אם פי החבית לצד פי החמת ומירח משפת של חמת לשפת של חבית אינה מצלת דנמצא פי החבית מגולה וכיון דמשוקעין בתוך התנור שאין פיהן למעלה אין מצילין על מה שבתוכן. עור הדג והנייר שלא עשאן כלי והלביש בהן את החבית וצדדן למטה דשפה של עור הדג ושפה של נייר לצד שולי החבית אע"פ שמירח שפתן בטיט לשולי החבית אין מצילין על מה שבחבית אם מונחין בתנור כי היכי דלא הוו מצילי באהל המת דבעי צמיד פתיל בפתחו של כלי דתניא בספרי בפרשת פרה וכל כלי פתוח מכאן אמרו חבית שכפאה על פיה מרחה בטיט מן הצדדין טמאה שנאמר (במדבר יט) אשר אין צמיד פתיל עליו ולא צמיד פתיל על גביו (ומניח) צמיד פתיל של עור הדג והנייר שנמרחו שפתותיהם לשולי החבית לא מתצלי דלאו כלי נינהו ואין מציל בצמיד פתיל אלא כלי שיש לו תוך. קדרה שכפאה על פי החבית ומירח שפתותיה עם דפנות החבית מצלת ולא מכח צמיד פתיל של חבית באה הצלה זו דאין צמיד פתיל על פי החבית כי אם מכח הקדרה שמרח שפתותיה וכן מוכח דהא דמצלת אקדרה קאי: נתנה כדרכה ששולי הקדרה על פי החבית נטמאת הקדרה אם היא באהל המת ואע"פ שמירח שולי הקדרה לפי החבית נטמאה גם החבית דאין כלי טמא חוצץ ואפילו אם היו כך מונחין בתנור והשרץ בתנור אינה מצלת על אוכלין ומשקין שבחבית ואע"ג דקדרה טהורה דאין כלים מטמאין מאויר כלי חרס מאחר דבאהל המת לא מצילי כדקתני סיפא בשני לפסים ושני קדרות שכפאן זה על זה והעליון כנוס כגון שפי התחתון רחב דאע"פ שמרח פי העליון לצדדין של תחתון אין מצילין דבאהל המת נטמאת שמקצת פי התחתון בולט לחוץ ומגולה וכיון דאין מצילין באהל המת אין מצילין באהל השרץ. משפך אפילו טהור כגון של בעלי בתים דלעיל בפ"ב בכסוי שעשאו כסוי לחבית ומרח פיו רשב"ג מטהר לעיל בפ"ה הבאתיה אמתני' דתנור שנטמא. ופירוש דפליגי בהא דתנא קמא חייש דילמא ממליך ומפני ליה. שולי המחצין. פירשתי לעיל בריש פ"ה:

משנה ה

חבית. זפותה מבפנים וניטל חרס ממנה מבחוץ והזפת עומד כנגדו מבפנים:

קבותין. קנקנים של חרש שמניחין בהן מורייס קבותין שמן:

שגפסן. בגפסי' שמקיפין בו כדתנן לעיל ר' יהודה אומר אין מצילין (ע"ש בתוספתא מה שחסר כאן) דקתני אין צמיד פתיל מבפנים:

משנה ו

הצילה. סתמא כרבנן דיש צמיד פתיל מבפנים:

מן הצדדין. סביב הזמורה אבל על הזמורה לא בעי מירוח: ובין זמורה לחברתה. בפ' הגוזל קמא (דף קה.) מייתי לה ובעי למימר הא לא מירח לא משום דלא קאי:

הציל. הא דמשמע בתוספתא דאהלות בפרק רבי ישמעאל בר' יוסי דנסר על עינו של תנור אינו מציל. משום דבעינו לאו אורחיה אבל הכא בפי התנור אורחיה:

בסינין. ששם בין נסר לנסר קליפות דקות של סנה כעין שאנו עושין בשולי חביות של עץ נעורת של פשתן:

או בשוגמין. סנדל של שעם בפרק מצות חליצה (דף קב:) פירש בערוך קליפי עץ והוא שוגמין. ואותן קליפין שם בין נסר לחבירו אין צריך למרח.

תני"א בתוספת"א [פ"ז] קבותין של מורייס שגפתן עם השפה ושפתותיהן נראין אע"פ שהטיט שוקע לתוכן מלא הזוית אינם מצילים שכל שאינו מציל באהל המת אינו מציל באהל השרץ ר' יהודה אומר אין צמיד פתיל מבפנים וחכ"א יש צמיד פתיל מבפנים. כיצד חבית שניקבה וסתמוה שמרים רבי יהודה אומר אינה מצלת וחכ"א מצלת. נתקלפה והזפת שלה עומד ר' יהודה אומר אינה מצלת וחכ"א מצלת. עין של תנור שעשה לה לימודים מבפנים רבי יהודה אומר אינה מצלת וחכ"א מצלת. כפישה שנתן בה טיט עד חציה והשקיע בה את הכלים רבי יהודה אומר אינה מצלת וחכ"א מצלת. כפאה על פי החבית ומירח שפתותיה עם דפנות החבית מצלת על מה שבחבית ועל מה שבינה לחבית רבי יוסי בר רבי יהודה אומר על מה שבחבית אינה מצלת עד שימרח עם השפה: פירוש מלא הזוית מלא כל הריוח של כלי אין מציל כיון דנתגלתה השפה. כפאה הכפישה על פי החבית. עם דפנות החבית שכנוסין דפנות החבית עם דפנות הכפישה. על מה שבחבית אינה מצלת דקסבר רבי יוסי דחבית טמאה כיון דדפנותיה כנוסין. עד שימרח עם השפה. שיהו מונחין שפתי הכפישה על שפתי החבית וממורחין:

משנה ז

ישן. שהוסק בכדי לאפות בו סופגנים שזו היא גמר מלאכתו כדתנן לעיל בפ"ה [מ"ח] וחדש שלא הוסק ולא מקבל טומאה. וסרידה על פי הישן ומירחה כראוי ואם נוטל שאוחז בו ומוציאו מן התנור החדש ומתוך הנדנוד שמעלהו או שנחבט וסרידה נופלת לא חשיב מוקף וטמא ואם לא תפול הסרידה חשיב מוקף וטהור:

כל שבחדש טהור. לא נתברר לי מאי שנא אין בו פותח טפח משיש בו פותח טפח כיון דחדש בתוך הישן וישן מוקף צמיד פתיל:

משנה ח

תחתונה. היא חיצונה ועליונה היא הפנימית ואפי' ר' יהודה דפליג לעיל בפ"ד [מ"ד] בכלי חרש שיש לו שלשה שפיות דאמר חולקין את האמצעית הכא בג' כלים מודה:

היו בכונס משקה. כלומר נקובים בכונס משקה. השרץ בעליונה דהיינו פנימית כולן טמאות דרואין את השרץ כאילו הוא בכל אחת כיון דנקובות בכונס משקה:

בתחתונה. היא החיצונה היא טמאה וכולן טהורות דאין טומאה נכנסת דרך שוליו:

השרץ בעליונה. השתא מיירי בשלימות. היא והתחתונה טמאה דכמונח בתוכה כיון דעודפת אבל אמצעית טהורה דאין כלי מיטמא באויר כלי חרס:

כל שיש בה משקה טופח. נטמא משקה טופח באמצעית וחזר המשקה וטימא את הכלי דגזרו על משקה שיטמא כלי גזירה משום משקה זב וזבה: