רמב"ם הלכות מילה ג
הגהה
[עריכה]נוסח הפרק מוגה על פי כתבי-יד, לפי השיטה המוסברת בויקיטקסט:רמב"ם.
(א) המל מברך קודם שימול: "אשר קדשנו במצותיו וצונו על המילה" אם היה מל בן חברו. ואם מל בנו מברך: "למול את הבן". ואבי הבן מברך ברכה אחרת: "ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו וצונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו". שמצוה על האב למול את בנו יתר על המצוה שמצווין כל ישראל שימולו כל ערל שביניהן. לפיכך אם אין שם אביו – אין מברכין אחרים ברכה זו. ויש מי שהורה שיברכו אותה בית דין או אחד מן העם. ואין ראוי לעשות כן.
(ב) ואם היו שם עומדין, אומרין: "כשם שהכנסתו לברית, כן תכניסהו לתורה ולחופה ולמעשים טובים".
(ג) ואחר כך מברך אבי הבן, או המל, או אחד מן העם העומדין שם: "ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר קדש ידיד מבטן וחוק בשארו שם, וצאצאיו חתם באות ברית קודש. על כן בשכר זאת אל חי חלקנו לעד. צורנו, [כצוית לקדושים] (צוה בצוואת קדושים) להציל ידידות שארנו משחת. ברוך אתה יי, כורת הברית." ואבי הבן מברך "שהחיינו".
(ד) המל את הגרים מברך: "ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו, וצונו למול את הגרים ולהטיף מהם דם ברית, שאלמלא דם ברית לא נתקיימו שמיים וארץ, שנאמר: אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמיים וארץ לא שמתי" (ירמיהו לג כה).
(ה) המל את עבדו מברך: "אשר קדשנו במצותיו וצונו למול את העבדים ולהטיף מהן דם ברית, שאלמלא דם ברית לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר: אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיהו לג כה). ואם מל עבד של אחרים מברך: "על מילת העבדים". והמל אדם גדול צריך לכסות ערותו עד שיברך, ואחר כך מגלהו ומל אותו.
(ו) גוי שמל קודם שיתגייר, וקטן שנולד כשהוא מהול, כשמטיפין מהן דם ברית – אינן צריכין ברכה. וכן אנדרוגינוס – אין מברכין על מילתו, מפני שאינו ודאי.
(ז) גוי שצריך לחתוך ערלתו מפני מכה או שחין שנולד בה, אסור לישראל לחתוך לו אותה, שהגוים – לא מעלין אותן מידי מיתה, ולא מורידין אותן אליה. ואף על פי שנעשית מצוה ברפואה זו, שהרי לא נתכוון למצוה. לפיכך אם נתכוון הגוי למילה – מותר לישראל למול אותו.
(ח) מאוסה היא הערלה שנתגנו בה הרשעים, שנאמר: "כי כל הגוים ערלים" (ירמיהו ט כה). וגדולה היא המילה, שלא נקרא אברהם אבינו "שלם" עד שמל, שנאמר: "התהלך לפני והיה תמים. ואתנה בריתי ביני ובינך" (בראשית יז א-ב). וכל המפר בריתו של אברהם אבינו, והניח ערלתו או משכה, אף על פי שיש בו תורה ומעשים טובים הרבה – אין לו חלק לעולם הבא.
(ט) בא וראה כמה חמורה מילה! שלא נתלה למשה רבנו עליה אפילו שעה אחת, אף על פי שהיה בדרך. וכל מצוות התורה נכרתו עליהן שלוש בריתות בלבד, שנאמר: "אלה דברי הברית אשר צוה יי את משה לכרת את בני ישראל בארץ מואב, מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב" (דברים כח סט). ושם הוא אומר: "אתם נצבים היום . . . לעברך בברית יי אלהיך" (דברים כט ט-יא). הרי שלוש בריתות. ועל המילה נכרתו שלוש עשרה בריתות עם אברהם אבינו: "ואתנה בריתי ביני ובינך" (בראשית יז ב); "אני הנה בריתי אתך" (בראשית יז ד); "והקמתי את בריתי ביני ובינך" (בראשית יז ז); "לברית עולם" (שם); "ואתה את בריתי תשמר" (בראשית יז ט); "זאת בריתי אשר תשמרו" (בראשית יז י); "והיה לאות ברית" (בראשית יז יא); "והיתה בריתי בבשרכם" (בראשית יז יג); "לברית עולם" (שם); "את בריתי הפר" (בראשית יז יד); "והקמתי את בריתי אתו" (בראשית יז יט); "לברית עולם" (שם); "ואת בריתי אקים את יצחק" (בראשית יז כא).
בריך רחמנא דסייען.
נגמר ספר שני בעזרת שדי. ומנין פרקים של ספר זה ששה וארבעים: הלכות קרית שמע ארבעה פרקים, הלכות תפילה וברכת כהנים חמישה עשר פרקים, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה עשרה פרקים, הלכות ציצית שלושה פרקים, הלכות ברכות אחד עשר פרקים, הלכות מילה שלושה פרקים.
דפוס
[עריכה]המל מברך קודם שימול אשר קדשנו במצותיו וצונו על המילה אם מל בן חבירו ואם מל את בנו מברך וצונו למול את הבן ואבי הבן מברך ברכה אחרת ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו מצוה על האב למול את בנו יתר על מצוה שמצווין ישראל שימולו כל ערל שביניהן לפיכך אם אין שם אביו אין מברכין אחריה ברכה זו ויש מי שהורה שיברכו אותה בית דין או אחד מן העם ואין ראוי לעשות כן.
ואם היו שם עומדין אומרים כשם שהכנסתו לברית כן תכניסהו לתורה ולחופה ולמעשים טובים.
ואח"כ מברך אבי הבן או המל או אחד מן העומדין שם ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר קידש ידיד מבטן וחוק בשארו שם וצאצאיו חתם באות ברית קדש על כן בשכר זאת אל חי חלקנו צורנו צוה להציל ידידות שארנו משחת למען בריתו אשר שם בבשרנו ברוך אתה יי' כורת הברית ואבי הבן מברך שהחיינו.
המל את הגרים מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו למול את הגרים ולהטיף ממנו דם ברית שאלמלא דם הברית לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי.
המל את עבדו מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו למול את העבדים ולהטיף מהן דם ברית שאלמלא דם ברית לא נתקיימו שמים וארץ ואם מל עבד של אחרים מברך על מילת העבדים והמל אדם גדול צריך לכסות ערותו עד שיברך ואחר כך מגלהו ומל אותו.
גר שמל קודם שנתגייר וקטן שנולד כשהוא מהול כשמטיפין ממנו דם ברית אינן צריכין ברכה וכן אנדרוגינוס אין מברכין על מילתו מפני שהוא אינו זכר ודאי.
עכו"ם שצריך לחתך ערלתו מפני מכה או מפני שחין שנולד בו היה אסור לישראל לחתוך לו אותה שהעכו"ם אין מעלים אותם מידי מיתה ולא מורידין אותן אליה אע"פ שנעשית מצוה ברפואה זו שהרי לא נתכוון למצוה לפיכך אם נתכוון העכו"ם למילה מותר לישראל למול אותו.
מאוסה היא הערלה שנתגנו בה הגוים שנאמר כי כל הגוים ערלים וגדולה היא המילה שלא נקרא אברהם אבינו שלם עד שמל שנאמר התהלך לפני והיה תמים ואתנה בריתי ביני וביניך וגו' וכל המפר בריתו של אברהם אבינו והניח ערלתו או משכה אף על פי שיש בו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא.
בא וראה כמה חמורה מילה שלא נתלה למשה רבינו עליה אפילו שעה אחת אף ע"פ שהיה בדרך וכל מצות התורה נכרתו עליהן שלש בריתות שנאמר אלה דברי הברית אשר צוה יי' מלבד הברית אשר כרת אתם בחרב ושם הוא אומר אתם נצבים היום כולכם לעברך בברית יי' אלהיך הרי שלש בריתות ועל המילה נכרתו שלש עשרה בריתות עם אברהם אבינו ואתנה בריתי ביני וביניך אני הנה בריתי אתך והקימתי את בריתי ביני וביניך לברית עולם ואתה את בריתי תשמור זאת בריתי אשר תשמרו והיה לאות ברית והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם את בריתי הפר והקימתי את בריתי אתו לברית עולם ואת בריתי אקים את יצחק:
בריך רחמנא דסייען.