קטגוריה:שמות א כא

ראו פסוק כ

נאמר שפרעה אמר "לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת" (ביאור:שמות א טו). לא ברור אם המילדות האלה היו עבריות, או מצריות שיילדו את הנשים העבריות.

כיוון שניתן להבין שלבני ישראל, מאז אברם בן תרח וכל אחיו וילדיהם, היתה תופעה שהם ילדו רק בנים (ליעקב נולדה רק בת אחת ונכדה אחת), רוב בני ישראל שנולדו במצרים היו זכרים והם נשאו נשים מצרייות. לא ברור איך פרעה האמין למילדות שנשות ישראל שונות מהמצריות, כדבריהן: "כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת, כִּי חָיוֹת הֵנָּה" (ביאור:שמות א יט), בכל אופן פרעה לא חקר ולא העניש את המילדות.

פרעה רצה להתחכם לבני ישראל (ביאור:שמות א י), כי הוא, כנראה, פחד להתקיף את בני ישראל ישירות. הוא פקד על המילדות: "בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת, וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם: אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ, וְאִם בַּת הִוא וָחָיָה" (ביאור:שמות א טז). הרעיון היה שכאשר המילדת רואה את מין הולד, היא מחליטה אם להתאמץ להחיות את הבת, או לתת לחיצה קלה, בזמן המתאים, שתמנע מהולד להתחיל לנשום ואז הוא ימות. היא תסביר ליולדת, וגם לאנשים סביבה, שהתינוק נולד מת. היא תתאבל עם כולם.

המילדות ידעו שהן יפגעו בברכת אלוהים לבני ישראל. הן הבינו שהן משתתפים ברצח עם, כי הבנות יתחתנו עם מצריים ותרבות עם ישראל תאבד. המילדות החליטו לא לעשות את פקודת פרעה ולהסתכן במוות. נראה לפי המשך המשפט שהמילדות האלה היו לפני נשואין ולא היתה להם משפחה. כך המילדות סיכנו רק את עצמן ולא את משפחתן.

כל עם ישראל חייב חוב גדול לכבד ולזכור את המילדות האלה שהצילו את עם ישראל, לפני שעם ישראל התפזר והסכנה של השמדה כללית פחתה.

בתמורה אלוהים העניק להם בתים.

"בָּתִּים" - בֵּית מְגוּרִים, דִּירָה, זְבוּל, מָגוֹר, מְגוּרִים, מָעוֹן, מִשְׁכָּן, נָוֶה, קֵן (מילוג).
אולם המילה 'בית' היא רחבה יותר מאשר שטח מגורים. בית מהוה מקום להקים משפחה, נחלה לדורות, משפחה, נושאי תרבות הבית, ככתוב: "וְכׇל אַנְשֵׁי בֵיתוֹ יְלִיד בָּיִת וּמִקְנַת כֶּסֶף מֵאֵת בֶּן נֵכָר נִמֹּלוּ אִתּוֹ" (בראשית יז כז), "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהֹוָה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (ביאור:בראשית יח יט)

אלוהים העניק למילדות, שרחמו על ילדיו וסיכנו את עתידם, בית אחוזה, ומשפחה. לא נאמר מה קרה לשפרה ופועה ומשפחתן. אפשר לקוות שהם חיו בשלום את כל חייהם.