קטגוריה:משלי ז כג

הנער המתפתה נמשל בכמה משלים: שור, עֶכֶס וציפור; אולם המשפט עד יפלח חץ כבדו אינו מתייחס לאף אחד מהם:

• כשור אל טבח יבוא - שור שהולך לשחיטה נשחט בסכין ולא בחץ;
• וכעֶכֶס (אל מוסר אויל) - בין אם הכוונה לתכשיט, לכבל ברזל או אפילו לנחש*- אין זה דבר שמקובל להרוג בחץ אל הכבד;
• כמהר ציפור אל פח - ציפור שנכנסת למלכודת, אין צורך להרוג באמצעות חץ, היא כבר לכודה ואפשר פשוט לקחת אותה ולשחוט אותה בסכין.

אז מהו החֵץ?

1. חֵץ כפשוטו, שיירה בו הבעל כשיתפוס אותו עם אשתו (שרונה ברץ, "אבות ובנים בספר משלי"); או חץ שתירה בו האישה עצמה, המפתה גברים כדי לרצוח אותם (כמו בשופטים ד).

2. משל למחלת מין, שתפגע ותדקור את איבריו הפנימיים.

3. משל לעונשו הרוחני של ההולך אחר התאוות: "הוא כף הקלע, שזורקים אותו ממקום למקום, ובשעת השלכה, מלאכי חבלה זורקים בו חיצים, וכלבים אוכלים אותו" (הגר"א).

4. משל לתחושה החדה המפלחת את בטנו של הנער כשהתאוה משתלטת עליו, תחושה פתאומית שגורמת לו להתעלם לגמרי מאזהרות השכל: "תחילה ליבו נוקפו והולך מתוך הכרח... עד שחץ התאוה יפלח את כבדו, וירתיח כסיר את דמו ששרשו בכבד, ואז לא ילך עוד בהכרח רק ברצון... ובמהירות.... ואין ליבו נוקפו עוד" (מלבי"ם).

הגויים מְדַמִּים את האהבה לחץ הנכנס אל הלב, אולם הפסוק שלנו עוסק בתאווה ולכן החץ נכנס אל הכבד. הבחנה זו מתאימה לחסידות, המחלקת את כוחות הנפש לשלוש רמות: מוח, לב, כבד. המוח מסמל את כוחות המחשבה - החכמה הבינה והדעת; הלב מסמל את הרגשות המידות הטובות - חסד (אהבה), גבורה (דין) ותפארת (רחמים); והכבד מסמל את התאוות.

1. ציפור היא בדרך-כלל נקבה, אבל יש גם ציפור זכר, (תהלים קב ח): "שָׁקַדְתִּי וָאֶהְיֶה כְּצִפּוֹר בּוֹדֵד עַל גָּג". ולדעתי הציפור שבפסוקנו הוא זכר, ועליו נאמר ולא ידע כי בנפשו הוא.

2. משל הצפור, המתפתה לאכול בחינם, נזכר גם בפרק א, (משלי א יז): "כִּי חִנָּם מְזֹרָה הָרָשֶׁת בְּעֵינֵי כָל בַּעַל כָּנָף. וְהֵם לְדָמָם יֶאֱרֹבוּ, יִצְפְּנוּ לְנַפְשֹׁתָם"*.

שם המפתים הם גברים חטאים, המנסים לשכנע נער תמים לבוא איתם ללילה של שוד ואלימות;

וכאן המפתה היא אישה זונה, המנסה לשכנע נער תמים להצטרף אליה ללילה של ניאוף.