מ"ג משלי ז כד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות משלי


<< · מ"ג משלי ז · כד · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ועתה בנים שמעו לי והקשיבו לאמרי פי

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְעַתָּה בָנִים שִׁמְעוּ לִי וְהַקְשִׁיבוּ לְאִמְרֵי פִי.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְעַתָּ֣ה בָ֭נִים שִׁמְעוּ־לִ֑י
  וְ֝הַקְשִׁ֗יבוּ לְאִמְרֵי־פִֽי׃


רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


והנה, היה מחכמת זה המשל להיותו מסכים לנמשל, אמרו כי בשוק או בחוץ הלך לזנות, כי זה הפועל מהנפש המתאוה הוא מהדברים אשר הם חוץ מעצם האדם במה שהוא אדם, כי זה הכרח הוא לאדם מצד מה שהוא בהמה לא מצד מה שהוא אדם, ויחס זה אל עת החשך, כי לא יפותה האדם להמשך אל התאוות בשיאור לו באור השכל. ולזה אמר בתחלה וארא בפתאים אבינה בבנים וגו', ועתה בנים שמעו לי וגו':

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ועתה בנים שמעו לי", תחלה שמעו והבינו הטעם שדברי צודקים, ואח"כ "הקשיבו" אף "לאמרי פי" ולא תדרשו טעם כלל:

ביאור המילות

"שמעו, הקשיבו". כנזכר לעיל (ד' א').

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ועתה בנים" - הואיל ושמעתם שכן הוא, לזאת שמעו לי ואל תהיו כמוהו.

<< · מ"ג משלי · ז · כד · >>