מ"ג משלי ז כג
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עד יפלח חץ כבדו כמהר צפור אל פח ולא ידע כי בנפשו הוא
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עַד יְפַלַּח חֵץ כְּבֵדוֹ כְּמַהֵר צִפּוֹר אֶל פָּח וְלֹא יָדַע כִּי בְנַפְשׁוֹ הוּא.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
עַ֤ד יְפַלַּ֪ח חֵ֡ץ כְּֽבֵד֗וֹ
כְּמַהֵ֣ר צִפּ֣וֹר אֶל־פָּ֑ח
וְלֹא־יָ֝דַ֗ע כִּֽי־בְנַפְשׁ֥וֹ הֽוּא׃
רש"י
רלב"ג
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"עד יפלח" - עד אשר נכשל בה, וחצה יפלח את כבדו, כי מאבד עולמו על ידה.
"כמהר" - הרי הוא כצפור הממהר לעוף אל הפח בעבור הנאה מועטת, לאכול מהזרעונים אשר בה, ואינו יודע כי האכילה ההיא תהיה באבדן נפשו, כן הוא מאבד עולמו בעבור הנאת שעה.
מצודת ציון
"יפלח" - ענין בקיעה, כמו (תהלים קמא): "פולח ובוקע".
"כבדו" - הכבד שהמרה תלויה בה.
"פח" - רשת.