קטגוריה:יהושע יא י

תרגום יונתן

• לדף התרגום על כל הפרק •

וַיִּלְכֹּד אֶת חָצוֹר, וְאֶת מַלְכָּהּ הִכָּה בֶחָרֶב

וַיָּשָׁב יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא

יהושע עשה התקפת לילה על מחנה המלכים שהוזמנו על ידי יבין מלך חצור להלחם בבני ישראל.
כיוון שצבא יבין לא היה מוכן להתקפה, המרכבות לא היו אסורות, והסוסים מאוכפים. ללא המרכבות והסוסים, כל היתרון הצבאי של יבין נמוג.
חייליו של יהושע הציתו את האוהלים וחתכו את המיתרים של האוהלים, שנפלו ולכדו את החיילים בתוך האוהלים.

בגלל ריבוי העמים נפרדים, שסביר שהיתה להם היסטוריה של עוינות, כל עם חשב שהאחרים מתקיפים אותו, נוצרה בהלה המונית, וכל צבא נס לעירו.

יהושע שלח את הצבא לרדוף, ואחר כך הצבא שב ליהושע, וביחד הם עלו על העיר חצור, בירת ממלכת יבין.

בָּעֵת הַהִיא

העורך מדגיש "בָּעֵת הַהִיא", ולנו לא כל כך ברור למה הוא הוסיף את מילות ההגבלה האלה:

• האם חצור נשרפה מספר פעמים, וזאת הפעם שיהושע שרף אותה?
• האם אנשים טענו שהעיר נשרפה מאוחר יותר בזמן השופטים, בתקופת ברק בן אבינועם (שופטים ד ב), ויהושע לא שרף את העיר והשמיד את אנשיה?
• האם היו יותר מאשר עיר חצור אחת?

וַיִּלְכֹּד אֶת חָצוֹר, וְאֶת מַלְכָּהּ הִכָּה בֶחָרֶב

יהושע לכד את העיר ללא קשיים רבים. סביר שללא המרכבות והסוסים, העיר לא היתה מבוצרת ביותר.
למרות שהמלחמה היתה חשובה, והעיר חצור היתה העיר הגדולה ביותר בכנען בתקופה ההיא, ויהושע העניש את העיר קשות כאשר הוא שרף רק אותה מכל שאר הערים (ביאור:יהושע יא יג), יהושע לא קילל את העיר כפי שהוא קילל את יריחו: "בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה, וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ" (ביאור:יהושע ו כו).

ניתן להבין שימין מלך חצור לא מת בהתקפה על המחנה והוא הומת רק לאחר שחצור נלכדה.

• ייתכן שיבין נשאר לישון בלילות בעירו, שהיתה קרובה למי מרום.
• ייתכן שיבין הציב את אוהלו קרוב לעירו, עם דרך גישה קלה, והיה באפשרותו לרוץ או לרכב על סוס, ולהגיע לעירו ולמצוא מחסה.
• ייתכן שיבין התחפש למת או לחייל פשוט, ובזמן שבני ישראל רדפו אחרי הנסים, הוא התחמק לעירו.

כִּי חָצוֹר לְפָנִים הִיא רֹאשׁ כָּל הַמַּמְלָכוֹת הָאֵלֶּה

בחפירות בעיר תל חצור מצאו הוכחות שהעיר נשרפה מספר פעמים, והוקמה מחדש.
העיר ישבה על הדרך הראשית מהצפון לישראל ומשם בדרך החוף או לאורך הירדן לבאר-שבע למצרים. בגלל מיקומה, העיר היתה חשובה לשמירה על הדרך והבטחון בדרכים מפני שודדים (בהר ארבל?). הממלכה התפשטה עד "חֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם" (שופטים ד ב) ששמרה על הדרך באזור מחלף שער העמקים.

סביר שממלכת חצור לקחה מיסים משיירות ועמים שכנים שעברו בדרכים ובגשרים בארצה, וכך הם נעשו החזקים ביותר מכל הערים באזור, וכולם העדיפו להשאר איתם ביחסים טובים.