ביאור:יהושע יא א
יהושע יא א: "וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ יָבִין מֶלֶךְ חָצוֹר, וַיִּשְׁלַח אֶל יוֹבָב מֶלֶךְ מָדוֹן, וְאֶל מֶלֶךְ שִׁמְרוֹן, וְאֶל מֶלֶךְ אַכְשָׁף."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע יא א.
וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ יָבִין מֶלֶךְ חָצוֹר[עריכה]
"יָבִין מֶלֶךְ חָצוֹר" שמע הרבה דברים: הוא שמע שבני ישראל חצו בחרבה את הירדן, חומות יריחו נפלו לקראתם, העי נפלה בעורמה, הגבעונים השתעבדו לבני ישראל וכרתו איתם ברית, מלכי האמורים בדרום התארגנו למלחמה ונחלו תבוסה מוחצת, ואפילו השמש והירח עמדו דום כדי לעזור לבני ישראל.
היה זמן שהתקפה מאוחדת היתה יכולה לעזור לעמי כנען להלחם בבני ישראל, אולם כל פעם הם חשבו שבני ישראל הם חלשים ואחרים יעשו את העבודה בשבילם. הם לא עזרו לעי הקטנה, הם לא התיחסו ברצינות לבני ישראל ומלך העי רדף אחרי יהושע עם תקוות גדלות של לכידתו, והם לא חסמו את הדרכים מהגלגל להר, כאשר יהושע עשה התקפת לילה על חמשת מלכי האמורים. אפילו מלך גזר חשב שהוא יכול להתקיף לבדו את בני ישראל (ביאור:יהושע י לג) והובס קשות ללא שריד.
עכשו יבין מלך חצור מבין שהוא על הכוונת, והוא יהיה הבא בתור, הן אלוהים הבטיח לבני ישראל את כל כנען, והם כבר לקחו את החלק הדרומי.
יהושע בגלגל[עריכה]
יהושע לא מיהר להלחם במלכי הצפון. אחרי כיבוש דרום הארץ המובטחת, הוא שב לגלגל וחיכה להתפתחיות שיכפו עליו להגיב.
יהושע סיפר לנו את תהליך ההחלטות שלו, כדבריו לקצינים: "אַל תִּירְאוּ וְאַל תֵּחָתּוּ. חִזְקוּ וְאִמְצוּ, כִּי כָכָה יַעֲשֶׂה יְהוָה לְכָל אֹיְבֵיכֶם, אֲשֶׁר אַתֶּם נִלְחָמִים אוֹתָם" (ביאור:יהושע י כה).
משמעות - בני ישראל ילחמו וינצחו כאשר:
- אנשים בוחרים להיות אויבים של בני ישראל, וכך הם נעשים "אֹיְבֵיכֶם",
- האויבים מתכוננים למלחמה, וכך הם נִלְחָמִים עם בני ישראל.
האנשים האלה יכולים להיות נוכרים זרים, או אפילו אנשים מבני ישראל, כמו האנשים שרצו לרשת את משה ודחפו את אהרון להקים את עגל הזהב (ביאור:שמות לב כח), או קורח ועדתו שמרדו במשה ואהרון (במדבר טז לב).
כיוון שיבין מכין צבא להלחם בבני ישראל, הוא הפך את עצמו לאויב לוחם, והוא כפה על יהושע להלחם בו.
וַיִּשְׁלַח אֶל יוֹבָב מֶלֶךְ מָדוֹן, וְאֶל מֶלֶךְ שִׁמְרוֹן, וְאֶל מֶלֶךְ אַכְשָׁף[עריכה]
חָצוֹר היא העיר הגדולה ביותר בכנען בתקופה ההיא, ויבין מלך חצור הזמין שלוש מלכים של ערים ראשיות להצטרף עליו כדי ליצור צבא גדול שיוכל להלחם בבני ישראל.
יבין מלך חצור שלח שליחים והזמין את "יוֹבָב מֶלֶךְ מָדוֹן, וְאֶל מֶלֶךְ "שִׁמְרוֹן", וְאֶל מֶלֶךְ אַכְשָׁף". שומרון היתה עיר ראשית וגדולה, ונראה שגם שאר הערים היו מספיק חשובות כדי שיבין יזמין אותם להתחלק איתו בהצלחה ובשלל. בזמן ההוא בני ישראל רכשו הרבה שלל מכיבוש ערי הדרום, וזה עודד את מלכי הצפון להצטרף למאמץ.
ליבין היו "סוּס וָרֶכֶב רַב מְאֹד" (ביאור:יהושע יא ד), ומלכי הצפון התרשמו מכוחו והאמינו שאין לבני ישראל סיכויים לנצח במלחמה חזיתית באזור פתוח המתאים למרכבות.
"שִׁמְרוֹן" שוכנת מצפון-מזרח למושב נהלל, בגבול עמק יזרעאל והגליל התחתון, וזה לא שומרון שבהרי שומרון, שנוסדה על ידי עמרי מלך ישראל הרבה שנים מאוחר יותר, ומאז היתה הבירה של ממלכת ישראל עד כיבוש ממלכת ישראל על ידי האשורים. לא היתה סיבה למלכים בהרי שומרון להצטרף לצבא של יבין, כי יבין מלך חצור לא היה שולח את מרכבותיו להלחם בהרים, ולא היה מפצל את צבאו.