קטגוריה:בראשית כג יא

אברהם ועפרון ובני-חת משתמשים בפועל 'נ-ת-ן'. מתנה, שנותנים לזר ללא תמורה שהיא, אינה תקיפה ואפשר לבטל אותה. הנותן אחראי למקבל רק עבור הנזק שנגרם למקבל-בחינם, על זה שהמקבל חשב שיש כאן העברת בעלות. עפרון רוצה להמנע מלהעביר בעלות ולכן הוא משתמש בנתינה ללא תשלום. אברהם גם הוא משתמש בפועל לתת, אבל כוונתו הסופית היא לשלם ולא לקבל מתנה.

לא רק אברהם יודע לשחק במילים ולהשתמש בביטוי "תְּנו לִּי" (ביאור:בראשית כג ד) בשני מובנים: נתינה בחינם או רכישה בתשלום. פה עפרון עושה שימוש באותו משחק מילים של אברהם. נהיר שאברהם הבין את כוונתו של עפרון.

עפרון מתנגד למשהו בדברי אברהם:

1. עפרון מתנגד למכירת המערה בלבד. הוא רוצה 'לתת' (בתשלום) לאברהם גם את השדה: "הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ", 'ולתת' גם את המערה (בחינם) "וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ" כי אין למערה ערך מעצמה.
2. עפרון מתנגד לתשלום "בְּכֶסֶף מָלֵא" (ביאור:בראשית כג ט) והוא חוזר ומציע את השדה ואת המערה חינם. פירוש זה הוא גם אפשרי בגלל תגובת אברהם: "אַךְ אִם אַתָּה לו שְּׁמָעֵנִי: נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה, קַח מִמֶּנִּי וְאֶקְבְּרָה אֶת מֵתִי שָׁמָּה" (ביאור:בראשית כג יג).

עפרון אומר שאפילו אם הוא נותן במתנה וללא תמורה את השדה והמערה, העסקה תהיה שרירה כי הוא עושה את זאת ביודעין לפני השופטים. לכן, בהסתמך על דברי עפרון, הוא אינו יכול לחזור בו מדבריו ולדרוש את השדה והמערה בחזרה.

אולם ברגע שעפרון הכניס את השדה לעסקה המצב השתנה. עכשיו ניתן בקלות לקבל את ערך השדה (בלי המערה), ועפרון למעשה דורש את ערך השדה, וזאת לא יכולה להיות מתנה.

לפי חוקי חמורבי מלך נותן חינם אדמה לאנשיו בתמורה לעבודתם עבורו. האדמה חוזרת למלך כאשר האיש חדל לעבוד עבור המלך. עפרון מנסה לתת את האדמה לאברהם כאילו שאברהם עובד בשבילו. אולם אברהם טוען שהוא לא משרת של עפרון ורוצה לקנות את השדה בכסף מלא, והשדה לא יחזור למלך.