קטגוריה:בראשית ז טו

התיבה נבנתה על הארץ, על היבשה. התיבה לא עמדה במים, ורק כאשר המים עלו היא צפה, ככתוב: "וַיְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם, עַל הָאָרֶץ; וַיִּרְבּוּ הַמַּיִם וַיִּשְׂאוּ אֶת הַתֵּבָה, וַתָּרָם מֵעַל הָאָרֶץ" (ביאור:בראשית ז יז). נאמר שכל החיות נכנסו לפני שהתיבה התרוממה. מכאן ניתן להבין שכל חיות המים לא יכלו לבוא לתיבה, וגם לא היה צורך שהם יבואו, כי חייהם במים, והם לא מתו במבול: לא מטביעה ולא מרעב.

חז"ל השתמשו במשפט הזה ובמשפטים נוספים כהוכחה שדגים אינם בשר, ולכן אינם כפופים לאיסור לאכול בשר וחלב ככתוב: "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ" (ביאור:שמות לד כו), ומותר לאכול דג עם מוצרי חלב (מעיקר הדין. וגם במקומות שנהגו בו איסור, אינו אלא מנהג). ויש דעות שאסור לאכול בשר ודג, בגלל חשש שהצבע הלבן של הדג מסתיר דברי חלב (או מטעמים שאינם קשורים לאיסור בשר בחלב).

הקריאה הזאת היתה הקלה בהכנת מזון. אולם כאשר נאמר: "הֵמָּה וְכָל הַחַיָּה לְמִינָהּ, וְכָל הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, וְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ" (ביאור:בראשית ז יד), התכוונו רק לחיות על הארץ. כמובן שלא היה צריך להביא את חיות המים. אלוהים לא אמר את הפסוק הזה, ולבטח אין פה קביעה שדגים אינם בשר. את הפסוק הזה הסביר עורך הספר בלי כוונה להגיד שדגים אינם בשר, כאשר הוא כתב: "מִכָּל הַבָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים", והשמיט את העובדה שהם רק אלו שחיים על הארץ. כדי לדייק המשפט היה צריך להיות: 'מכל הבשר אשר על הארץ ואשר בו רוח חיים', ואז המשפט לא היה קובע שדגים ושאר חיות המים אינם בשר.

למעשה גם לדג יש דם משלו ונפש חיה משלו, ולמען ההגינות והכבוד לפקודת אלוהים "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ" (ביאור:שמות לד כו) היה עדיף שגם הדגים יחשבו לבשר.