מ"ג בראשית ז טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות בראשית


<< · מ"ג בראשית ז · טז · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והבאים זכר ונקבה מכל בשר באו כאשר צוה אתו אלהים ויסגר יהוה בעדו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהַבָּאִים זָכָר וּנְקֵבָה מִכָּל בָּשָׂר בָּאוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים וַיִּסְגֹּר יְהוָה בַּעֲדוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְהַבָּאִ֗ים זָכָ֨ר וּנְקֵבָ֤ה מִכׇּל־בָּשָׂר֙ בָּ֔אוּ כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה אֹת֖וֹ אֱלֹהִ֑ים וַיִּסְגֹּ֥ר יְהֹוָ֖ה בַּֽעֲדֽוֹ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְעָאלַיָּא דְּכַר וְנוּקְבָּא מִכָּל בִּסְרָא עָאלוּ כְּמָא דְּפַקֵּיד יָתֵיהּ יְיָ וְאַגֵּין יְיָ בְּמֵימְרֵיהּ עֲלוֹהִי׃
ירושלמי (יונתן):
וְעָלַיָא דְכַר וְנוּקְבָא מִן כָּל בִּשְרָא אָעְלוּ הֵיכְמָא דְפַקֵיד יָתֵיהּ יְיָ וְאַגִין מֵימְרָא דַיְיָ יַת תַּרְעָא דְתֵיבוּתָא בְּאַנְפֵּיהּ:
ירושלמי (קטעים):
וְחַס מֵימְרֵיהּ דַיְיָ עֲלוֹהִי:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויסגור ה' בעדו" - הגין עליו שלא ישברוה הקיף התיבה דובים ואריות והיו הורגים בהם ופשוטו של מקרא סגר כנגדו מן המים וכן כל בעד שבמקרא ל' כנגד הוא (בראשית כ) בעד כל רחם (מ"ב ד) בעדך ובעד בניך (איוב ב) עור בעד עור (תהלים ג) מגן בעדי (ש"א יב) התפלל בעד עבדיך כנגד עבדיך

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

והבאים זכר ונקבה — טעמו, הבאים בתיבה:

וטעם ויסגור ה' בעדו — הוא לשבח, שהסגירה בעת הזאת טובה יותר מהפתיחה. ובעת אחרת לגנאי, "יסגור על איש" (איוב יב יד); "ויסך אלוה בעדו" (איוב ג כג). והעד ראש הפסוק. והנה סגר הפתח, והשם עזרו שלא נפתח בתיבה מקום, כי מיד היו כולם מתים.

וכבר נכתב: "ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה" (בראשית ז יב); אם כן, מה טעם: "ויהי המבול על הארץ ארבעים יום" (בראשית ז יז)? וכן פירושו: כאשר היה המבול ארבעים יום על הארץ, רבו המים ונשאו התיבה, וגבהה מעל הארץ. וזה אות כי עד ארבעים יום לא זזה ממקומה:

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וטעם והבאים זכר ונקבה מכל בשר באו" - כי הבאים אל תוך התיבה היו זכר ונקבה שהכניסם נח בתוכה כן ולכך אמר כאשר צוה אותו אלהים כי הוא מצוה עליו שיכניסם לתוכה ודעת רבי אברהם כי ויבא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו אל התיבה (לעיל פסוק ז) לא נכנסו בתוכה אלא שבאו אליו כלם בעשור לחדש השני כי ביתו קרוב אל התיבה היה וטעם מפני מי המבול מפחד מי המבול ולשבעת הימים היה מי המבול ונאספו כלם בתיבה וסגר הפתח והצהר ואין דבריו נכונים ויתכן כי ויעש נח ככל אשר צוהו ה' ונח בן שש מאות שנה והפסוקים עד בשנת שש מאות שנה (פסוקים ה ו) אינם מספרים מעשה אבל ויעש נח ככל אשר צוהו יכלול הענין כולו יאמר שעשה ככל אשר נצטווה לא הפיל מכל הענין דבר עשה התיבה ואסף המאכל ולקח מן הבהמה והעוף הטהורים שבעה שבעה ביום אשר צוה אותו וכאשר היה בן שש מאות שנה והמבול ירד על הארץ בא עם ביתו ועם הבהמות הטהורות וכל החי אל התיבה כאשר צוהו אלהים ואחר כן (מפסוק י והלאה) ספר במעשה ויהי לשבעת הימים בשנת שש מאות וגמר הענין (יח-יט) וטעם ויגברו המים והמים גברו שנתרבו מאד כי לרבוי הגדול יקרא הלשון גבורה וכן ופשעיהם כי יתגברו (איוב לו ט) רבו מאד גבר חסדו על יראיו (תהלים קג יא) גדל וכן ואם בגבורות שמונים שנה (שם צ י) ברבוי גדול ויתכן כי טעם "ויגברו" שהיו באים בשטף ועוקרים האילנות ומפילים הבנינים כי לכח יקראו גבורה בעבור כי הגבורה בכח וכן גם גברו חיל (איוב כא ז) והגביר ברית לרבים שבוע אחד (דניאל ט כז) יעמידנו בחוזק ולשון חכמים (תענית ב) גבורת גשמים מפני שיורדין בגבורה ואפשר שיהיה מזה ואם בגבורות שמונים שנה שאם היו עצמותיו וגופו חזקים והוא בעל כח יחיה שמונים ואם כן יהיה פירוש גברו על הארץ שהיו בגבורתם כלם אף על ההרים הגבוהים ושוטפים אותם

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(טז) "והבאים זכר ונקבה". שלא לבד שאל התיבה לא נכנסו רק שנים, כי גם לא באו ממקומם רק זכר ונקבה, שיש מיני עופות שזכר א' יש לו כמה נקבות כמו השכוי, לא באו ממקומם רק זוג, ואחר שנכנסו כולם סגר ה' שלא יכנס הגשם השוטף דרך הפתח ומאז היו כאלו יצאו מן העולם הישן שנגזר עליו השחתה והם חוץ לעולם עתידים ללכת על פני המים ומסוגרים מהשגחת ה' שלא יקרב אליהם המשחית, ועז"א ויסגור ה' בעדו, שזה מהשגחה הפרטית החופפת על נח ובכח שם הרחמים המרחם על בריותיו:


 

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

והבאים זכר ונקבה. אמר לו: קניגי אנא? אמר לו: לא איכפת לך; "מובאים" אין כתיב כאן אלא הבאים, מאליהן היו באין.

ויסגור ה' בעדו. סגר הקב"ה חמה ולבנה, ולא היו מאירים כל י"ב חודש, שנאמר: "האומר לחרס ולא יזרח". והיאך היה נח משמש? זימן לו הקב"ה אבן טובה ונשתמש לאורה. כיון שראו הרשעים שהן אבודים, בקשו להפוך את התיבה; הקיף אריות לתיבה והיו אוכלין אותן, שנאמר: ויסגור ה' בעדו, שכן הוא אומר: "אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא ולא חבלוני".

<< · מ"ג בראשית · ז · טז · >>