קטגוריה:אסתר ה יב

​ 

למרות שהמלך לא ענה להזמנתה של אסתר ((אסתר ה ח): "יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן, אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לָהֶם, וּמָחָר אֶעֱשֶׂה, כִּדְבַר הַמֶּלֶךְ." (אסתר ה ט): "וַיֵּצֵא הָמָן"), המן הבין שהמלך יבוא ושהוא מוזמן למשתה השני וחובתו לבוא.

המן מודע שאסתר היא זו שאירגנה את המשתה, והיא זו שהזמינה והביאה אותו בשם. דבר זה נודע לו בהזמנה השניה "יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן" (ביאור:אסתר ה ח). המן רואה בזה כבוד, ולא רואה שאין סיבה לכבוד, ולכן זו מלכודת. גם אוהביו לא ראו סכנה.

זאת היתה דרכו של מרדכי: לתת לאנשים פתיון שהם רוצים לקבל, ולמשוך אותם למלכודת שהוא הכין להם.

אנו גם רואים שהמן בלבד בא, ללא שומריו וללא שומרי המלך. מצב זה נתן בטחון להמן, שרע לו יאונה לו, אבל המלך היה יכול בקלות יחסית לצאת ולהביא את שומריו.

המן הציג כאילו שהוא הוזמן בכבוד אבל למעשה הוא לא היה יכול לסרב. הוא היה "קרוא" כשם שהפלגשות נקראו ("כִּי אִם חָפֵץ בָּהּ הַמֶּלֶךְ וְנִקְרְאָה בְשֵׁם" (ביאור:אסתר ב יד)). המן הבין שחובתו להתיצב אולם לנו לא ברור אם המן ידע באיזו שעה. לכן גם לאחר תהלוכת הכבוד למרדכי, בדכאונו, הוא מצא זמן לדבר עם אוהביו ואשתו ולספר להם מה קרה לו ולקבל את דעתם וכך ב"עוֹדָם מְדַבְּרִים עִמּוֹ, וְסָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ הִגִּיעוּ; וַיַּבְהִלוּ לְהָבִיא אֶת הָמָן" (ביאור:אסתר ו יד).