משנה שבת יא ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק יא · משנה ג | >>
הזורק ארבע אמות בכותלז, למעלה מעשרה טפחים, כזורק באויר.
למטה מעשרה טפחים, כזורק בארץ.
הזורק בארץ ארבע אמותח, חייב.
זרק לתוך ארבע אמות ונתגלגל חוץ לארבע אמות, פטור.
חוץ לארבע אמות, ונתגלגל לתוך ארבע אמות, חייב.
הַזּוֹרֵק אַרְבַּע אַמּוֹת בַּכֹּתֶל,
- לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים,
- כְּזוֹרֵק בַּאֲוִיר.
- לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים,
- כְּזוֹרֵק בָּאָרֶץ.
- לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים,
- הַזּוֹרֵק בָּאָרֶץ אַרְבַּע אַמּוֹת, חַיָּב.
- זָרַק לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת וְנִתְגַּלְגֵּל חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת, פָּטוּר.
- חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת, וְנִתְגַּלְגֵּל לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת, חַיָּב:
הזורק ארבע אמות - בכותל,
- למעלה מעשרה טפחים - כזורק באוויר.
- למטה מעשרה טפחים - כזורק בארץ.
- הזורק בארץ ארבע אמות - חייב.
- זרק - לתוך ארבע אמות,
- ונתגלגל - חוץ לארבע אמות,
- פטור.
- ונתגלגל - חוץ לארבע אמות,
- חוץ לארבע אמות,
- ונתגלגל - לתוך ארבע אמות,
- חייב.
- ונתגלגל - לתוך ארבע אמות,
- זרק - לתוך ארבע אמות,
כבר בארנו בתחילת זה הפרק, כי למעלה מעשרה טפחים ברשות הרבים מקום פטור הוא, וכן למטה מעשרה בארץ, והעיקר אצלנו כי "המעביר ארבע אמות ברשות הרבים, חייב".
ואמרו כזורק בארץ - רוצה לומר שהוא חייב, ובתנאי שיהיה אותו הדבר שזרק נדבק בכותל, כמו הטיט השמן או הבצק ודומה לו, אז נמדוד מן המקום שהוא עומד בו (בעמידה) ברשות הרבים לאותו דבר שדבק בכותל אחר, שנדמה קו בכותל ישר שיצא מן המקום שזרק ממנו מרשות הרבים לאותו הדבר הדבק, ואם יהיה באותו קו ארבע אמות וגובה אותו הדבר הדבק בכותל עשרה טפחים או פחות אז יהיה חייב, לפי שזרק מתחלת ארבע לסוף ארבע ברשות הרבים.
ואמרו פטור, באותו שזרק לתוך ארבע אמות ונתגלגל חוץ לארבע אמות - מבואר ביותר לפי שהוא לא נתכוון לזריקה של איסור.
ואמרו בהפך זה חייב - בתנאי שינוח חוץ לארבע אמות ואפילו זמן מועט, אבל אם לא נח כלל פטור:
הזורק ד' אמות בכותל - מתחלת ד' לסוף ד' ונח בכותל הסמוך לרשות הרבים, למעלה מעשרה טפחים, כגון שהיתה דבלה שמנה ונדבקה בכותל למעלה מעשרה באויר רשות הרבים, פטור, דכל למעלה מעשרה ברשות הרבים מקום פטור הוא:
למטה מעשרה כזורק בארץ - מתחלת ארבע לסוף ארבע ברשות הרבים, וחייב אע"פ שאין ממקום עקירת החפץ לכותל אלא ד' אמות מצומצמות לא אמרינן דעובי הדבלה ממעט בד"א ואין כאן מתחלת ד' לסוף ד', דכיון שאינו מבטל את הדבילה בכותל אין עביה ממעט כלום:
ונתגלגל חוץ לארבע אמות פטור - שהרי לא נתכוין לזריקה של חיוב:
ונתגלגל לתוד ארבע אמות חייב - והוא דנח משהו חוץ לד"א קודם שנתגלגל לפנים:
בכותל. פי' בפני הכותל וכן לשון רש"י והמגיד פי"ד. ועיין משנה ג' פ' בתרא דעירובין:
הזורק בארץ ד"א חייב מסקינן בריש פירקין דכל ד' אמות ברשות הרבים גמרא גמירי לה:
(ז) (על המשנה) בכותל. פירוש בפני הכותל. רש"י:
(ח) (על המשנה) ר'א. מסקינן בר"פ דכל ר'א ברה"ר גמרא גמירי לה:
הזורק ד"א בכותל: בפ"ק דשבת דף ז' אוקמה אביי והכריח דמתני' דקתני כזורק באויר מיירי בכותל דלית ביה חור שינוח בו החפץ הנזרק. וז"ל הרב המגיד פי"ד מה' שבת הי"ח ודוקא בדבילה שמינה שכיון שהוא תוך עשרה על פני הכותל חייב אבל אם נחה בחור שברה"ר כל שהוא פטור שחורי רה"ר אינם כרה"ר ע"כ:
והזורק בארץ ד' אמות חייב: גרסי':
ונתגלגל לתוך ד' אמות חייב: לא שנפל לארץ דא"כ לא צריכא למימר אלא שהרוח גלגלתו מן האויר לתוך ד' אמות רש"י ז"ל. ומכ' בגמ' והוא שנח ועמד קצת קודם שנתגלגל ופי' רש"י ז"ל וה"ה אם אחזתו הרוח באויר ועכבתו מעט ואח"כ הכניסתו דחשיב נמי הנתה אם בתוך שלשה הוא ע"כ:
יכין
הזורק ארבע אמות בכותל למעלה מעשרה טפחים: שזרק דבילה שמינה ד"א בר"ה. ונדבקה בפני הכותל למעלה מי"ט:
כזורק באויר: דלמעלה מי"ט מקום פטור הוא. ומותר לכתחילה:
למטה מעשרה טפחים כזורק בארץ: וחייב וקמ"ל דאף שהן ד"א מצומצמות אין עובי הדבילה ממעט הד"א. מדלא מבטל הדבילה בכותל: ואילה"ק מ"ש מלעיל (פ"י מ"ב) דברוב הקופה מבחוץ. אפ"ה פטור מדמיעוט עדיין בפנים א"כ כ"ש הכא דרוב הדבילה בפנים להד' אמות. י"ל שאני הכא שהכותל מפסיק ומעכבו להוליכו להלן. משא"כ התם. מדלא הוציא כולו. ש"מ דלא ניחא ליה להוציא כולו. ופשוט דאם היה זורק דבילה עד סוף ד' אמות מצומצמות ברה"ר. כיון שקצת מהדבילה עדיין תוך ד' אמות הי' פטור. וכבקופה הנ"ל:
זרק לתוך ארבע אמות ונתגלגל חוץ לארבע אמות פטור: מדלא התכוון לזריקת חיוב:
חוץ לארבע אמות ונתגלגל לתוך ארבע אמות חייב: והוא דנח קצת קודם שנתגלגל לפנים. רק דלרמב"ם צריך שינוח ממש ע"ג משהו קצת. ולרש"י ושאר פוסקים סגי בנתעכב באויר מעט ע"י רוח:
הזורק בים ארבע אמות פטור: דים כרמלית הוא. וה"ה נהרות. רק נקט ים. דסתמו עמוק י' ורחב ד'. הא נהר שאינו עמוק י' או אינו רחב ד'. דינו כרשות שהוא עובר בתוכו (כמג"א שנ"ו סק"א):
אם היה רקק מים: (זומפף). ואורחא דמלתא נקט. שע"י שרבים בוקעין בו מתערב שם עפרורית ונעשה רקק:
ורשות הרבים מהלכת בו: שרבים רגילים לילך בו ברגל (רש"י שבת ד"ח א' ד"ה ורה"ר):
הזורק לתוכו ארבע אמות חייב: דדינו כרה"ר:
וכמה הוא רקק מים: ר"ל כמה יהא עמיק שיחשב עדיין רה"ר:
פחות מעשרה טפחים: ואף ע"ג דאדרבה גומא פחות מעומק י"ט ברשות הרבים. ה"ל כרמלית. ובעומק י"ט הו"ל רה"י (כא"ח שמ"ה סי"א). התם באינו עשוי להילוך רבים. משא"כ הכא:
רקק מים ורשות הרבים מהלכת בו הזורק בתוכו ארבע אמות חייב: אף דכבר שמעינן לה. ה"ק "כל רקק מים וכו'" אפילו רחב ד' אמות. לא אמרינן דבכה"ג אינן טורחים לעבור ד' אמות בתוכו. ואקיפי מקפי ליה ולהוי כרמלית. קמ"ל. דכיון דעכ"פ יכולים לעבור בו. עוברים בו קצת. ודינו כרה"ר. מיהו מדנקט מהלכת מהלכת ב' פעמים. ולא נקט בקיצור. רקק מים ובו רה"ר. קמ"ל דדוקא הלוך על ידי דחק שמיה הלוך. אבל תשמיש ע"י דחק לא שמיה תשמיש לחשבו עי"ז כרה"ר. ומש"ה גומא ברה"ר רחב ד' ועמוק ט'. אע"ג דחזי לאצנועי שם דבר. אפ"ה אין דינו כעמוד גבוה ט' ורחב ד'. דהוה רה"ר משום דיכולין לכתף עליו. דשאני עמוד דניחא תשמישתי'. משא"כ גומא צריך לשחות ביותר כשישתמש בה. ולהכי דינו ככרמלית:
הזורק מן הים ליבשה: דהוי ליה מכרמלית לרה"ר:
ומן היבשה לים ומן הים לספינה: דהו"ל מכרמלית לרה"י. ודוקא*) בתוך י"ט ממעל למים וכשמחיצות הספינה גבוהין י"ט. דאל"כ דינה ככרמלית ומותר לטלטל פחות מד"א מתוכה לים ומים לתוכה. ואף דאין כרמלית בכלים. היינו כשהכלי עומד ברה"ר. משא"כ כשעומד בכרמלית. כספינה כאן (מג"א שנ"ה סק"ו):
ספינות קשורות זו בזו מטלטלין מזו לזו: ובאם הם משל ב' בנ"א. צריך שיעשו ערובי חצירות. והא דבקשורות זב"ז מותר. עכ"פ צריך שלא יהא ביניהן ד"ט (א"ח שנ"ה):
אם אינן קשורות אע"פ שמוקפות: ר"ל סמוכות:
אין מטלטלין מזו לזו: דכשיפרשו מהדדי יפסיק כרמלית בינייהו ובטל העירוב שעשו:
הזורק ונזכר לאחר שיצתה מידו: קודם שתנוח נזכר ששבת הוא. דלא הו"ל תחלתן וסופן בשגגה [אב"י נ"ל דלהכי קאמר לאחר וכו'. ולא קאמר בקיצור "ונזכר קודם שנח". דק"ל דדוקא ביציאת' מידו אינו פטור רק בנזכר. הא באגדו בידו כליכתא ומיתנ' דהיינו כלי שקשור בחבל. וזרק הכלי והחבל נשאר בידו. אפילו תחילתו וסופו בשגגה פטור]:
קלטה אחר: ר"ל או שלא נזכר קודם הנחה. אבל קלטה אחר קודם שהונחה. ואע"ג דיד הקולט חשובה כמקום של ד' אמות. ואפילו לא נתכוין הזורק שיפול לתוך יד הקולט. ולא אחשביה לידיה. אפ"ה יד חשוב כמקום של ד' אמות (כשבת ד"ה א'). עכ"פ מיירי הכא בנעקר הקולט ממקומו וקלט את דבר הנזרק. דהו"ל כב' שעשאוהו דפטורים:
קלטה כלב: ר"ל או שקלטה הכלב קודם שהונח. דאע"ג שלא נעקר הכלב ממקומו לקלוט את הנזרק. ולא הו"ל כב' שעשו. עכ"פ כיון שלא התכוון הזורק שיקלוט הכלב הדבר הנזרק. אין פה הכלב חשוב כמקום שהוא ד' אמות להנחה. מיהו אם נתכוון הזורק לכך. מחשבתו משוי לי' לפיו כמקום של ד' אמות (גמ'):
או שנשרפה: שנשרף באויר קודם שהגיע לפחות מג' סמוך לארץ (עיין לעיל כ"א):
זרק לעשות חבורה בין באדם ובין בבהמה ונזכר עד שלא נעשה חבורה פטור: קמ"ל חבורה דאע"ג דלענין חיוב מלאכת חבורה חיובו בא תיכף כשיצא מידו דבשעה שחובל הוא לאו מידי עבד. אפ"ה לענין מלאכת הוצאה כיון שנזכר בינתיים פטור. דתו אינו שוגג בשעה שנח:
זה הכלל: לאתויי מעביר חפץ ממקום למקום ונזכר קודם שהניח פטור:
תחלתן שגגה וסופן זדון תחלתן זדון וסופן שגגה פטורין עד שתהא תחלתן וסופן שגגה: תמוה דכבר תנא ליה. ונ"ל דלעיל ס"ד דר"ל שהי' שוגג מתחלה ועד סוף. אבל הכא קאי אתחלתן שגגה וסופן זדון דפטור. קאמר תנא עד שיהא וכו' דאפילו מפסיק זדון בינתיים. חייב. דאין ידיעה לחצי שיעור. מדאין בידו להחזיר (עי' ספי"ב):
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת