לדלג לתוכן

עיקר תוי"ט על שבת יא

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

(א)

(א) (על הברטנורא) משום דאל"ה אם יותר מבית סאתים אע"ג דהזורק לתוכו מרה"ר חייב מ"מ אסרו חכמים לטלטל בתוכו ד"א ולפיכך הוצרך להתנות ביש בו כמה מילין שיהיה מוקף לדירה. ב"י:

(ב) (על הברטנורא) לרבותא נקט דרך שיהיה רוחב ט"ז אמה וכ"ש כל הני דנקט:

(ג) (על הברטנורא) שאם יש עליו תקרה הרי הוא ככרמלית כדאיתא בגמרא:

(ד) (על הברטנורא) משום דכל פחות מג' כלבוד דמי והוי רה"ר ועקירה והנחה במקום ד' איירי בעמוד ט' ורבים מכתפין עליו דהוי כרה"ר. תוי"ט:

(ב)

(ה) (על הברטנורא) וה"נ גזוזטראות דומיא דעגלות והן היו גבוהות עשרה שהרי רה"י הן. ועתוי"ט:

(ו) (על המשנה) עבודת הלוים. והוצאה מלאכה גרועה היא ולפיכך הוצרך למצוא הושטה דתולדה היא שהיתה במשכן. תוספ':

(ג)

(ז) (על המשנה) בכותל. פירוש בפני הכותל. רש"י:

(ח) (על המשנה) ר'א. מסקינן בר"פ דכל ר'א ברה"ר גמרא גמירי לה:

(ד)

(ט) (על הברטנורא) המכוון שאינם עמוקים:

(י) (על הברטנורא) דאע"ג דעד י' כרמלית ולמעלה מקום פטור כדכתב הר"ב במ"א הא קיי"ל כמ"ד בסוגיא אמתניתין דלקמן דמיא ארעא סמיכתא היא ומשפת מיא משחינן לה:

(יא) (על הברטנורא) אוקימתא דאביי. וצ"ע דבמקום אחר כתב הר"ב דחריץ שיש בו ד' על ד' פחות מי' שהוא כרמלית. והכא שיש בו מים עם רפש וטיט הוה רה"ר ואע"ג דהכא תנן ורה"ר מהלכת בו הא לעיל סתמא קאמר. ואפשר לומר דרקק מים מן הסתם יש במדרונו מכל צד שיפוע ונוח להלך בתוכו אבל חריץ מן הסתם אין לו שיפוע כל כך ולפיכך אין רה"ר מהלכת בו:

(ה)

(יב) (על הברטנורא) דס"ד כיון שאין עתידות להיות קבועות שם לא מהני עירוב קמ"ל דמהני. תוספ':

(ו)

(יג) (על המשנה) קלטה אחר. וכגון שנעקר ממקומו וקבלה. רש"י:

(יד) (על המשנה) קלטה כלב. בפיו דלא הוי הנחה דבעינן מקום ד'. רש"י. ומכי מכוין לה בתחלת זריקתו מחשבתו משוי ליה מקום. גמרא:

(טו) (על הברטנורא) שהרי קשה במשנה דמדתנן ונזכר כו' קלטה כו' משמע הא לא קלטה אחר אלא נחה אע"פ שנזכר חייב והא תני סיפא אינן חייבין עד שתהא תחלתן וסופן שגגה ולפיכך שיעור המשנה כדמפרש הר"מ אבל נראה דקצרו דבריהם וכללו ב' תירוצים יחד דרבא מתרץ דאו קלטה קתני ור"א מתרץ לה בבד"א שחזר ושכח ועיין בתוי"ט שהאריך: