משנה שבת יא א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק יא · משנה א | >>
הזורק מרשות היחיד לרשות הרבים, מרשות הרבים לרשות היחיד, חייב.
מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע, רבי עקיבא מחייב, וחכמים פוטרין.
הַזּוֹרֵק מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים,
- מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לִרְשׁוּת הַיָּחִיד,
- חַיָּב.
- מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הַיָּחִיד וּרְשׁוּת הָרַבִּים בָּאֶמְצַע,
- רַבִּי עֲקִיבָא מְחַיֵּב;
- וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין:
הזורק -
- מרשות היחיד - לרשות הרבים,
- או מרשות הרבים - לרשות היחיד,
- חייב.
- מרשות היחיד - לרשות היחיד,
- ורשות הרבים באמצע -
- רבי עקיבה - מחייב.
- וחכמים - פוטרין.
- מרשות היחיד - לרשות הרבים,
דע כי רשות הרבים מגיע עד עשרה טפחים, ולמעלה מעשרה טפחים ברשות הרבים הוא מקום פטור.
והמחלוקת ביניהם הוא, כי הזורק דבר מרשות היחיד לרשות היחיד, ועבר על רשות הרבים, רבי עקיבא אומר, כי אם עבר אותו החפץ שזרק על אויר רשות הרבים בתוך עשרה, שהוא כאילו נח, ורבנן אינן אומרים כן. אבל אם זרק למעלה מעשרה, אפילו רבי עקיבא פוטר.
והלכה כחכמים:
הזורק מרשות היחיד לרשות הרבים - רשות היחיד הוא מקום שהוקף ד' מחיצות גבוהות עשרה טפחים וביניהן ד' טפחים על ד' טפחים או יותר, על כן אפילו יש בו כמה מילין, אם הוקף לדירה א כגון מדינה שמוקפת חומה ודלתותיה נעולות בלילה. ומבואות שיש להן ג' כתלין ולחי ברוח רביעית. וכן תל גבוה עשרה ורחב ד', או חריץ שהוא עמוק עשרה ורחב ד'. ואפילו כלים, כגון ספינה ומגדל של עץ וכיוצא בהם, אם יש בהם ד, על ד, בגובה עשרה כל אלו רשות היחיד הן. ואויר רשות היחיד כרשות היחיד עד לרקיע. ועובי הכתלים של רשות היחיד נדון כרשות היחיד. ורשות הרבים הוא כגון השווקים והרחובות, המדברות והדרכים המפולשים להם, והוא שיהיה רוחב הדרך ט"ז אמה ב ולא יהיה עליו תקרה ג, ואיכא למאן דאמר שצריך נמי שיהיו בוקעים בהם ששים רבוא בכל יום כדגלי מדבר. ואויר רשות הרבים אינו כרשות הרבים אלא עד י' טפחים, ולמעלה מי, ברשות הרבים מקום פטור הוא. ומקום שאין בו ד' על ד', וגבוה מג' טפחים ולמעלה הוא מקום פטור ד, אפילו קוצים וברקנים וגללין ברשות הרבים גבוהים משלשה ולמעלה ואין בהם ד' על ד' הרי הן מקום פטור, וכן מקום המוקף מחיצות ואין בו ד' על ד', או חריץ שאין בו ד' על ד' ועמקו משלשה ועד התהום הרי זה מקום פטור. ומקום שהוקף ד, מחיצות גובהן מג' ועד עשרה ויש בו ד' על ד' או יותר, או תל שיש בו ארבעה על ארבעה או יותר גבוה מג, ועד עשרה, או חריץ שיש בו ד' על ד' עמוק מג' ועד עשרה, ומבוי סתום משלש רוחותיו שאין לו לחי או קורה ברוח רביעית, והים והבקעה, כל אלו כרמלית הן. ופירוש כרמלית, כארמלית, כלומר כמו אלמנה שאינה בתולה ולא נשואה לבעל, כך רשות זו אינה לא רשות היחיד ולא רשות הרבים. ואויר כרמלית ככרמלית עד עשרה, ומעשרה ולמעלה בכרמלית הוי מקום פטור. והמוציא מרשות היחיד לרשות הרבים, או המכניס מרשות הרבים לרשות היחיד, חייב חטאת. מרשות היחיד לכרמלית, או מרשות הרבים לכרמלית, ומכרמלית לשתיהן פטור אבל אסור. מרשות היחיד או מרשות הרבים למקום פטור או ממקום פטור לשניהן, מותר לכתחלה. ואינו צריך לומר מכרמלית למקום פטור, או ממקום פטור לכרמלית, שהוא מותר. והמעביר מתחלת ד"א לסוף ד"א ברשות הרבים, חייב חטאת. בכרמלית, פטור אבל אסור. ברשות היחיד ובמקום פטור, מותר לכתחלה לטלטל ולהעביר בכל הרשות כולו ואפילו הוא כמה מילין:
ר"ע מחייב - דס"ל מכי עבר החפץ באויר רשות הרבים בתוך עשרה הרי הוא כאילו נח. ורבנן סברי קלוטה בתוך עשרה באויר רשות הרבים לאו כמי שהונחה דמיא. אבל למעלה מעשרה שהוא מקום פטור כולי עלמא לא פליגי דפטור. והלכה כחכמים:
הזורק מרשות היחיד לרשות הרבים וכו'. מ"ש הר"ב בתנאי רשות היחיד אם הוקף לדירה משום דאי לאו הכי אם הוא יותר מבית סאתים אע"ג דהזורק לתוכו מרשות הרבים חייב מ"מ אסרו חכמים לטלטל בתוכו [יותר מן] ד"א ולפיכך הוצרך להתנות ביש בו כמה מילין שיהא מוקף לדירה. ב"י סי' שמ"ה. ומ"ש ודלתותיהן נעולות תמצא מפורש בס"ד במ"ט פ' אחרון דעירובין. [* ומ"ש ולחי ברוח רביעית וכן קורה כדמפרש לקמן] ומ"ש והוא שיהיה רוחב הדרך י"ו אמה. וכן לשון הרמב"ם בחיבורו ריש פ' י"ד ולרבותא נקט דרך שצריך שיהיה רוחב ט"ז אמה וכ"ש כל הני דנקט וכן בפירושו ריש מכילתין כ' בסתם רה"ר מקום שידרכו בו כל העם וכו' ושיהיה רוחב ט"ז אמה וכן בטור סי' שמ"ה רה"ר רחובות ושווקים הרחבים ט"ז אמה וכשאין בו ט"ז אמה היא כרמלית כמ"ש הרמב"ם בפי"ד. ומ"ש ולא יהיה עליו תקרה שאם יש עליו תקרה הרי דינו ככרמלית כדאיתא בגמ'. ומ"ש במקום פטור שיהיה מג' ולמעלה משום דכל פחות מג' כלבוד דמי. והוי רה"ר. ומפני זה הקשו אהא דמפורש ברפ"ק דצריך שיעקור או יניח החפץ ברה"ר במקום שיש בו ד' על ד' דהיכי דמי אי למטה מג' הרי הוא כקרקע עצמה ואי למעלה מג' ועד עשרה כרמלית ואי למעלה מעשרה רשות היחיד [* כן לשון הר"ן ומיירי במקום מסוים דאית ביה ד' על ד' ולהכי לא הוי מקום פטור]. וכתבהר"ן שם בשם הראב"ד דמשכחת לה בב"ח גבוהים מג' שעומדים ברה"ר שאין חולקין רשות לעצמן. א"נ בעמוד ט' ורבים מכתפין עליו דהוי כרה"ר ואי דאית ליה ד' מיהו מחייב ואי לא פטור וזה שלא כדעת רש"י ורמב"ם שכתבו דעמוד וכו' אפי' כשאינו רחב ד' עכ"ל. ומ"ש וכן מקום המוקף כו'. עיין עוד מזה במ"ז פ' בתרא דעירובין. [* ומ"ש או חריץ שיש בו ד' על ד' כו' עיין מ"ש במשנה ד'. ומ"ש ומי' ולמעלה דבכרמלית הוי מקום פטור עיין מ"ש בזה במשנה ד' בס"ד]. ומ"ש דהמעביר מתחלת ד"א וכו' במשנה ג' ועיין שם:
(א) (על הברטנורא) משום דאל"ה אם יותר מבית סאתים אע"ג דהזורק לתוכו מרה"ר חייב מ"מ אסרו חכמים לטלטל בתוכו ד"א ולפיכך הוצרך להתנות ביש בו כמה מילין שיהיה מוקף לדירה. ב"י:
(ב) (על הברטנורא) לרבותא נקט דרך שיהיה רוחב ט"ז אמה וכ"ש כל הני דנקט:
(ג) (על הברטנורא) שאם יש עליו תקרה הרי הוא ככרמלית כדאיתא בגמרא:
(ד) (על הברטנורא) משום דכל פחות מג' כלבוד דמי והוי רה"ר ועקירה והנחה במקום ד' איירי בעמוד ט' ורבים מכתפין עליו דהוי כרה"ר. תוי"ט:
הזורק: זריקה תולדה דהוצאה והוצאה נפקא לן מקרא דכתיב ויעבירו קול במחנה ומשה במחנה לויה הוה שהרי הכל היו מצוין אצל משה רבינו וקאמר להו לישראל לא תפיקו ותיתו מרה"י לרה"ר וקרא בשבת קאי דילפינן ליה העברה העברה מיום הכפורים כתיב הכא ויעבירו קול וכתיב התם והעברת שופר מה להלן ביום איסור אף כאן ביום איסור והכנסה נפקא לן מסברא מכדי מרשות לרשות הוא מה לי אפוקי מה לי עיולי. והביאוה תוס' ז"ל ריש מכלתין פ"ח דף פ':
בפי' ר"ע ז"ל והוא שהיה רוחב הדרך י"ו אמה. אמר המלקט כעגלות שבמדבר דארבע עגלות היו שתים הולכות לפנים ושתים לאחוריהן ורוחב כל שְׁתַּיִם עשר אמות וחמש אמות בין כל עגלה ועגלה הרי ט"ו אמות ואמה אחת דקאי בן לוי דאי משתלפי קרשים זו מזו נקיט להו.
עוד בפירושו ז"ל ופירוש כרמלית וכו' אמר המלקט בירושלמי מפרש כרמלית כמו כרמל שפירושו רך מל שאינו לא לח ולא יבש אלא בינוני כך כרמלית אין לו לא דין רה"י ולא דין רה"ר. ורש"י ז"ל פי' בפ"ק דמכלתין דף ג' כרמלית לשון יער וכרמל שאינו לא הילוך תמיד לרבים ולא תשמיש רה"י ע"כ: וכתב הרמב"ם ז"ל בריש מכלתין ומי שיוציא מאחד מן הרשויות לכרמלית או מכרמלית לאחד מהם יתחייב מלקות אם הוא מזיד ע"כ. ר"ל מלקות מדרבנן דהיינו מכת מרדות:
ר' עקיבא מחייב: ומיהו לא מחייב ר' עקיבא אלא אחת דהיינו משום הוצאה אבל משום הכנסה לא דהכנסה תולדה היא ושמעינן ליה לר"ע במסכת כריתות דלא מחייב אתולדה במקום אב. הר"ן ז"ל:
וחכמים פוטרין כיצד וכו': בגמ' איכא פלוגתא על האי פלוגתא דר' עקיבא ורבנן דאיכא למ"ד דבלמטה מעשרה פליגי ובהא פליגי דמ"ס קלוטה כמו שהונחה דמיא ומ"ס לא אמרינן קלוטה כמי שהונחה דמיא אבל למעלה מעשרה ד"ה פטור ולא ילפינן זורק ממושיט ואיכא מאן דסבר דבלמעלה מעשרה פליגי ובהא פליגי דמ"ס ילפינן זורק ממושיט ומ"ס לא ילפינן זורק ממושיט אבל למטה מעשרה ד"ה חייב וכתבו תוס' ז"ל תימא למאן דמוקי פלוגתא דר"ע ורבנן בלמטה מעשרה לא אתי שפיר כיצד דהא לא קאי אדלעיל דהכא איירי בגזוזטראות למעלה מעשרה דומיא דעגלות ואפי' ר"ע נמי מודה התם ולמאן דמוקי פלוגתייהו למעלה מעשרה אתי שפיר ומיהו יש בירושלמי איכא דתני כיצד ואיכא דלא תני כיצד ומפרש התם דההוא אמורא דמוקי פלוגתא למעלה מעשרה תני כיצד וההוא דמוקי לה למטה מעשרה לא תני כיצד עכ"ל ז"ל וברפ"ק דשבת דף ד' וגם בפ' מרובה (בבא קמא דף ע') מוכח ג"כ דר' עקיבא ס"ל קלוטה כמי שהונחה דמיא וגם רבי ס"ל דקלוטה כמי שהונחה דמיא אם הוא ברה"י מקורה כדאיתא התם פ"ק דשבת דף ה' וכדכתיבנא נמי בפ' הזורק דגיטין סי' ג'. ובברייתא בגמ' קתני בהדיא תוך שלשה ד"ה חייב למעלה מעשרה אינו אלא משום שבות משלשה ועד עשרה ר"ע מחייב וחכמים פוטרים ורבינו עובדיה ז"ל דבריו מוקשים קצת כמו שכתוב בתוספות יו"ט במתני' דבסמוך:
יכין
הזורק: אחר שפירש דיני הוצאה. פירש נמי דיני זורק ומושיט. דהו"ל תולדת מוציא. ועי' ריש מכילתן:
א' מרשות היחיד לרשות הרבים מרשות הרבים לרשות היחיד חייב מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע רבי עקיבא מחייב: דס"ל מדקלוט באויר רה"ר. הו"ל כהונח שם ודוקא למטה מי"ט. אבל למעלה מי"ט. דהו"ל מקום פטור. ד"ה פטור. וכמו כן למטה מג' לכ"ע קלוטה כהונחא דמיא (כשבת צ"ז א' רש"י ד"ה תוך ג'). ולרמב"ם למטה מג'. לרבנן דוקא בנח ע"ג משהו חייב (כפ"ג משבת הט"ז). מיהו בזרק מרה"ר לרה"י. או איפכא. לכ"ע אפי' דרך למעלה מיו"ד חייב. דהוה כזורק מרה"ר לחור דג"כ חייב (כשבת ד"ק ע"א):
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת