משנה שבת יא רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) הזורק -

מרשות היחיד - לרשות הרבים,

או מרשות הרבים - לרשות היחיד,

חייב.

מרשות היחיד - לרשות היחיד,

ורשות הרבים באמצע -

רבי עקיבה - מחייב.

וחכמים - פוטרין.

(ב) כיצד?

שתי כצוצריות -

זו כנגד זו - ברשות הרבים,

המושיט, והזורק - מזו לזו,

פטור.

היו שתיהן - בדייטי אחת,

המושיט - חייב.

והזורק - פטור.

שכן הייתה עבודת הלויים,

שתי עגלות - זו אחר זו, ברשות הרבים,

מושיטין את הקרשים - מזו לזו,

אבל - לא זורקין.

חולית הבור, והסלע -

שהן גבוהין - עשרה,

ורוחבן - ארבעה,

הנוטל - מהן,

והנותן - על גבן,

חייב.

פחות מכן -

פטור.

(ג) הזורק ארבע אמות - בכותל,

למעלה מעשרה טפחים - כזורק באוויר.

למטה מעשרה טפחים - כזורק בארץ.

הזורק בארץ ארבע אמות - חייב.

זרק - לתוך ארבע אמות,

ונתגלגל - חוץ לארבע אמות,

פטור.

חוץ לארבע אמות,

ונתגלגל - לתוך ארבע אמות,

חייב.

(ד) הזורק בים ארבע אמות - פטור.

אם היה רקק מים,

ורשות הרבים - מהלכת בו,

הזורק בתוכו - ארבע אמות,

חייב.

כמה הוא רקק מים?

פחות מעשרה טפחים.

רקק מים,

ורשות הרבים - מהלכת בו,

הזורק בתוכו - ארבע אמות,

חייב.

(ה) הזורק -

מן הים - ליבשה,

ומן היבשה - לים,

ומן הים - לספינה,

ומן הספינה - לים,

ומספינה - לחברתה,

פטור.

ספינות -

קשורות - זו בזו,

מטלטלין - מזו לזו.

אם אינן קשורות,

אף על פי - שהן מוקפות,

אין מטלטלין - מזו לזו.

(ו) הזורק,

ונזכר - לאחר שיצאת מידו,

קלטה אחר,

קלטה כלב,

או שנשרפה,

פטור.

זרק - כדי לעשות חבורה,

בין באדם - בין בבהמה,

ונזכר - עד שלא נעשת חבורה,

פטור.

זה הכלל -

כל חייבי חטאות,

אינן חייבין, עד שתהא -

תחילתן, וסופן - שגגה.

תחילתן - שגגה,

וסופן - זדון,

תחילתן - זדון,

וסופן - שגגה,

פטורין, עד שתהא -

תחילתן, וסופן - שגגה.

הדף הראשי של משנה שבת יא

משנה שבת, פרק י"א:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב