משנה פאה א ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת פאה · פרק א · משנה ד | >>

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

כלל אמרו בפאה.

כל שהוא אוכל, ונשמר, וגידוליו מן הארץ, ולקיטתו כאחת, ומכניסו לקיום, חייב בפאה.

והתבואה יח והקטניות בכלל הזה.

משנה מנוקדת

[עריכה]

כְּלָל אָמְרוּ בַּפֵּאָה:

כָּל שֶׁהוּא אֹכֶל, וְנִשְׁמָר, וְגִדּוּלָיו מִן הָאָרֶץ, וּלְקִיטָתוֹ כְאַחַת, וּמַכְנִיסוֹ לְקִיּוּם, חַיָּב בַּפֵּאָה.
וְהַתְּבוּאָה וְהַקִּטְנִיּוֹת בַּכְּלָל הַזֶּה:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

כלל אמרו בפאה כל שהוא אוכל ונשמר וגידוליו מן הארץ ולקיטתו כאחת ומכנסו לקיום חייב בפאה התבואה והקטניות בכלל הזה.

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

כל דבר שהוא אוכל - למעוטי ספיחי סטים יג, שאע"פ שהן אוכל על ידי הדחק לאו אוכל מקרו ואין חייבין בפאה, דכתיב (ויקרא יט) ובקצרכם, ואין קצירה אלא בדבר הראוי לאכילה:

ונשמר - למעוטי הפקר שאין לו שומרים שאינו חייב בפאה, דכתיב (שם) לעני ולגר תעזוב אותם, פרט להפקר שכבר נעזב:

וגידוליו מן הארץ - למעוטי כמהין ופטריות, שאין להם שורש בארץ וגדוליהם מן האויר, שאין חייבין בפאה דכתיב (שם) קציר ארצכם:

ולקיטתו כאחד - למעוטי תאנה וכיוצא בה, מן האילנות שנלקטים הפירות שמתבשלים בהם ראשון ראשון יד, דכתיב (שם) קציר משמע דבר הנקצר הרבה ביחד טו:

ומכניסו לקיום - למעוטי ירק טז שאינו מתקיים אלא מתעפש מיד, דכתיב (שם כג) פאת שדך בקצרך ואין הירק נקצר יז:

והתבואה והקטניות - תבואה מחמשת המינים, חטה ושעורה וכוסמת שבולת שועל ושיפון קטניות פולין ואפונים ועדשים ודומיהן:

בכלל הזה - להתחייב בפאה כשישלמו בהם כל התנאים הללו יט:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(יג) (על הברטנורא) ונקט ספיחי ולא סטיס עצמו דפשיטא דלא חזי כלל. הר"ש. ועתוי"ט:

(יד) (על הברטנורא) פירוש באילן אחד בעצמו וז"ל הר"מ יש באילן זה מה שנגמר בו היום ויש בו מה שנגמר לאחר כמה ימים:

(טו) (על הברטנורא) לשון הר"ש דסתם קציר מתבשל ביחד:

(טז) (על הברטנורא) רוב ירק קאמר דיש ירק חייב בפאה כגון שומים ובצלים כדלקמן פ"ג מ"ו הנהו מכניסין לקיום. הר"ש:

(יז) (על הברטנורא) ופי' דחוק והר"ש כתב ע"פ ת"כ וסתם קציר מכניסן לקיום. יצאו ירקות שאע"פ שלקיטתו כא' אינו מכניסו לקיום:

(יח) (על המשנה) והתבואה. בירושלמי דרשינן ובקצרכם אין לי אלא תבואה קטניות מנין ת"ל ארצכם:

(יט) (על הברטנורא) ודברי תימה הם דהרי ודאי שנשלמו בהם כו' ולשון הר"מ בחבורו כל הדומה לקציר בה' דרכים אלו הוא שחייב בפאה כגון התבואה כו' ואולי משום נשמר כתב כן. תוי"ט:

פירוש הרמב"ם

[עריכה]



נוסחאות ופירושים

פירוש הרמב"ם (לפי התרגום הקדמון)

נאמר בכאן אוכל להוציא הכופר, ופירושו אלח"נא והלילוגא. והאצפור והם צמחים שיצבעו בהם מיני הצנענים והדומה להם, שאינם חייבים בפאה לפי שאמר הכתוב "ובקצרכם" (ויקרא יט), ומילת "קציר" נופלת על קצירת כל דבר הנאכל. ופירוש ונשמר שיהיה במשמרת, שכל דבר המופקר ואינו בשימור – אינו חייב בפאה, לפי שאמר הכתוב בענין פאה "תעזוב אותם" (שם). וכל זה הוא משולח ונעזב, רוצה לומר הפקר. וגידולו מן הארץ רוצה לומר שיהיהו לשרשיו שריגים נישתרגים תחת הארץ ובהם יפרה להוציאם, מכללם הכמהים והפטריות שאינם חייבים בפאה מפני שאמר הכתוב "מקציר ארצכם". ולקיטתו כאחת רוצה לומר שיאספיו כולם בפאה אחת, ואז יהיה חייב בפאה. להוציא התאנים והדומה להם שלא יאספו בפעם אחת עד שנתבשל זה אחר זה, שאין לנו לחייב בפאה אלא כל שיקצרוהו בפעם אחת, כי הוא לשון "קציר". ופירוש מכניסו לקיום רוצה לומר: אפשר בו להיות אצור וכמוס באסמים, להוציא מכללו הירקות כולם שאין לנו לחייב בפאה. אלא כל דבר הנאצר כגון שעורה, כמו שאמר הכתוב "פאת שדך לקצור", ולא יפול על שדה ירק שם "קציר". ושם "תבואה" נופל על חמשת המינים, והוא חיטה והוא שני מינים, והשעורה והוא שלושה מינים, ואלו הם חמשת מינים הנזכרים בכל מקום. ופירוש בכלל הזה כשנשלמו בהם אלו התנאים הראויים בחיוב פאה, ולפיכך יתחייבו בפאה.

פירוש הרא"ש

הערה (ה): והא דנקט למעוטי תאנה, לפי שפירותיה מפוזרים ביותר בבישולם, כדאיתא בריש חזקת הבתים (בבא בתרא כח ב): אכל תלתא פירי בתלתא יומי כגון תאנה ליהוי חזקה.