משנה פאה א רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) אלו דברים שאין להם שעור הפאה והבכורים והריאיון וגמילות חסדים ותלמוד תורה ואלו דברים שאדם אוכל מפירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא כבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום בין אדם לחברו ותלמוד תורה כנגד כלם.

(ב) אין פוחתין לפאה מששים אף על פי שאמרו אין לפאה שעור הכל לפי גודל השדה ולפי רוב העניים ולפי הענוה.

(ג) נותנין פאה מתחילת השדה ומאמצעה רבי שמעון אומר ובלבד שיתן בסוף כשעור רבי יהודה אומר אם שייר קלח אחד סומך לו משום פאה ואם לאו אינו נותן אלא משום הפקר.

(ד) כלל אמרו בפאה כל שהוא אוכל ונשמר וגידוליו מן הארץ ולקיטתו כאחת ומכנסו לקיום חייב בפאה התבואה והקטניות בכלל הזה.

(ה) ובאילן האוג והחרובין והאגוזים והשקדים והגפנים והרימונים והזיתים והתמרים חייבין בפאה.

(ו) לעולם הוא נותן משום פאה ופטור מן המעשרות עד שימרח ונותן משום הפקר ופטור מן המעשרות עד שימרח ומאכיל לבהמה ולחיה ולעופות ופטור מן המעשרות עד שימרח ונוטל מן הגורן וזורע ופטור מן המעשרות עד שימרח דברי רבי עקיבה כוהן ולוי שלקחו את הגורן המעשרות שלהם ופטורין עד שימרחו המקדיש והפודה חייב במעשרות עד שימרח הגזבר.

הדף הראשי של משנה פאה א