משנה פאה א דפוסים

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה פאה א: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב

משנה א[עריכה]

אלו דברים שאין להם שיעור: הפאה , והביכורים, והראיון, וגמילות חסדים, ותלמוד תורה.

אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא: כיבוד אב ואם , וגמילות חסדים, והבאת שלום בין אדם לחברו; ותלמוד תורה כנגד כולם.

משנה ב[עריכה]

אין פוחתין לפאה משישים, ואף על פי שאמרו: אין לפאה שיעור — הכל לפי גודל השדה, ולפי רוב העניים, ולפי רוב הענווה.

משנה ג[עריכה]

נותנין פאה מתחילת השדה ומאמצעה.

רבי שמעון אומר: ובלבד שיתן בסוף כשיעור.

רבי יהודה אומר: אם שייר קלח אחד, סומך לו משום פאה; ואם לאו, אינו נותן אלא משום הפקר.

משנה ד[עריכה]

כלל אמרו בפאה: כל שהוא אוכל, ונשמר, וגידוליו מן הארץ, ולקיטתו כאחת, ומכניסו לקיום, חייב בפאה.

והתבואה והקטניות בכלל הזה.

משנה ה[עריכה]

ובאילן, האוג והחרובין ואגוזים והשקדים והגפנים והרמונים והזיתים והתמרים, חייבין בפאה.

משנה ו[עריכה]

לעולם הוא נותן משום פאה ופטור מן המעשרות, עד שימרח.

ונותן משום הפקר ופטור מן המעשרות, עד שימרח.

ומאכיל לבהמה ולחיה ולעופות ופטור מן המעשרות, עד שימרח.

ונוטל מן הגורן וזורע ופטור מן המעשרות, עד שימרח, דברי רבי עקיבא.

כהן ולוי שלקחו את הגורן, המעשרות שלהם, עד שימרח.

המקדיש ופודה, חייב במעשרות, עד שימרח הגזבר.

משנה פאה א: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב