משנה עירובין ד ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת עירובין · פרק ד · משנה ה | >>
מי שישן בדרך ולא ידע שחשכה, יש לו אלפים אמה לכל רוח, דברי רבי יוחנן בן נורי.
וחכמים אומרים, אין לו אלא ארבע אמות.
רבי אליעזר אומר, והוא באמצעןי.
רבי יהודה אומר, לאיזה רוח שירצה ילך.
מִי שֶׁיָשַׁן בַּדֶּרֶךְ וְלֹא יָדַע שֶׁחֲשֵׁכָה,
- יֵשׁ לוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ,
- דִּבְרֵי רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- וְהוּא בְּאֶמְצָעָן;
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- לְאֵיזֶה רוּחַ שֶׁיִרְצֶה יֵלֵךְ.
- וּמוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה,
- שֶׁאִם בֵּרֵר לוֹ,
- שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ:
מי שישן בדרך,
- ולא ידע - עד שחשכה,
- יש לו אלפיים אמה לכל רוח,
- דברי רבי יוחנן בן נורי.
- וחכמים אומרים:
- אין לו אלא ארבע אמות.
- רבי אלעזר אומר:
- והוא באמצען.
- רבי יהודה אומר:
- לאיזו רוח שירצה.
- מודה רבי יהודה,
- שאם בירר לו - שאינו יכל לחזור בו.
- ולא ידע - עד שחשכה,
רבי יוחנן בן נורי אומר, נכסי הפקר קונין שביתה במקומן ואין דרך לטלטלם אלא אלפיים אמה לכל רוח, וכמו כן האדם כשאין לו דעת בשעת העירוב רוצה לומר כשהיה ישן, הרי הוא כנכסי הפקר שאין להם דעת בעלים ויש לו אלפים אמה לכל רוח.
וחכמים אומרים, נכסי הפקר אין קונין שביתה במקומן, אלא מי שזכה בהם וקנה אותן יש לו להוליכם בכל מקום שיש לו ללכת, וזהו עניין אמרם הרי הוא כרגלי כל אדם, ולפיכך כשהאדם ישן בשעת העירוב הוא כמו נכסי הפקר שאין להם דעת, ולא קנה שביתה ולא ילך אלא בארבע אמות.
והלכה כרבי יוחנן בן נורי במה שאמר בכאן, והלכה כחכמים בנכסי הפקר שהם כרגל כל אדם, וזה קולא ולקחנו הקולא משתי הדעות:
יש לו אלפים אמה לכל רוח - דסבר ר' יוחנן בן נורי חפצי הפקר שאין להם דעת בעלים, קונים שביתה במקומן ויש להם אלפים אמה לכל רוח, והישן שאין לו דעת בשעה שקונה שביתה דינו כחפצי הפקר ויש לו אלפים אמה לכל רוח. ורבנן סברי חפצי הפקר אין קונין שביתה במקומן, אלא הזוכה בהן מוליכן למקום שהוא יכול לילך, הכא נמי הישן אינו קונה שביתה ואין לו אלא ארבע אמות בלבד. והלכה כר"י בן נורי שהישן קונה שביתה במקומו ויש לו אלפים אמה לכל רוח. אבל בנכסי הפקר הלכה כחכמים שהן כרגלי כל אדם ואין קונין שביתה במקומן, אלא הזוכה בהן מוליכן למקום שהוא יכול לילך:
וחכמים אומרים אין לו אלא ד' אמות - הואיל ובשעה שקדש היום היה ישן לא קנה שביתה, ואין לו אלא ארבע אמות שזכתה לו תורה דכתיב (שמות טז) שבו איש תחתיו וקומתו של אדם בינוני ג' אמות ואמה אחת לפשוט ידיו ורגליו:
ר' אליעזר אומר והוא באמצען - חכמים סברי יהבינן ליה ארבע אמות לכל רוח, ור' אליעזר סבר כי יהבינן ליה ארבע אמות היינו ב' אמות לכל צדיו:
לאיזה רוח שירצה - יטול ארבע אמות, ואחר שבירר צד אחד אין יכול לחזור ולברור צד אחר:
דברי ר"י בן נורי וחכמים אומרים כו'. הא דפסק הר"ב הלכה כר' יוחנן בן נורי בישן וכחכמים בנכסי הפקר בגמרא פסקינן הכי ולא הוי תרי קולי דסתרי אהדדי דקי"ל כרבנן דנכסי הפקר אין קונין שביתה. וישן היינו טעמא הואיל וניעור קנה ישן נמי קני כדפי' רש"י:
אין לו אלא ד' אמות. כתב הר"ב דקומתו של אדם בינוני ג' אמות כו' גמרא. ומפרשינן בתוספות דהיינו בלא ראשו ובפשוט ידים נכנס הראש. דאי תימא ג' אמות עם הראש אמאי בעינן במשנה ד' בפ"ק דב"ב ד"א להיזק ראיה אלא ודאי דמלבד הראש שיעוריה ג' אמות ואע"ג דאין בראש שיעור אמה מכל מקום מפני הגבשושית שסביב לכותל לפעמים. ופעמים נמי שמגביה עקבו ועומד על אצבעות רגליו הצריכו חז"ל עוד אמה:
[רבי אליעזר אומר והוא באמצען. נטר עד הכא וה"ה לבתרי בבי דבמשנה קמייתא. נ"ל]:
ומודה ר"י כו'. והיינו דאיכא בינייהו דר' יהודה וחכמים [דרבנן סברי ד' לכל צדדיו היינו ח' על ח' ור' יהודה סבר לחד רוח ותו לא כדקתני ומודה ר"י לר' אליעזר שאם בירר לו שתים לכאן ושתים לכאן שאין יכול לחזור בו וכן אם בירר ארבעתן לרוח אחת. רש"י דף מ"ח]:
(ח) (על הברטנורא) ומטעמא אחרינא הואיל וניעור קונה ישן נמי קונה כדפירש"י:
(ט) (על הברטנורא) היינו בלא ראשו ובפישוט ידים ורגלים נכנס הראש. תוספ':
(י) (על המשנה) והוא באמצען נטר עד הכא וה"ה לבתרי בבי דבמשנה קמייתא:
(יא) (על המשנה) ומודה רבי יהודה. והיינו דא"ב דרבנן סברי ד' לכל צדדיו היינו ח' על ח' ורבי יהודה סבר לחד רוח ותו לא:
מי שישב בדרך וכו': ראיתי להעתיק הנה רוב פירוש ה"ר יהונתן ז"ל יש לו אלפים אמה לכל רוח דס"ל לר"י בן נורי דנכסי הפקר שאין להם בעלים קונין שביתה במקומן ואדם המוצאן אפי' עירב לצד אחד אין לו להוליכן מאותו מקום שמוצאן אלא אלפים אמה לכל רוח והאדם הישן כנכסי הפקר חשוב ויש לו אלפים אמה לכל רוח דריב"נ מחמיר גבי כלים של הפקר ומיקל גבי אדם הישן שהרי מתירו לילך אלפים לכל רוח:
וחכמים אומרים אין לו אלא ד' אמות: דהואיל וישן בדרך ולא נתן אל לבו שמא תחשך בעוד שיישן ולא אמר שביתתי במקומי והרי הוא כמי שיצא חוץ לתחום ואין לו אלא ד' אמות וכלים של הפקר שאינם בני דעה אין לנו לקונסן והם כרגלי המוצאן זה נוטל כלי אחד ומוליכו למזרח שעירב שם וחברו נוטל הכלי השני ומוליכו למערב שעירב שם נמצא דחכמים מחמירין באדם הישן ומקילין בחפצי הפקר ואע"ג דלא תנן במשנה זו האי סברא לרבנן בנכסי הפקר שיהיו כרגלי המוצאן שנינו אותה בפ' המוצא תפילין ר' יהודה אומר נותן אדם חבית לחברו וחברו לחברו ואפי' חוץ לתחום א"ל לא תהלך זו יותר מרגלי בעליה ומוקמי' לה בגמ' בחבית של הפקר ומים של הפקר שאין קונין שביתה וחכמים דאמרו לו הוא ריב"נ דס"ל דנכסי הפקר קונין שביתה במקומן וכן נמי מתני' דשלהי יום טוב דקתני ושל עולי בבל כרגלי הממלא סתמא כרבנן אבל מההיא דתניא נהרות המושכין ומעינות הנובעין הרי אלו כרגלי כל אדם אין להביא ראיה לדעת חכמים דבההיא אפי' ר' יוחנן מודה דלא קני שביתה וכל מידי דאינו יכול להיות קבוע במקום אחד אלא שהוא נע ונד אינו קונה שביתה במקומו וכן מים בעבים נמי לא קנו שביתה דהא מינד ניידי: וסבריתו של ר' יותנן ב"נ בכלים של הפקר נפקא לן בגמ' מהא דתניא גשמים שירדו מעיו"ט ונתמלא מים בור אחד יש לו אלפים אמה לכל רוח ש"מ דקנו שביתה במקומן ואין להוליכן לכל מקום שירצו ואי הוה ס"ל לריב"נ בכלים כרבנן דלא קנו שביתה וכרגלי המוצאן הם הא מני לא ריב"נ ולא רבנן אבל מאדם הישן ליכא לאוכוחי דהוינן יכלין למימר דאע"ג דאדם הישן קני שביתה היינו טעמא משום דהואיל ונעור קנה ישן נמי קנה אבל כלים דלאו בני דעת נינהו ה"א דמודה ריב"נ דלא קנו שביתה כלל:
ר' אליעזר אומר והוא באמצען: ס"ל לר' אליעזר כרבנן שאין לו לזוז מד' אמות שלו אבל פליג עלייהו דרבנן קמאי דאמרי נותנין לו לכל צד ד' אמות שהן ח' אמות על ח' אמות ור' אליעזר ס"ל דלא יהבינן ליה אלא שתי אמות לכל צד ור' יהודה ס"ל כרבנן דאמרי דאין לו אלא ד' אמות ופליג עלייהו דדוקא לרוח אחת ולא לכל צדדיו כדעת רבנן דאמרי ח' על ח' ובברירתו הדבר תלוי שיקחם לאיזה רוח שירצה אבל כיון שבירר אותם לצד מזרח והחזיק ללכת אמה אחת מאותן ד' אמות שוב אין מניחין אותו לילך לצד מערב אפי' שלש אמות עכ"ל ז"ל וביד שם ספכ"ז סי' ד' ובטור א"ח סי' שצ"ו וסי' ת"א:
יש לו אלפים אמה לכל רוח: דסבר ריב"נ חפצי הפקר שאין להם דעת בעלים קונין שביתה במקומן עכ"ל רעז"ל. אמר המלקט ובדין הוא דליפלוג בכלים והא דקמיפלגי באדם להודיעך כחן דרבנן דאע"ג דאיכא למימר הואיל ונעור קנה ישן נמי קנה קמ"ל דלא:
ר' אליעזר אומר והוא וכו': בפירקי' דף מ"ה. ור"מ ס"ל כותייהו דחכמים דשמנה על שמנה יהבינן ליה:
ר' יהורה אומר לאיזה רוח שירצה: גרסי' ומלת ילך נראה דל"ג לה דלא שייך ילך על ברירת ד' אמות וכן בגמ' ליתא ולא בירושלמי ולא בהרי"ף ולא בהרא"ש ז"ל וגם ה"ר יהוסף ז"ל לא העתיקו ויש מי שהגיה יטול. ופי' הוא ואיכא בין ת"ק לר' יהודה כו' עד ארבעתן לרוח אחת זו היא שיטת רש"י ז"ל וגרסתו ר' יהודה היינו ת"ק אבל תוס' ז"ל כתבו דר"ח גריס בגירסת קושית הגמרא חכמים היינו ת"ק פי' ת"ק דריש פירקי' דמי שהוציאוהו גוים דקאמר אין לו אלא ארבע אמות ואע"ג דאינם מענין אחד פריך דחכמים דפליגי על רי יוחנן בן נורי לא היה להזכיר להם ד' אמות אלא אין לו אלפים ומסתמא דיש להם ד' אמות לכל רוח ע"כ. ונלע"ד דגם לפי' ר"ח צריך לומר דהאי ומודה ר' יהודה היינו לר' אליעזר דאלת"ה למאן מודה. ובירושלמי משמע קצת כפי' ר"ח ז"ל דגרסי' התם לא על הדא אמרה אלא על רישא דפירקא מי שהוציאוהו גוים או רוח רעה איתאמרת עליה א"ר בון מודה ר' יודה שאם בורר לו שאינו יכול לחזור בו ע"כ: ולענין פסק ההלכה כתב הרמב"ם ז"ל דנקטינן כקולתו דריב"נ וכקולא דרבנן והכי איתא בגמ':
יכין
ולא ידע שחשיכה יש לו אלפים אמה לכל רוח: דישן מדאין בו דעת הו"ל כחפצי הפקר שקונין שביתה במקומן להיות להם אלפים סביב:
וחכמים אומרים אין לו אלא ארבע אמות: דס"ל דהפקר אינו קונה שביתה, רק הוא כרגלי המוצאו. ולהכי הישן אין לו רק ד' אמות, דדינו כיוצא חוץ לתחום. וקיי"ל בישן כריב"נ. דהואיל וניעור קנה (כמ"ד) ישן נמי קנה., ובחפצי הפקר קיי"ל כחכמים. מיהו חפצי עובד כוכבים קונין שביתה במקומן, ובהביאן לעיר מחוץ לתחום, והעיר מתוקנת בצורת הפתח, מותר לטלטלן בכל העיר כד' אמות, אבל אסור להוציאן חוץ לעיר (ת"א):
והוא באמצען: דחכמ' ס"ל ד' אמות לכל רוח ור"א ס"ל ב' אמות לכל רוח:
לאיזה רוח שירצה ילך: אותן ד" אמות. ולרמ"א קיי"ל כר"א, ולמג"א קיי"ל כר' יהודה. וי"א דלטלטל אין לו רק ד' אמות (וי"א גם אלכסונן), אבל להילוך יש לו ד' אמות לכל צד (שמ"ט ושצ"ו):
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת