משנה סנהדרין י ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת סנהדרין · פרק י · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

אנשי עיר הנדחת אין להן חלק לעולם הבאטז, שנאמר (שם יג) יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וידיחו את יושבי עירם.

ואינן נהרגים עד שיהיו מדיחיה מאותה העיר ומאותו השבט, ועד שיודח רובה ועד שידיחום אנשיםיז.

הדיחוה נשים וקטנים או שהודח מיעוטה או שהיו מדיחיה חוצה לה, הרי אלו כיחידים.

וצריכין שני עדים והתראה לכל אחד ואחד יח.

זה חומר ביחידים מבמרובים, שהיחידים בסקילה, לפיכך ממונם פלט.

והמרובים בסייף, לפיכך ממונם אבד.

משנה מנוקדת

[עריכה]

אַנְשֵׁי עִיר הַנִּדַּחַת אֵין לָהֶן חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא , שֶׁנֶּאֱמַר (שם יג) יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְּלִיַּעַל מִקִּרְבֶּךָ וַיַּדִּיחוּ אֶת יֹשְׁבֵי עִירָם.

וְאֵינָן נֶהֱרָגִים עַד שֶׁיִּהְיוּ מַדִיחֶיהָ מֵאוֹתָהּ הָעִיר וּמֵאוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט וְעַד שֶׁיֻדַּח רֻבָּהּ וְעַד שֶׁיַדִיחוּם אֲנָשִׁים .

הִדִיחוּה נָשִׁים וּקְטַנִּים אוֹ שֶׁהֻדַּח מִעוּטָהּ אוֹ שֶׁהָיוּ מַדִיחֶיהָ חוּצָה לָהּ, הֲרֵי אֵלּוּ כִּיחִידִים.

וּצְרִיכִין שְׁנֵי עֵדִים וְהַתְרָאָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד .

זֶה חֹמֶר בִּיחִידִים מִבִּמְרֻבִּים, שֶׁהַיְּחִידִים בִּסְקִילָה, לְפִיכָךְ מָמוֹנָם פָּלֵט.

וְהַמְּרֻבִּים בְּסַיִף, לְפִיכָךְ מָמוֹנָם אָבֵד.

נוסח הרמב"ם

אנשי עיר הנידחת יצאו אנשים בני בלייעל מקרבך וידיחו את יושבי עירם לאמור (דברים יג יד) הא אינן נהרגין עד שיהיו מדיחיה מאותה העיר ומאותו השבט ועד שיודח רובה ועד שידיחוה אנשים הדיחוה נשים וקטנים או שהודח מיעוטה או שהיו מדיחיה מחוצה לה הרי אלו כיחידים צריכין שני עדים והתראה לכל אחד ואחד זה חומר ביחידים מבמרובים שהיחידים בסקילה לפיכך ממונם פלט והמרובים בסיף לפיכך ממונם אבד.

פירוש הרמב"ם

אנשי עיר הנדחת אין להם חלק לעולם הבא כו' — מחוייבי מיתות בית דין היחידים, ממונם ליורשיהם. אבל המרובים, רוצה לומר: אנשי עיר הנדחת, התורה אמרה לאבד את ממונם וכל שללם.


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

יצאו אנשים בני בליעל - בנים שאינם עולים בתחיית המתים, ונדחין כמדיחין:

עד שיהיו מדיחיה מאותה העיר - דכתיב וידיחו את יושבי עירם, ולא יושבי עיר אחרת:

ומאותו השבט - דכתיב מקרבך, מקרב השבט עצמו:

ועד שיודח רובה - של עיר. דכתיב יושבי עירם, דמשמע ישובה של עיר דהיינו רובה:

הרי אלו כיחידים - שעבדו עבודה זרה. וידונו בסקילה וממונן פלט:

וצריכים - אנשי עיר הנדחת:

שני עדים והתראה לכל אחד ואחד - שהיו מרבים להם בתי דינין יט, וכל מי שנמצא שעבד עבודה זרה בעדים והתראה מפרישים אותן עד שיראו אם הם רובה של עיר מביאין אותן לבית דין הגדול כ וגומרין דינן שם והורגים אותם בסייף וממונן אבד. ואם לא נמצאו רובה של עיר, דנין אותן בסקילה וממונן פלט:

פירוש תוספות יום טוב

אנשי עיר הנדחת אין להם חלק לעה"ב. והא דפירש הר"ב בריש פירקין דאפילו אלו שנתחייבו מיתה בב"ד וכו'. ומאי שנא אנשי עיר הנדחת משאר מחוייבי מיתה בב"ד שלא תהא להם כפרה וכדאשכחן נמי בסוף פ"ו נתעכל הבשר וכו' שפירש הר"ב כבר נתכפר לו במיתתו ובבזיונו. והתם על כל הרוגי ב"ד קאי כדתנן לעיל מינה. הא מלתא מיתרצה כמ"ש התוספות פ"ו דף מ"ז. דהא דתנן הכא שאין להם חלק לעה"ב. הני מילי דלא איקטיל. אבל אם דנו אותם והרגום יש להם חלק [לעה"ב] . ע"כ. ואע"ג שזה שכתבו כן הוא בדברי המקשה דהתם. כיון דאיקטיל הויא להו כפרה. מ"מ אע"פ שסברא זו נידחית. דבמיתתן עדיין אין להם כפרה. מ"מ נתעכל הבשר יש להן כפרה. וכמו שהארכתי שם בס"ד. ומכיון דכפרה יש להן הדרן קושיא זו לדוכתא אמאי אין להם חלק לעה"ב. אי לאו תירוצא דתוספות:

ועד שידיחום אנשים וכו'. דת"ר יצאו אנשים אנשים ולא נשים. אנשים ולא קטנים. גמרא:

וצריכין ב' עדים והתראה. דת"ר לאמר שצריכין עדים והתראה לכל א' וא'. ופירש"י לאמר נלכה ונעבדה משמע [שצריך לומר] לפנינו שכך אומרים נלכה ונעבדה ואין אמירה אלא בעדים. אלמא צריך עדים לכל א' וא' שיעידו עליהם מה שאמרו. וה"נ צריך התראה לכל א' וא' מהם:

לכל א' וא'. כתב הר"ב שהיו מרבים להם בתי דינין. לאו משום [דאין] דנין ב' ביום א' כדתנן בפ"ו משנה ד' דהא אמרן התם דמיתה א' [ובעבירה א'] דנין. ואותן נשים דשמעון בן שטח לאו בעבירה אחת היו. דאיכא באוב. ואיכא בידעוני. והכתוב חלקן לשנים. ולפיכך אמרו ליה לשמעון דאין דנין שנים ביום א'. אלא משום דנפישי עדים לכל א' וא'. ואין פנאי לחקור כל א' וא' ביום א' מרבין להם בתי דנין כדי שתקובל עדותן ביום א' ויוגמר דין כולם ביום א'. ואי אתה מענה את דינן. רש"י דהכא ורפ"ו דף מ"ו. ומ"ש הר"ב מביאין אותן לב"ד הגדול כדתנן במשנה ה' דפ"ק דאין עושין עיר הנדחת אלא ע"פ ב"ד של ע"א:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(טז) (על המשנה) אין להם כו'. ומ"ש משאר מחויבי ב"ד שיש להם חלק כו' כמ"ש הר"ב ריש פרקין, וכן משמע בסוף פרק ו' נתאכל הבשר כו' ע"ש בהר"ב והתם על כל הרוגי ב"ד קאי. הא מילתא מתרצה דהא דתנן הכא שאין להם חלק כו', ה"מ דלא איקטיל, אבל אם דנו אותם והרגום יש להם כו'. ועתוי"ט:

(יז) (על המשנה) אנשים כו'. דתנו רבנן, יצאו אנשים, אנשים ולא נשים אנשים ולא קטנים. גמרא:

(יח) (על המשנה) ב' עדים. ילפינן לה בגמרא:

(יט) (על הברטנורא) לאו משום שאין דנין שנים ביום אחד כדתנן בפ"ו מ"ד. דהא אמרן התם דבמיתה אחת ובעבירה אחת דנין כו'. אלא משום דנפישי עדים לכל אחד ואחד ואין פנאי לחקור כל אחד ואחד ביום אחד, מרבין להם בתי דינין כדי שיקובל עדותן ביום אחד ויוגמר דין כולם ביום אחד ואי אתה מענה את דינן. רש"י:

(כ) (על הברטנורא) כדתנן בפ"ק מ"ה:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)


פירושים נוספים

בבלי קיא ב  רמב"ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים ד ב