משנה סנהדרין י רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) כל ישראל - יש להם חלק לעולם הבא,

שנאמר: "ועמך כלם צדיקים, לעולם יירשו ארץ" (ישעיהו ס כא).
ואלו שאין להם חלק לעולם הבא -
האומר אין תחיית המתים,
ואין תורה מן השמים,
ואפיקורוס.
רבי עקיבה אומר:
אף הקורא בספרים החיצונים,
והלוחש על המכה, ואמר: "כל המחלה אשר שמתי במצרים, לא אשים עליך" (שמות טו כו).
אבא שאול אומר:
אף ההוגה את השם באותותיו.


(ב) שלשה מלכים, וארבעה הדיוטות - אין להם חלק לעולם הבא.

שלשה מלכים - ירבעם, ואחאב, ומנשה.
ורבי יהודה אומר:
מנשה - יש לו חלק לעולם הבא,
שנאמר: "ויתפלל אליו, ויעתר לו, וישמע תחינתו, וישיבהו ירושלים למלכותו" (דברי הימים ב לג יג).
אמרו לו: למלכותו השיבו - ולא השיבו לחיי העולם הבא.
ארבעה הדיוטות - בלעם, ודואג, ואחיתופל, וגיחזי.


(ג) דור המבול -

אין להם חלק לעולם הבא,
ואינן עומדין בדין,
שנאמר: "לא ידון רוחי באדם לעולם" (בראשית ו ג).
אנשי סדום -
אין להם חלק לעולם הבא,
אבל, עומדים הם בדין.
רבי נחמיה אומר:
אלו ואלו - אינן עומדין בדין,
שנאמר: "על כן לא יקומו רשעים" (תהלים א ה) וכו',
"לא יקומו רשעים במשפט" (שם) - זה דור המבול,
"וחטאים בעדת צדיקים" (שם) - אלו אנשי סדום.
אמרו לו:
בעדת צדיקים - אין עומדין,
אבל עומדין הן - בעדת רשעים.
דור המדבר -
אין להם חלק לעולם הבא,
ואין עומדין בדין,
שנאמר: "במדבר הזה ייתמו, ושם ימותו" (במדבר יד לה),
דברי רבי עקיבה.
רבי אליעזר אומר:
עליהם הוא אומר: "אספו לי חסידי, כורתי בריתי עלי זבח" (תהלים נ ה).
עדת קורח - אינה עתידה לעלות,
שנאמר: "ותכס עליהם הארץ, ויאבדו מתוך הקהל" (במדבר טז לג),
דברי רבי עקיבה.
רבי אליעזר אומר:
עליהם הוא אומר: "ה' ממית ומחיה, מוריד שאול ויעל" (שמואל א ב ו).
עשרת השבטים - אינן עתידים לחזור,
שנאמר: "וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה" (דברים כט כז),
מה היום הולך ואינו חוזר - אף הן הולכין ואינן חוזרין,
דברי רבי עקיבה.
רבי אליעזר אומר:
מה היום מאפיל ומאיר,
אף הם, שהיא אפילה להם - עתידה לאור להם.


(ד) אנשי עיר הנידחת -

"יצאו אנשים בני בליעל מקרבך, וידיחו את יושבי עירם לאמור" (דברים יג יד),
הא אינן נהרגין, עד שיהיו מדיחיה - מאותה העיר, ומאותו השבט,
ועד שיודח רובה,
ועד שידיחוה אנשים.
הדיחוה נשים וקטנים,
או שהודח מיעוטה,
או שהיו מדיחיה מחוצה לה - הרי אלו כיחידים.
צריכין שני עדים והתראה - לכל אחד ואחד.
זה חומר ביחידים מבמרובים -
שהיחידים בסקילה - לפיכך ממונם פלט,
והמרובים בסיף - לפיכך ממונם אבד.


(ה) "הכה תכה את יושבי העיר ההיא, לפי חרב" (דברים יג טז).

החמרת והגמלת, העוברת ממקום למקום - הרי אלו מצילין אותם.
"החרם אותה, ואת כל אשר בה, ואת בהמתה לפי חרב" (שם),
מכאן אמרו:
נכסי צדיקים שבתוכה - אובדים,
ובחוצה לה - פליטין,
ושל רשעים, בין מתוכה בין בחוצה לה - אובדין.


(ו) "ואת כל שללה תקבוץ, אל תוך רחובה" (דברים יג יז),

אם אין לה רחוב - עושין לה רחוב.
היה רחובה חוצה לה - כונסין אותו לתוכה,
שנאמר: "אל תוך רחובה".
"ושרפת באש את העיר, ואת כל שללה" (שם),
שללה - ולא שלל שמים,
מכאן אמרו:
ההקדשות שתוכה - יפדו,
ותרומות - ירקבו,
מעשר שני, וכתבי הקודש - יגנזו.
"כליל לה' אלוהיך" (שם),
אמר רבי שמעון:
אם עושה אתה דין בעיר הנידחת -
מעלה אני עליך - כאילו אתה מעלה עולה כליל לפני.
"והיתה תל עולם, לא תיבנה עוד" (שם),
לא תעשה אפילו גינות ופרדסים - דברי רבי יוסי הגלילי.
ורבי עקיבה אומר: "לא תיבנה עוד" -
לכמות שהיתה - אינה נבנית,
אבל נעשית היא גינות ופרדסים.
"ולא ידבק בידך מאומה מן החרם, למען ישוב ה' מחרון אפו ונתן לך רחמים, וריחמך והרבך" (דברים יג יח),
כל זמן שרשעים בעולם - חרון אף בעולם,
אבדו רשעים מן העולם - נסתלק חרון אף מן העולם.


הדף הראשי של משנה סנהדרין י