עיקר תוי"ט על סנהדרין י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה סנהדרין י: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על המשנה) כל. ועתוי"ט שהאריך בסידורו של פרק זה לפרק אלו הן הנחנקין:

(ב) (על המשנה) ארץ. זו משל, כלומר ארץ החיים, והיא העולם הבא. הר"מ:

(ג) (על המשנה) אין כו'. שכופר במדרשים דדרשינן בגמרא מניין לתחיית המתים מן התורה. ואפילו יהא מודה ומאמין שיחיו המתים, אלא דלא רמיזא באורייתא כופר תוא. הואיל ועוקר שיש תחית המתים מן התורה מה לו ולאמונתו, ובי מהיכן הוא יודע, הלכך כופר גמור הוא. רש"י:

(ד) (על הברטנורא) ובמשנה כהן גדול פ"ה דאבות התיר בבית הכסא ובמרחץ:

(ה) (על המשנה) המכה. נ"ל דרבותא הוא אף שיש מכה שאין בה חולי כל הגוף. וכ"ש כשחולה כל גופו:

(ב)

(ו) (על המשנה) ירבעם כו'. בגמרא יליף להו מקראי:

(ז) (על המשנה) בלעם כו'. בגמרא יליף להו מקראי, לבד מאחיתופל דלא אתפרש בגמרא. ונ"ל מדכתיב אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ודרשוהו בגמרא על דואג ואחיתופל, מכלל דשוים הם. ועתוי"ט:

(ג)

(ח) (על המשנה) בדין. לעוה"ב שאחר התחייה. וכענין שנאמר ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם. ומנא אמינא לה דמתניתין בדין זה מיירי ולא בדין שאחר המות, שכן פירש"י לקמן אבל עומדין בעדת רשעים, שחיין ונדונין:

(ט) (על המשנה) עומדין כו'. משום דלית בהו שום מעוטא ודור הפלגה נמי עומדין בדין ולא הוצרך למיתנייהו. ודנקט לה הכא משום ר' נחמיה:

(י) (על המשנה) אלו ואלו. אנשי דור המבול ואנשי סדום. ובחדא פליג. רש"י:

(יא) (על המשנה) דור המבול. דכתיב כי רבה רעת האדם. חטאים, אנשי סדום דכתיב בהו רעים וחטאים לה' מאד:

(יב) (על המשנה) י' השבטים. שהגלה סנחריב שנאמר וינחם בחלח ובחבור נהר גוזן וערי. מדי. רש"י:

(יג) (על המשנה) אין כו'. לא בבניהם ובני בניהם קאמר אלא אותן שגלו עצמן אין להם חלק, שרשעים גמורים הם. אבל בניהם והדורות הבאים זוכין ומזכין. רש"י. כדמוכחי קראי בסוף יחזקאל. ועיין תוספות י"ט:

(יד) (על המשנה) וישליכם. משמע שיהו כולם גולין במקום אחד אל ארץ אחרת. והיינו י' השבטים שהגלם סנחריב והושיבם במקום אחד כדאמ' שהוליכם למדינות אפריק"א. אבל שני השבטים לא גלו במקום אחד אלא נתפזרו בכל ארצות, ועליהם הוא אומר אשרקה להם ואקבצם. רש"י:

(טו) (על המשנה) מאפיל. בבקר, ובצהרים מאיר. א"נ בערב אפל והולך ולמחרתו מאיר. אף עשרת השבטים עתידין לחזור להיות להם חלק לעוה"ב. רש"י:

(ד)

(טז) (על המשנה) אין להם כו'. ומ"ש משאר מחויבי ב"ד שיש להם חלק כו' כמ"ש הר"ב ריש פרקין, וכן משמע בסוף פרק ו' נתאכל הבשר כו' ע"ש בהר"ב והתם על כל הרוגי ב"ד קאי. הא מילתא מתרצה דהא דתנן הכא שאין להם חלק כו', ה"מ דלא איקטיל, אבל אם דנו אותם והרגום יש להם כו'. ועתוי"ט:

(יז) (על המשנה) אנשים כו'. דתנו רבנן, יצאו אנשים, אנשים ולא נשים אנשים ולא קטנים. גמרא:

(יח) (על המשנה) ב' עדים. ילפינן לה בגמרא:

(יט) (על הברטנורא) לאו משום שאין דנין שנים ביום אחד כדתנן בפ"ו מ"ד. דהא אמרן התם דבמיתה אחת ובעבירה אחת דנין כו'. אלא משום דנפישי עדים לכל אחד ואחד ואין פנאי לחקור כל אחד ואחד ביום אחד, מרבין להם בתי דינין כדי שיקובל עדותן ביום אחד ויוגמר דין כולם ביום אחד ואי אתה מענה את דינן. רש"י:

(כ) (על הברטנורא) כדתנן בפ"ק מ"ה:

(ה)

(כא) (על הברטנורא) גמרא, ורמינהו, וכמה יהא בעיר ויהא כאנשי העיר יב"ח, אמר רבא לא קשיא, הא למהוי כבני מתא לתת לצרכי העיר, הא למיהוי מיתבי מתא סגי בשלשים יום, קרינן בהו את יושבי העיר ההיא:

(כב) (על המשנה) צדיקים כו'. והם שאר יושבי העיר שלא הודחו עם רובה. הר"מ:

(כג) (על המשנה) אובדין. בגמרא, אותה, פרט לנכסי צדיקים שחוצה לה. כל, לרבות שבתוכה. אמר ר' שמעון מפני מה אמרה תורה נכסי צדיקים שבתוכה יאבדו, מי גרם להם שידורו בתוכם, ממונם, לפיכך ממונם אבד. גמרא. ועתוי"ט ות"ח:

(ו)

(כד) (על המשנה) עושין כו'. דרחובה דהשתא נמי משמע. גמרא:

(כה) (על המשנה) יפדו אם הם בדק הבית:

(כו) (על הברטנורא) מפני שהן נכסי שמים וקדושתן קדושת הגוף. הר"מ. כלומר ולא דמי להקדשות דתנן בהם יפדו דאותן הן דבדק חבית שאין להם אלא קדושת דמים. ועתוי"ט, ות"ח:

(כז) (על הברטנורא) לא דקיי"ל הכי, אלא אפילו למאן דאמר דממון ישראל הוא קאמר:

(כח) (על המשנה) יגנזו. ולא סגי להניחם שירקבו כמו בתרומה, משום דמע"ש וכן כתבי הקודש הכל מותרין ונהנין בהן, חששו שאם יניחום שיהנו מהם. מה שאין כן תרומה דליתא אלא לכהנים, וכהנים זריזין הן ולא יהנו ממנה:

(כט) (על המשנה) שהרשעים. מאן רשעים גנבי. גמרא דף קי"ג: