משנה מגילה א ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת מגילה · פרק א · משנה ז | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

אין בין זב הרואה שתי ראיות לרואה שלוש, אלא קרבן.

אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט, אלא פריעה ופרימהכח.

אין בין טהור מתוך הסגר לטהור מתוך החלט, אלא תגלחת וציפורים.

משנה מנוקדת

[עריכה]

אֵין בֵּין זָב הָרוֹאֶה שְׁתֵּי רְאִיּוֹת לְרוֹאֶה שָׁלֹשׁ, אֶלָּא קָרְבָּן.

אֵין בֵּין מְצֹרָע מֻסְגָּר לִמְצֹרָע מֻּחְלָט, אֶלָּא פְּרִיעָה וּפְרִימָה.

אֵין בֵּין טָהוֹר מִתּוֹךְ הֶסְגֵּר לְטָהוֹר מִתּוֹךְ הֶחְלֵט, אֶלָּא תִּגְלַחַת וְצִפֳּרִים:

נוסח הרמב"ם

אין בין זב הרואה שתי ראייות לרואה שלש אלא קרבן אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט אלא פריעה ופרימה אין בין טהור מתוך הסגר לטהור מתוך החלט אלא תגלחת וציפורים.

פירוש הרמב"ם

אין בין זב הרואה שתי ראיות לרואה שלש כו': אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט כו': כבר בארנו בפרק שמיני של פסחים (הל' ה') מענין זב בעל שתי ראיות או בעל שלש ראיות כל מה שצריך בהבנת זה הדבר ועוד יתבארו כל משפטי הזבות במקומן והדבר שהן שוין בו הוא טומאה וספירת שבעה כמו שבארנו שם. ומצורע מוסגר הוא אותו שאמר בו הש"י והסגירו הכהן. ומוחלט הוא אותו שאמר בו הש"י וטמאו הכהן. ענין מוחלט שנצמת דינו ופסקו עליו לטומאה תרגום לצמיתות לחלוטין ונשתוו שניהם לטומאה ושלוח מחוץ למחנה וטהור מתוך ההסגר אינו צריך תגלחת וצפרין למה שאמר הש"י ויצא הכהן אל מחוץ למחנה וראה הכהן והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע ובאה הקבלה אע"פ שהדבר ברור מי שצרעתו תלויה ברפואתו הוא שצריך תגלחת וצפרים יצא מוסגר שצרעתו תלויה בימים והוא אמרו והסגירו שבעת ימים ואחר יטהר אפילו נשאר אותו סימן כמו שנתבאר בפירוש במסכת נגעים ונשתוו שניהן בטהרה במים לפי שנאמר בטהור מתוך הסגר וכבס בגדיו וטהר:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

שתי ראיות - בין ביום א' בין בשני ימים רצופים. וכן ג' ראיות בין ביום א' בין בג' ימים רצופים, או ב' ביום א' וא' למחר:

אלא קרבן - שזב הרואה ב' ראיות אינו טעון קרבן. אבל לענין לעשות משכב ומושב אב הטומאה ואפילו לא נגע בהן, וספירת ז' משיפסוק מזובו, שצריך למנות ז' נקיים קודם שיטבול, זה וזה שוים:

אין בין מצורע מוסגר - שטעון הסגר כדכתיב (ויקרא יג) והסגירו הכהן שבעת ימים:

למצורע מוחלט - שטמאו הכהן לגמרי כז:

אלא פריעה ופרימה - הא לענין שלוח וטומאה זה וזה שוין.

אין בין טהור מתוך הסגר לטהור מתוך החלט אלא תגלחת וצפרים. דגבי תגלחת וצפרים כתיב (שם יד) והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע, יצא מוסגר שצרעתו תלויה בימים. שאפילו נרפא צריך להיות מוסגר שבעה ימים. אבל לענין טהרה במקוה זה וזה שוין, דבטהור מתוך הסגר נמי כתיב (שם יג) וכבס בגדיו וטהר. ואע"ג דאיכא נמי קרבנות אשם ולוג שמן, מיהו הכא ביום טהרתו ורפואתו הוא דקתני, ולא איירי בקרבנות שהן בשמיני:

פירוש תוספות יום טוב

אין בין זב כו'. עי' בפ"ק וסוף פ"ב דזבים:

מוחלט. פי' הר"ב שטמאו הכהן לגמרי תרגום לצמיתות לחלוטין. הרמב"ם:

פריעה ופרימה. בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע בסוף פ' תזריע. ובמצורע מוחלט כתיב. וכה"ג שנוי במשנה ה' פ"ק דכלים. ומיהו נראה דהוא הדין לענין ועל שפם יעטה ומתניתין רישא דקרא נקטה. וכן נראה בדברי הרמב"ם פ"י מהל' טומאות צרעת אבל לענין וטמא טמא יקרא דכתיב בההוא קרא שוים הם. דבת"כ מרבה מטמא טמא לכל המטמאים. לא המצורעים בלבד. וז"ש התוס' פרק קמא דמועד קטן דף ז' דבימי חלוטו צריך פריעה ופרימה וטמא טמא יקרא. לפום ריהטא כתבו כן. וכן לענין שילוח חוץ למחנה. אע"ג דכתיב בתריה דהאי קרא כל ימי וגו'. בדד ישב מחוץ למחנה מושבו. ילפינן בגמרא. מדכתיב כל ימי לרבות מוסגר לשלוח. וממילא לכל טומאתו שיהא כמו כן מטמא בביאה לאהל. דממושבו לטומאת ביאה ילפינן ליה. כמ"ש הר"ב במ"ז פי"ג דנגעים וא"כ כ"ש שאר טומאות דאם נתרבה לביאה שהיא חומרא יתירא. כ"ש לשאר טומאות:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כז) (על הברטנורא) תרגום לצמיתות לחלוטין. הר"מ:

(כח) (על המשנה) פריעה ופרימה. בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע בסוף פרשת תזריע ובמצורע מוחלט כתיב. וה"ה לענין ועל שפם יעטה ומתניתין רישא דקרא נקטה. אבל לענין וטמא טמא יקרא דכתיב בההוא קרא שוים הם דכן מרבה בת"כ לכל המטמאים לא מצורעים בלבד:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

אין בין זב הרואה וכו':    ביד פ' ששי דהלכות איסורי ביאה סי' ח' ובפ' שני דהלכות מחוסרי כפרה סי' ו' ובפ' עשירי דהלכות טומאת צרעת סי' י"א ובפ"א דהלכות מטמאי משכב ומושב סימן ב':

אלא קרבן:    שזב וכו' לשון רעז"ל. אמר המלקט בגמ' יליף טעמא דתניא ר' סימאי אומר מנה הכתוב שנים וקראו טמא טמא וכו' כמו שפי' רעז"ל בפ"ק דמסכת זבין: ובירושלמי א"ר יודה בן פזי דר' אליעזר היא דתנן בפ' שני דזבין ר' אליעזר אומר אף בשלישית בודקין אותו מפני הקרבן ברם כרבנן השניה מאונס טהור והשלישית מאונס טמא ור' יוסי מוקי לה כדברי הכל:

אין בין מצורע וכו':    פ"ק דמו"ק דף ז' ותוס' ובגמ' פ' חלק (סנהדרין דף ק"ו:)

אלא פריעה ופרימה:    ובגמ' יליף טעמא מקרא דכתיב והצרוע אשר בו הנגע מי שצרעתו תלויה בגופו יצא זה שאין צרעתו תלויה בגופו אלא בימים הא לענין שלוח וטומאה זה וזה שוין דילפינן ליה מרבוייא דכל ימי אשר וכו' והגרסא בירושלמי כך היא אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט אלא פריעה ופרימה ותגלחת וצפרים וכן הוגה במשנת החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל וכתב שכן מצא ברוב הספרים ואין שם בירושלמי בבא דאין בין טהור מתוך הסגר וכו' אבל בבבלי איתיה ויש תלמוד עליו והכי איתיה בגמרות מוגהות אין בין טהור מתוך הסגר לטהור מתוך החלט אלא תגלחת וצפרים גמ' אמר אביי דאמר קרא ויצא הכהן אל מחוץ למחנה וראה והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע מי שצרעתו תלויה ברפאות יצא זה שאין צרעתו תלויה ברפאות אלא בימים: והר"מ דילונזאנו ז"ל הגיה אין בין טָהַר מתוך הסגר לְטָהַר:


פירושים נוספים