רמב"ם על מגילה א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רמב"ם · על מגילה · א · >>

משנה א[עריכה]

מגילה נקראת באחד עשר בשנים עשר בי"ג כו' : אמרו ז"ל (מגילה ב.): "לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם" (אסתר ט לא) — זמנים הרבה תקנו להם חכמים. ואמר: "על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות" (אסתר ט יט).
וכשהיו אנשי הפרזים עושים יום י"ד, היו אנשי הכרכים עושים בחמשה עשר. ואם הייתה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון, אפילו נפלה החומה ונהרסה — לא נחוש לזה. והטעם שסמכו עליו לכרכים המוקפים חומה, מה שזכרו בירושלמי, והוא אמרם: (ירושלמי מגילה פרק א הלכה א): "חלקו כבוד לארץ ישראל שהייתה חרֵבה באותן הימים ותלו אותו בימות יהושע בן נון". ואנשי שושן קורין אותה יום ט"ו, אע"פ שהיא מחודשת, לפי שעיקר הנס היה שם, ועיקר חיבור המגילה: "ונוח בט"ו בו" (אסתר ט יח).
ויום הכניסה : הוא יום שני ויום חמישי, לפי שאנשי הכפרים מתכנסים בהם לשמוע ספר תורה. ואסור לקרות המגילה בשבת והטעם מה שבארנו בשופר ובלולב. וקריאתה בימים חלוקים היה בזמן שהייתה ידינו פשוטה ותקיפה לקיים המצוות בשלימותן. אבל, בזמן הזה, רוצה לומר מיום שנתחבר הגמרא עד שיבוא משיח במהרה בימינו, אין קורין אותה אלא בזמנה. והוא יום ארבעה עשר וחמשה עשר כמו שביארנו. והמגילה — חובה לקרותה בלילה ולשנותה ביום:

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה ב[עריכה]

כיצד חל להיות יום י"ד בשני כו': כבר בארנו כי יום הכניסה הוא יום ב' וה' ושהמגילה אינה נקראת בשבת ולפיכך כשיחול יום י"ד להיות בשבת שאי אפשר לקרותה בו ידחו עיירות גדולות ליום הכניסה שהוא יום חמישי ואין קורין אותה בערב שבת לפי שנאמר הואיל ונדחו ידחו ליום הכניסה:

משנה ג[עריכה]

איזו היא עיר גדולה כל שיש בה עשרה בטלנים כו': י' בטלנים הוא שיהיה בבהכ"נ י' בני אדם שלא תהיה להם שום מלאכה אלא עסקי צבור ות"ת וקביעותם בבהכ"נ וכשיחול יום ט' באב יום שבת מתענין יום ראשון כי אקדומי פורענותא לא מקדמינן וכן כשיחול יום חגיגה ביום שבת נקריב ביום ראשון כמו שיתבאר במסכת חגיגה וכשיחול יום הקהל ביום השבת תהיה הקריאה ביום (שמיני) [צ"ל ראשון] וזמן עצי כהנים כבר קדם לך גדרו בסוף תעניות וכשיחול אחד מאלו הימים ביום שבת יהיה הקרבן יום ראשון וכל אלו מאחרין לפי דלא מטא זמן חיובייהו. ואמרו מתנות לאביונים ר"ל כי מי שנתן באותן הימים ר"ל יום אחד עשר שנים עשר ושלשה עשר מתנות לאביונים יצא ידי חובתו ורבי יהודה יפרש דברי חכמים שקדם זכרם:

משנה ד[עריכה]

קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה כו': שיעור זאת המשנה כך אין בין ארבעה עשר וחמשה עשר ימים של אדר ראשון לאדר שני אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים אבל אלו ואלו אסורים בהספד ובתענית:

משנה ה[עריכה]

אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד כו': כבר בארנו בסוף ביצה כי אלו דברי בית שמאי אבל בית הלל יש להם דברים אחרים מלבד אוכל נפש שהם מותרין לעשותן בי"ט ואסורין בשבת כמו שבארנו שם:

משנה ו[עריכה]

אין בין המודר הנאה מחבירו כו': נדר הוא שיאמר אדם הרי עלי עולה או שלמים. ונדבה היא שיאמר הרי זו עולה או שלמים. ואם מת או נגנב קרבן נדבה אינו חייב באחריותו לפי שהוא יחדו והפרישו והוא עובר בבל תאחר על שניהם כמו שאמר השם יתברך (דברים כג) מוצא שפתיך תשמור ועשית וגו' ואמרו בפירוש כאשר נדרת זה נדר לה' אלהיך אלו חטאות ואשמות עולות ושלמים נדבה כמשמעה אשר דברת אלו קדשי בדק הבית בפיך זו צדקה:

משנה ז[עריכה]

אין בין זב הרואה שתי ראיות לרואה שלש כו': אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט כו': כבר בארנו בפרק שמיני של פסחים (הל' ה') מענין זב בעל שתי ראיות או בעל שלש ראיות כל מה שצריך בהבנת זה הדבר ועוד יתבארו כל משפטי הזבות במקומן והדבר שהן שוין בו הוא טומאה וספירת שבעה כמו שבארנו שם. ומצורע מוסגר הוא אותו שאמר בו הש"י והסגירו הכהן. ומוחלט הוא אותו שאמר בו הש"י וטמאו הכהן. ענין מוחלט שנצמת דינו ופסקו עליו לטומאה תרגום לצמיתות לחלוטין ונשתוו שניהם לטומאה ושלוח מחוץ למחנה וטהור מתוך ההסגר אינו צריך תגלחת וצפרין למה שאמר הש"י ויצא הכהן אל מחוץ למחנה וראה הכהן והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע ובאה הקבלה אע"פ שהדבר ברור מי שצרעתו תלויה ברפואתו הוא שצריך תגלחת וצפרים יצא מוסגר שצרעתו תלויה בימים והוא אמרו והסגירו שבעת ימים ואחר יטהר אפילו נשאר אותו סימן כמו שנתבאר בפירוש במסכת נגעים ונשתוו שניהן בטהרה במים לפי שנאמר בטהור מתוך הסגר וכבס בגדיו וטהר:

משנה ח[עריכה]

אין בין ספרים לתפילין ומזוזות כו': רצו באמרם בכל לשון בכתב כל אומה ובלשון כל אומה וספרים ותפילין ומזוזות שתנאי כתיבתם כולם שוין כמו שנתבאר במנחות. והלכה כרבן שמעון בן גמליאל:

משנה ט[עריכה]

אין בין כהן משוח בשמן המשחה למרובה כו': מרובה בגדים הוא כהן בבית שני שלא היה להם שמן המשחה אבל היה כהן גדול בלבישתו בגדי כהונה גדולה. ופר הבא על כל המצות הוא מה שאמר הש"י אם הכהן המשיח. ונשתוו שניהן בפר יוה"כ ועשירית האיפה. וכהן שעבר הוא כשאירע פסול בכ"ג ביה"כ ומינו אחר תחתיו כמו שביאר ביומא שאחר יוה"כ ישוב הראשון לגדולתו ויעבור השני שנתמנה ונשתוו שניהן שהן מצווין על הבתולה ואסורין באלמנה ושאר דיני כה"ג חובה על שניהן מלבד אלו שזכרנו:

משנה י[עריכה]

אין בין במה גדולה לבמה קטנה כו': במה גדולה היא במת צבור כמו שאמר הכתוב היא הבמה הגדולה ואמרו אינו קרב בבמה ר"ל בבמה. קטנה שהיא במת יחיד וכ"ז בשעה שהותרו הבמות כמו שיתבאר בפרק האחרון מזבחים (הל' ט'):

משנה יא[עריכה]

אין בין שילה לירושלים כו': בכל הרואה ר"ל שהיו אוכלין בכל מקום שהיה יכול לראות את שילה. ואמר יש אחריה היתר רוצה לומר כי אחר שגדל השם יתברך לשילה *כשחרב התיר לנו ההקרבה בבמות. ומאחר שבחר בירושלים אין מקריבין בשום מקום זולתו לעולם ואע"פ שחרב אסור להקריב בבמה. ועוד יתבארו עיקרי אלו הדינים כולם וראיותיהם בסוף זבחים: