משנה מגילה א א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת מגילה · פרק א · משנה א | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

מגילה נקראת באחד עשר, בשנים עשר, בשלושה עשר, בארבעה עשר, בחמישה עשר, לא פחות ולא יותר.

כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון, קורין בחמשה עשר.

כפרים ב ועיירות גדולות ג קורין בארבעה עשר; אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה.

משנה מנוקדת

[עריכה]

מְגִלָּה נִקְרֵאת: בְּאַחַד עָשָׂר, בִּשְׁנֵים עָשָׂר, בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר, בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר; לֹא פָחוֹת וְלֹא יוֹתֵר.

כְּרַכִּין הַמֻקָּפִין חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, קוֹרִין בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר, כְּפָרִים וַעֲיָרוֹת גְּדוֹלוֹת, קוֹרִין בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר; אֶלָּא שֶׁהַכְּפָרִים מַקְדִּימִין לְיוֹם הַכְּנִיסָה:

נוסח הרמב"ם

מגילה נקראת באחד עשר בשנים עשר בשלשה עשר בארבעה עשר ובחמישה עשר לא פחות ולא יתר כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון קורין בחמישה עשר כפרים ועיירות גדולות קורין בארבעה עשר אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה.

פירוש הרמב"ם

מגילה נקראת באחד עשר בשנים עשר בי"ג כו' : אמרו ז"ל (מגילה ב.): "לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם" (אסתר ט לא) — זמנים הרבה תקנו להם חכמים. ואמר: "על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות" (אסתר ט יט).
וכשהיו אנשי הפרזים עושים יום י"ד, היו אנשי הכרכים עושים בחמשה עשר. ואם הייתה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון, אפילו נפלה החומה ונהרסה — לא נחוש לזה. והטעם שסמכו עליו לכרכים המוקפים חומה, מה שזכרו בירושלמי, והוא אמרם: (ירושלמי מגילה פרק א הלכה א): "חלקו כבוד לארץ ישראל שהייתה חרֵבה באותן הימים ותלו אותו בימות יהושע בן נון". ואנשי שושן קורין אותה יום ט"ו, אע"פ שהיא מחודשת, לפי שעיקר הנס היה שם, ועיקר חיבור המגילה: "ונוח בט"ו בו" (אסתר ט יח).
ויום הכניסה : הוא יום שני ויום חמישי, לפי שאנשי הכפרים מתכנסים בהם לשמוע ספר תורה. ואסור לקרות המגילה בשבת והטעם מה שבארנו בשופר ובלולב. וקריאתה בימים חלוקים היה בזמן שהייתה ידינו פשוטה ותקיפה לקיים המצוות בשלימותן. אבל, בזמן הזה, רוצה לומר מיום שנתחבר הגמרא עד שיבוא משיח במהרה בימינו, אין קורין אותה אלא בזמנה. והוא יום ארבעה עשר וחמשה עשר כמו שביארנו. והמגילה — חובה לקרותה בלילה ולשנותה ביום:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

מגילה נקראת באחד עשר בשנים עשר - פעמים בזה ופעמים, בזה כדמפרש ואזיל:

מימות יהושע בן נון קורין בט"ו - דכתיב (אסתר ט) על כן היהודים הפרזים עושים את יום י"ד, ומדפרזים בי"ד ש"מ דמוקפין בט"ו. ומימות יהושע, נפקא לן ג"ש מפרזי פרזי, כתיב הכא היהודים הפרזים וכתיב התם א (דברים ג) לבד מערי הפרזי, מה להלן מימות יהושע אף כאן מימות יהושע. ותקנו שהכרכים המוקפים חומה מימות יהושע אע"פ שאין להם חומה עכשיו יקראו בט"ו כמו שושן, כדי לחלוק כבוד לא"י שהיתה חרבה בימי מרדבי ואסתר, כדי שיהיו קורין כבני שושן ויחשבו כאילו הם כרכים המוקפים אע"פ שהם עתה חרבין, ויהיה זכרון לא"י בנס זה. ולפי שיהושע התחיל להלחם בעמלק תחלה וכתיב (שמות יז) כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע, לפיכך הזכירו מימות יהושע:

אלא שהכפרים מקדימין - כלומר מאחר שמוקפין קורין בט"ו ושאין מוקפין בי"ד הכל בכלל, והיכי משכחת תו י"א י"ב וי"ג, אלא שהכפרים נתנו להם רשות להקדים קריאתן ליום הכניסה יום ב' בשבת שלפני י"ד, או ה' בשבת, שהן יום הכניסה שהכפרים מתכנסים בעיירות למשפט, לפי שב"ד יושבים בב' וה' בתקנת עזרא. א"נ מתכנסין הכפרים לעיירות בב' וה' לשמוע קריאת התורה, והכפרים אינם בקיאים כל כך לקרות וצריכים שיקראנה להם אחד מבני העיר, ולא הטריחום חכמים לחזור ולבא ביום י"ד, כדי שיהיו פנויים ד ביום פורים להספיק צרכי סעודת פורים לבני העיירות. ומצאו לדבר זה רמז מן המקרא דכתיב (אסתר ט) לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם, ואי לא תקון מרדכי ואסתר אלא י"ד וט"ו הכתובים במקרא, לימא קרא בזמנם ה, מאי זמניהם, ש"מ עוד ב' זמנים ו אחרים חוץ מאותן הכתובים במגילה, וי"ג לא צריך קרא לרבויי שיהא ראוי לקריאה, שעיקר הנס בו היה, שבו נקהלו להנקם מאויביהם בין בשושן בין בשאר מדינות. על כרחך לא רבי קרא אלא י"א וי"ב. ואין לומר דרבי ט"ז וי"ז שלאחר י"ד וט"ו הכתובים במגילה, דאמר קרא (שם) ולא יעבור:

פירוש תוספות יום טוב

סידר אחר תעניות מגילה. לפי שהוא תיקון הנביאים שהיו אחרונים. לאשר התקינו תעניות. הרמב"ם:

כרכין. עיין במשנה ד' פ"ט דברכות:

מימות יהושע. פי' הר"ב נפקא לן ג"ש כו' וכתיב התם לבד מערי הפרזי. בריש דברים כתיב וזהו שפירש"י וכתיב התם בביאת הארץ בימי משה ויהושע ע"כ. דהואיל ונכתב בשנת הארבעים סמוך לפטירת משה רבנו ע"ה חשבינן ליה מימות יהושע ודלא תלינן מימות משה חדא דא"כ כל שהיתה מוקפת מתחלת יציאתן ממצרים שהיא ארבעים שנה קודם לביאתן לארץ ומנא ידעינן איזה היתה מוקפת בזמן ההוא. ועוד דהיינו טעמא דמסיים הר"ב ולפי שיהושע התחיל להלחם בעמלק וכו':

קורין בט"ו. כתב הר"ב מדפרזים בי"ד ש"מ דמוקפים בט"ו. ומקשינן בגמרא ואימא דפרזים בי"ד כדכתיב בהו. אבל מוקפין דלא קבע בהו קרא אי בעו בי"ד ואי בעו בט"ו. אמר קרא בזמניהם זמנו של זה לא כזמנו של זה דזמניהם ל' רבים לומר שזמנו של מוקפין אינו כזמנו של פרזים. ותו פריך ואימא בי"ג וקרא דכתיב להיות עושים וגו' בט"ו לשושן אתי. ומשני כיון דלא רמז לך הכתוב זמן דמוקפים אימת ואשכחן ט"ו לשושן מסתברא שהמוקפים יעשו כשושן:

כפרים בי"ד. דכתיב הפרזים עושים יום י"ד ועיר שאין מוקפת חומה נקרא פרוז שמתוך שאין לה חומה ישיבתה נפוץ ופרוז ומרוחקים משכונה לשכונה. רש"י:

בארבעה עשר. עיין בפי' הר"ב ספ"ק דיבמות מאי דפריך בגמ' התם מלא תתגודדו:

ועיירות גדולות. נמי אינן מוקפות חומה דהא בכלל פרזים הם אלא שהן גדולות וכדתנן במשנה ג': אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה. [ומ"ש הר"ב באידך פי' שמתכנסים בו לשמוע קריאת התורה כמ"ש לקמן בסוף פ"ג בד"ה בשני ובחמישי וכו'] ומ"ש הר"ב כדי שיהיו פנויים וכו'. הכי איתא בגמרא. אבל רמי עלה מדתנן במשנה ג' מקום שאין נכנסין לא בב' ולא בה'. אין קורין אותה אלא בזמנה. ואי ס"ד תקנתא דכרכים היא היאך מפסידין לתקנתא דידהו אלא אימא מפני שמספקין כו' שכר הוא להם בשביל שהם מספקים הילכך היכא דאין נכנסים כו' לא קולא הוא גבייהו ואין כאן שכר. ומ"ש לימא קרא בזמנם משום דאמרן דלא זמנו של זה כזמנו של זה כדלעיל והיינו מדכתיב לשון רבים להכי אמרינן דאכתי לימא בזמנם דהוי נמי לשון רבים. ומ"ש הר"ב ש"מ עוד שני זמנים דזמנים טובא ליכא למימר דיו"ד וה"א דמיותרים בזמניהם דרשינן דומיא דעיקר זמנם דתרתי. גמרא:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על הברטנורא) בביאת הארץ בימי משה ויהושע. רש"י. והואיל ונכתב בשנת המ' סמוך לפטירת משה רבינו ע"ה חשבינן ליה מימות יהושע:

(ב) (על המשנה) כפרים בי"ד. דכתיב הפרזים עושים את יום י"ד ועיר שאין מוקפה חומה נקראת פרח שמתוך שאין לה חומה ישיבתה נפוץ ופרוז ומרוחקים משכונה לשכונה. רש"י:

(ג) (על המשנה) ועיירות גדולות נמי אינן מוקפות דהא בכלל פרזים חב אלא שהן גדולות:

(ד) (על הברטנורא) הכי איתא בגמרא. אבל רמי מדתנן במ"ג מקום שאין נכנסין כו' אין קורין אלא בזמנה ואי ס"ד תקנתא דכרכים הוא האיך מפסדינן לתקנתא דידהו אלא אימא מפני שמספיקין כו' שכר היא לחב בשביל שחב מספיקים. הילכך היכא דאין נכנסים כו', לא קולא היא גבייהו ואין כאן שכר. רש"י:

(ה) (על הברטנורא) משום דאמרן דלא זמנו של זה כזמנו של זה מדכתיב לשון רבים להכי אמרינן דאכתי לימא בזמנם:

(ו) (על הברטנורא) דזמנים טובא ליכא למימר דיו"ד וה"א דמיותרים בזמניהם דרשינן דומיא דעיקר זמנם דתרתי. גמרא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

מגילה נקראת וכו':    עד סימן ג' ביד פ"א דהלכות מגילה מסימן ד' עד סימן ח' ובטור א"ח סימן תרפ"ח:

בי"א ובי"ב כו':    בספר הרוקח סי' רל"ו חמשה זמנים וכן חמשה פורים במגילה. וכתב הר"ן ז"ל וליכא הכא משום לא תתגודדו דאפילו לאביי דאמר בפרק קמא דיבמות דאפילו בשני בתי דינים בעיר אחת איכא משום אגודות הכא כשני בתי דינים בשתי עיירות מיקרי שהרי בני הכפרים מצויינין לעצמן ודעתם לחזור ואחד מהן הוא שמוציאן דאינו נראה שיהא אחד מבני העיר פוטרם כיון שאינו מחוייב בדבר הלכך הוו להו כשני בתי דינים בשתי עיירות ושרו לכ"ע עכ"ל ז"ל. ואיתא למתני' התם בדף י"ג ובגמ' זו דברי ר' עקיבא סתימתאה אבל חכמים אומרים (הגהה לשון ספר לבוש החור ריש סי' תרפ"ח מגלה בזמן הזה אינה נקראת בזמן הזה אלא בי"ד או בט"ו אע"ג שבזמן שבית המקדש קיים היתה נקראת בי"א בי"ב בי"ג בי"ד בט"ו שכן מרבינן מרבויי הכתובים בגמ' מ"מ בזמן הזה אין קורין אותה אלא בי"ד או בט"ו משום דהאידנא וכו') בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה פי' רש"י ז"ל הכל צופים למקרא מגילה ואומרים יום י"ד באדר קרינן המגילה נשארו לאדר ט"ו יום וט"ו של ניבן עושין פסח ואם תקדים קריאתה יעשו פסח לסוף שלשים יום של קריאה ונמצאו אוכלין חמץ בימים האחרונים של פסח לפיכך אין קורין אותה אלא בזמנה ע"כ והביאו ר"ע ז"ל בסמוך. ויש עוד פי' אחר להרי"ף ז"ל בוהואיל ומסתכלין בה ויש שגורסין ומסתכנין בה וכו' כדאיתא התם:

מימות יהושע בן נון:    בספר הרוקח סימן רי"ט לכך אמרו מימות יהושע בן נון ולא אמרו מימות משה לפי שיהושע לכד וכיבש כל הערים אבל משה לא כבש רק סיחון ועוג ע"כ: ומתני' דלא כר' יהושע בן קרחא דאמר מימות אחשורוש. ודלא כר' יוסי בר יהודה נמי דס"ל כותיה כדמוכח בירושלמי:

כפרים ועיירות גדולות וכו':    קצת משמע דהר"ן ז"ל גריס ושאין מוקפות חומה קורין בי"ד אלא וכו':

אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה:    חכמים הקלו על הכפרים להיות מקדימין ליום הכניסה מפני שמספקים מים ומזון לאחיהם שבכרכים: ובירוש' בעי ולא עזרא תקן שיהו קורין בתורה בשני ובחמישי ובשבת במנחה ומרדכי ואסתר [מתקינים] על מה שעזרא עתיד להתקין ומשני מי שסידר את המשנה סמכה למקרא משפחה ומשפחה מדינה ומדינה ועיר ועיר ע"כ: והקשה הרא"ש ז"ל וא"ת והא אי אפשר שלא יתקבצו בי"ג שהוא יום תענית לקרות פ' ויחל ובפורים עצמו לקרות פ' ויבא עמלק וי"ל דאין הכפרים מקפידין כ"כ אלא על תיקון הקריאה שתקן מרע"ה שהוא ביום ב' וה' אבל קריאת ויחל שבתעניות וקריאת עמלק שבפורים שאינם מתקוני מרע"ה אע"פ שהם מכח תקוניו כדתנן לקמן בפ' בני העיר לא קפדי בהו כולי האי מיהו יש לתמוה דהא קריאת ב' ה' נמי מתקנות עזרא היא וי"ל דקריאת ב' וה' מימי מרע"ה היתה אך מפני שלא היו קוראין רק ג' פסוקים ואתא עזרא ותיקן עשרה נקראת על שמו כדאיתא בבבא קמא פ' מרובה עכ"ל ז"ל:


פירושים נוספים

בבלי ב א