משנה מגילה א דפוסים
משנה מגילה, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
מגילה נקראת באחד עשר, בשנים עשר, בשלושה עשר, בארבעה עשר, בחמישה עשר, לא פחות ולא יותר.
כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון, קורין בחמשה עשר.
כפרים ועיירות גדולות קורין בארבעה עשר; אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה.
כיצד? חל להיות יום ארבעה עשר בשני – כפרים ועיירות גדולות קורין בו ביום, ומוקפות חומה למחר.
חל להיות בשלישי או ברביעי – כפרים מקדימין ליום הכניסה, ועיירות גדולות קורין בו ביום, ומוקפות חומה למחר.
חל להיות בחמישי – כפרים ועיירות גדולות קורין בו ביום, ומוקפות חומה למחר.
חל להיות ערב שבת – כפרים מקדימין ליום הכניסה, ועיירות גדולות ומוקפות חומה קורין בו ביום.
חל להיות בשבת – כפרים ועיירות גדולות מקדימין וקורין ליום הכניסה, ומוקפות חומה למחר.
חל להיות אחר השבת – כפרים מקדימין ליום הכניסה, ועיירות גדולות קורין בו ביום, ומוקפות חומה למחר.
איזו היא עיר גדולה?
כל שיש בה עשרה בטלנים. פחות מכאן, הרי זה כפר.
באלו אמרו, מקדימין ולא מאחרין; אבל זמן עצי כהנים, ותשעה באב, וחגיגה, והקהל – מאחרין ולא מקדימין.
אף על פי שאמרו: מקדימין (ולא מאחרין) – מותרין בהספד ובתעניות ומתנות לאביונים.
אמר רבי יהודה: אימתי? מקום שנכנסין בשני ובחמישי; אבל מקום שאין נכנסין לא בשני ולא בחמישי, אין קורין אותה אלא בזמנה.
קראו את המגילה באדר הראשון, ונתעברה השנה, קורין אותה באדר השני.
אין בין אדר הראשון לאדר השני אלא קריאת המגילה ומתנות לאביונים.
אין בין יום טוב לשבת, אלא אוכל נפש בלבד.
אין בין שבת ליום הכיפורים, אלא שזה זדונו בידי אדם, וזה זדונו בכרת.
אין בין המודר הנאה מחבירו למודר ממנו מאכל, אלא דריסת הרגל, וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש.
אין בין נדרים לנדבות, אלא שהנדרים – חייב באחריותן, ונדבות – אינו חייב באחריותן.
אין בין זב הרואה שתי ראיות לרואה שלוש, אלא קרבן.
אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט, אלא פריעה ופרימה.
אין בין טהור מתוך הסגר לטהור מתוך החלט, אלא תגלחת וציפורים.
אין בין ספרים לתפילין ומזוזות, אלא שהספרים נכתבין בכל לשון, ותפילין ומזוזות אינן נכתבות אלא אשורית.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית.
אין בין כהן משוח בשמן המשחה למרובה בגדים, אלא פר הבא על כל המצות.
אין בין כהן משמש לכהן שעבר, אלא פר יום הכפורים ועשירית האיפה.
אין בין במה גדולה לבמה קטנה, אלא פסחים.
זה הכלל: כל שהוא נידר ונידב, קרב בבמה; וכל שאינו לא נידר ולא נידב, אינו קרב בבמה.
אין בין שילה לירושלים, אלא שבשילה אוכלים קדשים קלים ומעשר שני בכל הרואה, ובירושלים לפנים מן החומה.
וכאן וכאן קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים.
קדושת שילה – יש אחריה היתר, וקדושת ירושלים – אין אחריה התר.
משנה מגילה, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב