משנה כתובות יא א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת כתובות · פרק יא · משנה א | >>
אלמנה ניזונת מנכסי יתומים, מעשה א ידיה שלהן, ואין חייבין בקבורתהג.
יורשיה יורשי כתובתה, חייבין בקבורתה.
משנה מנוקדת
אַלְמָנָה נִזּוֹנֶת מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים,
- מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ שֶׁלָּהֶן,
- וְאֵין חַיָּבִין בִּקְבוּרָתָהּ.
- יוֹרְשֶׁיהָ, יוֹרְשֵׁי כְּתֻבָּתָהּ, חַיָּבִין בִּקְבוּרָתָהּ:
נוסח הרמב"ם
אלמנה -
- ניזונת - מנכסי יתומים,
- ומעשה ידיה - שלהן,
- ואינן חייבין - בקבורתה.
- ואם מתה -
- יורשיה היורשין כתובתה - חייבין בקבורתה.
פירוש הרמב"ם
כבר נתבאר (פרק ד הלכה יא) כי מתנאי הכתובה "את תהא יתבא בביתי ומתזנא מנכסי".
וכבר בארנו (פרק י הלכה א) כמו כן שיורשיה לא יורשין כתובתה אלא אם כן נשבעה ומתה, אבל אם מתה והיא לא נשבעה איבדה כתובתה, ויתעסקו בקבורתה יורשי בעלה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
אלמנה ניזונו, מנכסי יתומין - בין קרקעות בין מטלטלין ב. דתנאי כתובה הוא, ואת תהא יתבא בביתי ומתזנא מנכסי:
ואין חייבין בקבורתה - שהבעל חייב בקבורתה תחת ירושתה, ועכשיו שיורשיה גובין כתובתה מיורשי הבעל, הם יקברוה. וממילא שמעינן שאם מתה ולא נשבעה על כתובתה שעכשיו אין יורשיה גובין כתובתה, על יורשי הבעל מוטל לקברה ד:
פירוש תוספות יום טוב
אלמנה ניזונת מנכסי יתומים מעשה ידיה שלהן. ה"ג התוספות ולא גרסינן ומעשה ידיה [בוי"ו] מדאיבעיא להו בגמרא הניזונת תנן וכאנשי יהודה [דספ"ד] דביתמי תלי ואי בעי לא יהבי לה. או ניזונת תנן וכאנשי גליל ולא סגי דלא יהבי לה. ואי גריס ומעשה ידיה ע"כ ניזונת תנן עכ"ד. ולפי פסק הר"ב דספ"ד כאנשי גליל אע"ג דלא תנן ומעשה ידיה ה"פ ניזונת בעל כרחן של היתומים ומעשה ידיה שלהן:
מנכסי יתומים. פירש הר"ב בין קרקעות בין מטלטלין. היינו אחר תקנת הגאונים דכתובה נגבית ממטלטלי ותנאי כתובה ככתובה דמי אבל לא מדין הגמרא. וה"ל לפרש זה אבל נמצא כיוצא בזה במשנה ד' פרק דלעיל:
ואין חייבין בקבורתה. מסקי התוספות דאיצטריך לאשמעינן אפילו היכא דלא שקלה אלמנה כתובתה כגון דליכא אלא מטלטלי אינן חייבין בקבורתה ואע"ג דהשתא הוו כיורשי כתובתה כיון שאינה גובה אותה מהם. דלגופיה לא איצטריך דפשיטא כיון דקבורתה תחת כתובתה. וליכא למימר דהיא גופה קמ"ל דקבורתה תחת כתובתה. דלא שמעינן במשנה עד השתא דא"כ ליתני נמי ואין חייבין בפרקונה. ואי משום דבעי למתני יורשי כתובתה חייבין בקבורתה הא נמי פשיטא אלא מי יקברנה:
יורשיה יורשי כתובתה כו'. מדאיצטריך לתנא למתני אותן יורשין שיורשין כתובתה ש"מ איכא יורשים אחריני בהדייהו דלא ירתי כתובתה ואיזו אלמנה שיש לה שני יורשים הוי אומר זו שומרת יבם כדתנן בפרק ח' משנה ו' בפלוגתא דבית שמאי ובית הלל הכי מפרש התם בגמרא דף פ"א וכתבו התוספות מיתורא דייק אבל עיקר מתניתין לא מיירי בשומרת יבם אלא בסתם אלמנה דהא קתני מנכסי יתומים ושומרת יבם לית לה יתומים ע"כ. ומש"ה נמי דמיתורא דיורשיה יורשי דייק. ליכא לתרוצי לעיל דהא דתנן ואין חייבין בקבורתה דלגופיה לא איצטריך אלא משום סיפא דאשמעינן בשומרת יבם דיורשי כתובתה חייבים ולא יורשי נכסי מלוג דא"כ תיפוק ליה מדאיצטריך למתני הך בבא כלל. תוספות דהכא:
יורשי כתובתה חייבין בקבורתה. כתב הר"ב וממילא שמעינן שאם מתה ולא נשבעה שעכשיו אין יורשיה גובין כתובתה [כמ"ש בריש פרק דלעיל] על יורשי הבעל מוטל לקוברה. וכ"כ הרמב"ם בפירושו ובפרק י"ח מהלכות אישות וכדאשכחן בשומרת יבם שכתבתי לעיל דיורשי כתובתה והן יורשי הבעל חייבין בקבורתה. אבל הראב"ד השיג עליו דשאני שומרת יבם דיורשי הבעל יורשים הכתובה ממש. אבל זו שמפני שלא נשבעה. הוא שאין יורשיה נוטלים הכתובה. לא מפני כן נוכל לקרוא ליורשי הבעל יורשי כתובתה והלא הם אומרים שכבר נפרעה ונטלה צררי והורישה אלא ודאי יורשי נדוניתה ונכסי מלוג שלה קוברים אותה ואף על פי שלא ירשו כלום. ע"כ. וכן השיב עליו הטור ס"ס פ"ט:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(א) (על המשנה) מעשה. הכי גרסי התוספות, ולא גרסי ומעשה ידיה בוי"ו. ועתוי"ט:
(ב) (על הברטנורא) היינו אחר תקנת הגאונים דכתובה נגבית ממיטלטלי, ותנאי כתובה ככתובה דמי. אבל לא מדין הגמרא:
(ג) (על המשנה) ואין חייבין בקבורתה. מסקי התוספות דאצטריך לאשמועינן אפילו היכא דלא שקלה אלמנה כתובתה, כגון דליכא אלא מיטלטלי, אינן חייבין בקבורתה, ואע"ג דהשתא הוו כיורשי כתובתה כיון שאינה גובה אותה מהם. ועתוי"ט:
(ד) (על הברטנורא) הר"מ. כדאשכחן בשומרת יבם דיורשי כתובתה והן יורשי הבעל חייבין בקבורתה. אבל הר"א השיג עליו דשאני שומרת יבם דיורשי הבעל הן יורשי הכתובה ממש, אבל זו שמפני שלא נשבעה הוא שאין יורשיה נוטלים הכתובה לא מפני כן נוכל לקרוא ליורשי הבעל יורשי כתובתה, והלא הם אומרים שכבר נפרעה ונטלה צררי והורישה, אלא ודאי יורשי נדוניתה ונכסי מלוג שלה קוברים אותה ואע"פ שלא ירשו כלום:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
אלמנה נזונת מנכסי יתומים וכו': פי' לאו דוקא יתומים אלא כל מי יורשין. וביד רפי"ח דהלכות אישות וסי' ו'. ואיתה פ' נערה דף מ"ג ודפ' האשה שנפלו דף כ"א:
מעשה ידיה שלהן: גרסי' בלא ויו דאי גרסי' ומעשי בויו היכי מיבעיא ליה בגמרא אי נזונת תנן כו' תוס' ז"ל. ובגמרא לא אפשיטא שפיר בעיין וכן מצאתי שהיא דעת הר"ז הלוי ז"ל בספר המאיר. ס"פ נערה שנתפתתה אבל הרי"ף ז"ל בשם רב משה גאון ז"ל כתב שם דאסיקנא לעולם נזונת תנן וכאנשי גליל וכתב הרמב"ן ז"ל שם בספר המלחמות על הרז"ה י"ל שלא הבין דעת הגאון ז"ל שהוא כך אמר דבפ' אלמנה אמרינן דאי נזונת תנן אתיא כאנשי גליל ואנן נזונת קא גרסינן דהכי כתיב בכולהו נוסחי והכי נקטי כולהי רבנן דנזונת קא גרסינן וכלשון הזה אמרוה הגאונים כי כן מצינו מפורש בהלכות הנגיד ז"ל עכ"ל ז"ל. וכתב הר"ן ז"ל מיהו אם אמרה יצאו מעשי ידי במזונותי שומעין לה והכי איתא בירושלמי בפירקין ע"כ:
ואין חייבין בקבורתה: וא"ת פשיטא דהא בעל גופיה לא מיחייב בקבורתה היכא דלא ירית כתובתה דקיימא לן קבורתה תחת כתובתה כו' [עי' בתוי"ט] אלא מי יקברנה. וכי תימא ביבמה אתא לאשמועינן דיורשי כתובתה חייבין בקבורתה ולא יורשי נכסי מלוג א"כ אמאי איצטריך למידק לעיל מדקתני יורשיה יורשי כתובתה איזוהי אלמנה שיש לה שני יורשין תיפוק ליה מדאיצטריך הך בבא כלל וי"ל דאיצטריך לאשמועינן אפילו היכא דלא שקלא אלמנה כתובתה כגון דליכא אלא מטלטלי אינם חייבים בקבורתה ואע"ג דהשתא הוו כיורשי כתובתה כיון שאינה גובה אותה מהם תוס' ז"ל. ומה שכתב ר"ע ז"ל שאם מתה קודם שנשבעה שבועת אלמנה שיורשי בעלה חייבין בקבורתה היא דעת הרמב"ם ז"ל הכא בפי' המשנה וגם שם ביד בפי"ח דהלכו' אישות ולא הודו לו:
יורשיה יורשי כתובתה חייבין בקבורתה: מפ' בגמרא בפ' האשה שנפלו לה נכסים דף פ"א דהך סיפא בשומרת יבם מדקתני יורשיה יורשי כתובתה משמע שיש לה שני יורשין יורשיה ויורשי הבעל כדאיתא התם וקאמר דיורשי הבעל שהם יורשי כתובתה הם חייבין בקבורתה אע"פ שיש לה יורשי' אחרים דהיינו יורשי האב שהם יורשים נכסי מלוג הנכנסין והיוצאין עמה. ובטור א"ה סימן פ"ט וסי' צ"ה. וכתוב שם בסי' פ"ט כתב הרמב"ם ז"ל מתה האלמנה יורשי הבעל חייבין בקבורתה נשבעה שבועת האלמנה ואח"כ מתה יורשיה יורשי' כתובתה הם חייבין בקבורתה ע"כ. יראה שחושב ליורשי הבעל יורשיה כל זמן שלא נשבעה כיון שאין יורשיה נוטלין כל זמן שלא נשבעה ולא נהירא כיון שראוין ליירש אותה אילו נשבעה חשיב שפיר יורשיה וכן כתב הראב"ד ז"ל עכ"ל ז"ל ונראה שהר"ן ומגיד משנה ז"ל ג"כ דעתם נוטה לדעת הראב"ד ז"ל:
תפארת ישראל
יכין
אלמנה נזונת מנכסי יתומים: לדידן אפילו ממטלטלי, דתנאי כתובה דינה ככתובה עצמה. ונזונת כל זמן שלא תתבע הכתובה, מיהו מנהגינו שיכולים יורשים לסלקה אחר צ' יום [צ"ג ג']:
מעשה ידיה שלהן ואין חייבין בקבורתה: קמ"ל אף בלא קבלה כתובתה, כגון שהניח רק מטלטלין, דלא משתעבדי לה, וא"כ הו"ל כיורשי כתובתה אפ"ה פטירי:
יורשיה יורשי כתובתה: נקט יורשיה יורשי וכו', ש"מ דאיירי באשה שיש לה ב' מיני יורשין, והיינו יורשי שומרת יבם [פ"ח מ"ו] אין חייבים בקבורתה רק אותן שיורשין כתובתה:
חייבין בקבורתה: ובמתה ולא נשבעה, כולן פטורין מלקברה, ונקברה מהצדקה [(שו"ע אה"ע, פט)]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת