משנה ברכות ח ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ברכות · פרק ח · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

בית שמאי אומרים, מכבדין את הבית ואחר כך נוטלין לידים.

ובית הלל אומרים, נוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית.

משנה מנוקדת

[עריכה]

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מְכַבְּדִין אֶת הַבַּיִת וְאַחַר כָּךְ נוֹטְלִין לַיָּדַיִם.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, נוֹטְלִין לַיָּדַים וְאַחַר כָּךְ מְכַבְּדִין אֶת הַבַּיִת:

נוסח הרמב"ם

בית שמאי אומרין מכבדין את הבית ואחר כך נוטלין לידיים ובית הלל אומרין נוטלין לידיים ואחר כך מכבדין את הבית.

(ג) בית שמאי אומרין מקנח ידו במפה ומניחה על השולחן ובית הלל אומרין על הכסת.

(ה) בית שמאי אומרין נר ומזון ובשמים והבדלה ובית הלל אומרין נר ובשמים ומזון והבדלה בית שמאי אומרין שברא מאור האש ובית הלל אומרין בורא מאורי האש.

(ו) אין מברכין לא על הנר ולא על הבשמים של גוים ולא על הנר ולא על הבשמים של מתים ולא על הנר ולא על הבשמים שלפני עבודה זרה אין מברכין על הנר עד שייאותו לאורו.

(ז) מי שאכל ושכח ולא בירך בית שמאי אומרין יחזור למקומו ויברך ובית הלל אומרין יברך במקום שנזכר עד אימתיי הוא מברך עד כדי שיתאכל המזון במעיו.

(ח) בא להם יין לאחר המזון ואין שם אלא אותו הכוס בית שמאי אומרין מברך על היין ואחר כך מברך על המזון בית הלל אומרין מברך על המזון ואחר כך מברך על היין עונין אמן אחר ישראל המברך ואין עונין אמן אחר הכותי המברך עד שישמע כל הברכה.


פירוש הרמב"ם

בית שמאי אומרים מכבדין את הבית ואחר כך נוטלין לידים כו' – פירוש מכבדים את הבית, להסיר הפתיתין שנפלו מן הסעודה. ודברי הכל היא שאם יהיה שם פתיתין כזית, שאסור לרחוץ הידים עד שיסירו אותם. ובית שמאי אומרים, מותר להשתמש בשַמָש עם הארץ, ומפני שלא ידע מה שצריך להסיר ויהיה אז מותר בנטילת הידים, על כן אמר: אין נוטלין לידים עד שיפנו המקום כולו.

ובית הלל אוסרין להשתמש בשמש עם הארץ, ובשביל כך אומרין: נוטלין לידים תחילה, שהשמש עצמו לא יטול לידים עד שיסיר כל מה שהוא כזית. והלכה כבית שמאי:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

בית שמאי אומרים מכבדין את הבית - מקום שאכלו שם מכבדים אותו משיורי אוכלים שנתפררו עליו ואח"כ נוטלים לידים מים אחרונים. דפעמים שהשמש עם הארץ ומניח הפירורים שיש בהם כזית, ואם אתה אומר נוטלים לידים תחלה נמצא אתה מפסיד את האוכלים שמים אחרונים נתזים עליהם ונמאסים. ובית הלל סברי אסור להשתמש בשמש עם הארץ, ושמש תלמיד חכם אינו מניח פירורים שיש בהן כזית אלא מסיר אותם, ואם נתזים המים על גבי פירורים שאין בהם כזית אין בכך כלום דפירורים שאין בהם כזית מותר לאבדן ביד. והלכה כבית שמאי בזה יא שמותר להשתמש בשמש עם הארץ יב:

פירוש תוספות יום טוב

נוטלין לידים ואחר כך מכבדין. ופי' הר"ב והכי איתא בגמרא דפלוגתייהו אי מותר להשתמש בשמש עם הארץ. ולא נשנית בעדיות גבי מקולי ב"ש וחומרי בית הלל. דכי אתשל בבית המדרש לענין נ"י אתשיל ולא לענין שמש עם הארץ. וכה"ג משנינן בגמ' בפ' ג' דחולין (דף נב) על משנת פ"ב דאהלות. וכה"ג צריכין לתרץ ג"כ בסוף פרקין וכן משנה ה' פרק ד' דכלאים וכיוצא בזה כתבו התוספות במסכת נדה דף לה [ד"ה בשופעת]. וכ"כ בריש קדושין בד"ה ב"ש וכו'. ומ"ש הר"ב דהלכה כב"ש בזה שמותר להשתמש וכו' כלומר לאפוקי בכולי פרקין דלית הלכתא כוותייהו. והא דקאמר שמותר וכו' נ"ל דה"ק דלהכי הלכה כמותם בזה משום דמסתבר שמותר להשתמש בע"ה כדי שלא להשתמש בתלמיד חכם וכמ"ש הר"י:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יא) (על הברטנורא) כלומר לאפוקי בכולהו פרקן דלית הלכתא כותיה:

(יב) (על הברטנורא) נ"ל דהכי קאמר דלהכי הלכה כמותם בזה. משום דמסתבר שמותר להשתמש בעם הארץ כדי שלא להשתמש בתלמיד חכם. תוי"ט:


פירושים נוספים