משנה ברכות ח ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ברכות · פרק ח · משנה ב | >>


משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

בית שמאי אומרים, נוטלין לידים ג, ואחר כך מוזגין ה את הכוס.

ובית הלל אומרים, מוזגין את הכוס ואחר כך נוטלין לידים.

משנה מנוקדת

[עריכה]

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, נוֹטְלִין לַיָּדַיִם, וְאַחַר כָּךְ מוֹזְגִין אֶת הַכּוֹס.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מוֹזְגִין אֶת הַכּוֹס וְאַחַר כָּךְ נוֹטְלִין לַיָּדַיִם:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

בית שמאי אומרין נוטלין לידיים ואחר כך מוזגין את הכוס ובית הלל אומרין מוזגין את הכוס ואחר כך נוטלים לידיים.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

בית שמאי אומרים נוטלין לידים ואחר כך מוזגין את הכוס כו' – בית הלל אומרים שאין נוטלין לידים עד שימלאו כוס של ברכה, שמא יהו אחורי הכוס טמאים במשקים טמאים, וכשיחזור הכוס בידו וידו לא נתנגבה, נטמאו המים שעל ידיו באחורי הכוס, ונטמאו ידיו במים ההם שעליהן. וכשיהיו ידיו מנוגבים, לא יטמאו באחורי הכוס, שטומאתו על העניין שאמרנו.

ודעת בית שמאי שכוס שעניינו כך, אסור להשתמש בו, אבל מחייבין בית שמאי נטילת הידים קודם קידוש, שמא יהיו ידיו מטונפות, ונטמאו המשקין שאחורי הכוס, והמשקין ההם מטמאין את הכוס.

והעיקר באלו הענינים כולן, רוצה לומר בטומאת ידים ובטומאת משקין, היאך יטמאו הכלים מגבן בלבד, והיאך יטמאו המשקין ולא יטמא האדם, אי אפשר לפרש אותו בכאן, מפני שיצטרך לפירושו יותר מעשרה דפים; אבל יתבאר לך הכל במקומו במסכת טהרות ופרה ומקוואות וידים וטבול יום, מאשר תראה מדברינו באלו המסכתות, יתבארו לך אלו העיקרים:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

בש"א נוטלין לידים ואחר כד מוזגין את הכוס - שאם אתה אומר מוזגין את הכוס תחלה, גזרה שמא יטמאו משקים שנפלו באחורי הכוס מחמת הידים, שהידים קודם נטילה תורת שני לטומאה יש להן ומטמאים את המשקים להיות תחלה, ויחזרו המשקים ויטמאו את אחורי הכוס, שהמשקים שנטמאו מטמאים כלים מדרבנן ד, אלא שהקילו בטומאה זו שכלי שנטמאו אחוריו במשקים טמאים לא נטמא תוכו ולא ידיו ולא אוגנו, וסברי בית שמאי אסור להשתמש בכוס שאחוריו טמאות אע"פ שלא נטמא תוכו, גזרה שמא ינתזו נצוצות מתוכו על אחורי הכוס ויקבלו המשקין טומאה מחמת אחוריו ויטמאו את הידים. וכיון דאסור להשתמש בכלי שאחוריו טמאות נוטלין לידים תחלה ואח"כ מוזגין את הכוס, כדי שלא יקבלו המשקים שאחורי הכלי טומאה מחמת ידים ונמצאו אחורי הכלי טמאים מחמת אותן משקים ומשתמש בו באיסור. ובית הלל סברי אין אסור להשתמש בכלי שאחוריו טמאות ו, הלכך מוזגים את הכוס תחלה ושותים אותו ואח"כ נוטלין לידים, שאם אתה אומר נוטלין לידים תחלה ואח"כ מוזגים את הכוס גזירה שמא יהיו אחורי הכוס טמאים, שמותר להשתמש בכלי שאחוריו טמאים, ולא יהיו ידיו נגובות יפה ז ויטמאו אחורי הכלי המשקין שבידיו, ואותן משקין שנעשו תחלה יחזרו ויטמאו את הידים ונמצא אוכל בידים מסואבות:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

נוטלין לידים. תמן תנינן בריש מסכת ידים מי רביעית נותנין לידים והיינו נמי נוטלין לידים כלומר לוקחים מים לידים. ונוסח הברכה תוכיח נטילת ידים כמו נטילת לולב שענינו לקיחה [כמה דאת אומר ולקחתם לכם וכו'] ואע"ג דהתם עיקר המצוה לקיחת הלולב והכא עיקר המצוה אינה לקיחת המים אלא רחיצת הידים. כבר כתב הרא"ש בסוף המסכת הזאת בטעם למה לא תקנו בנטילה דשחרית לברך על נקיית ידים. ואמר שלא חילקו בברכות לפי שבנטילת ידים דלאכילה תקנו לברך על נטילת ידים לפי שצריך ליטול מן הכלי והכלי שמו נטלא בלשון הגמרא עכ"ד. והכא נמי טעמא דלא תקנו על רחיצת ידים כדי שתהא בכללה הזכרת הכלי דלא סגי בלאו הכי אבל אין לומר שדברי הרא"ש שלשון נטילת לא נתקן אלא על שם הכלי בלבד. דתקשה חדא שהיה לנו לומר נטלת בלא יו"ד. ועוד דהכי איתא בגמרא פרק כל הבשר דף קז אתקין רב יעקב מנהר פקוד נטלא (של זכוכית) בת רביעתא. אתקין רב אשי בהוצל כוזא (של חרס) בת רביעתא ואי איתא דמשום הכלי בלבד דאתקון הכי מאי חזית לתקן בלישנא דרב יעקב ולא בלישנא דתיקונו של רב אשי וכל שכן דבתראה הוא:

נוטלין לידים. מ"ש הר"ב ויחזרו המשקים ויטמאו אחורי הכוס. אזיל לשיטתיה דסוף זבים. אבל להרמב"ם דהתם אין משקין מטמאין כלים אלא שנטמאו באב הטומאה כמ"ש שם ובחיבורו פרק ז' מהלכות אבות הטומאות. וכתב הכ"מ בשם הר"י קורקוס דהא דלא פליגי בית הלל אבית שמאי מהאי טעמא דלטעמייהו דב"ש קאמרי דאפילו יהיה הדין כן איכא טעמא להקדים מזיגת הכוס ע"כ. ואע"ג דמי"ח דבר הוא כמ"ש הר"ב במשנה ד' פ"ק דשבת צ"ל דגזירה שעמדו למנין לא היה אלא לנטמא מאב הטומאה ודוק שם בגמרא. ואוגנו שכתב הר"ב פי' רש"י שפתו הכפולה לצד חוץ הראוי לתשמיש ועיין במשנה ג' פרק י"א דכלים:

ואחר כך מוזגין את הכוס. ומשום דהלכה כבית הלל וברכת כוס קודם לנטילת ידים הלכך שונה לעיל תחלה ברכת היום והיין ואח"כ נט"י [ופירוש מוזגים כתבתי במ"ב פרק בתרא דפסחים]:

מוזגין את הכוס. כתב הר"ב דסברי אין אסור להשתמש בכלי שאחוריו טמאות. דנצוצות לא שכיחי. גמרא. ומ"ש הר"ב ולא יהיו ידיו נגובות יפה. דבשתייה אין אדם מדקדק לנגב ידיו כל כך מה שאין כן כשיטול ידיו ויאכל מיד דמדקדק לנגבם יפה כדאמרינן סוטה (דף ד:) האוכל בלא נגוב ידים וכו'. תוספות:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(ג) (על המשנה) נוטלין לידים. כלומר לוקחין מים לידים ונוסח הברכה תוכיח נטילת ידים כמו נטילת לולב שענינו לקיחה:

(ד) (על הברטנורא) אזיל לשיטתיה בסוף זבים. אבל להר"מ דהתם אין משקין מטמאין כלים אלא שנטמאו באב הטומאה. וכתב הכ"מ בשם הרי"ק דבית הלל לטעמייהו דבית שמאי קאמרי דאפילו יהיה הדין כן איכא טעמא להקדים מזיגת הכוס:

(ה) (על המשנה) ואח"כ מוזגין. ומשום דהלכה כב"ה וברכת כוס קודם לנט"י הלכך שונה לעיל תחלה ברכת היום והיין ואח"כ נט"י. תוי"ט:

(ו) (על הברטנורא) דנצוצות לא שכיחי. גמרא:

(ז) (על הברטנורא) דבשתיה אין אדם מדקדק לנגב ידיו כ"כ משא"כ כשיטול ידיו ויאכל מיד דמדקדק לנגבם יפה כדאמרינן האוכל בלא נגוב ידים כו'. תוספ':


פירושים נוספים

 



קיצור שנות אליהו

בית שמאי אומרים: נוטלין לידיים וכו' ובית הלל אומרים וכו' - דבית שמאי סוברים: אסור להשתמש בכוס שאחוריו טמאים, ובית הלל סוברים שמותר. דבר אחר: תיכף לנטילת ידיים סעודה.