משנה בבא בתרא י ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא בתרא · פרק י · משנה ד | >>
אין כותבין שטרי אירוסיןיח ונישואיןיט, אלא מדעת שניהםכ, והחתן נותן שכרכא.
אין כותבין שטרי אריסות וקבלנות אלא מדעת שניהם, והמקבל נותן שכרכב.
אין כותבין שטרי בירורין וכל מעשה בית דין אלא מדעת שניהם, ושניהם נותנין שכרכג.
רבן שמעון בן גמליאל אומר, שניהם כותבין שניםכד, לזה לעצמו ולזה לעצמוכה.
אֵין כּוֹתְבִין שִׁטְרֵי אֵרוּסִין וְנִשּׂוּאִין,
- אֶלָּא מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם;
- וְהֶחָתָן נוֹתֵן שָׂכָר.
- אֵין כּוֹתְבִין שִׁטְרֵי אֲרִיסוּת וְקַבְּלָנוּת,
- אֶלָּא מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם;
- וְהַמְּקַבֵּל נוֹתֵן שָׂכָר.
- אֵין כּוֹתְבִין שִׁטְרֵי בֵּרוּרִין, וְכָל מַעֲשֵׂה בֵּית דִּין,
- אֶלָּא מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם;
- וּשְׁנֵיהֶם נוֹתְנִין שָׂכָר.
- רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
- שְׁנֵיהֶם כּוֹתְבִין שְׁנַיִם,
- לָזֶה לְעַצְמוֹ, וְלָזֶה לְעַצְמוֹ:
- שְׁנֵיהֶם כּוֹתְבִין שְׁנַיִם,
אין כותבין שטרי אירוסין, ונישואין - אלא מדעת שניהם,
- והחתן - נותן שכר.
- אין כותבין שטרי אריסות, וקבלנות - אלא מדעת שניהם,
- והמקבל - נותן שכר.
- שטרי בירורין, וכל מעשה בית דין - אלא מדעת שניהם,
- ושניהם - נותנין שכר.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר:
- לשניהם כותבין שנים - לזה לעצמו, ולזה לעצמו.
אריסות - הוא שותפות בפירות הקרקע.
וקבלנות - הוא שמקבל הארץ בחלק מפירותיה, ולפיכך הוא נותן השכירות ואפילו הוביר אותו, כמו שנתבאר בתשיעי ממציעא.
ושטרי ברורין - התרצות כל אחד מבתי דינין באיזה איש שיהיה שידין לו, כמו שיתבאר במסכתא שאחר זו, זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד, וכמו כן לכתוב טענותיהם.
רבן שמעון בן גמליאל אומר, שהוא יכתוב לכל אחד מבעלי דינין שטר אחד שיהיה בו טענותיו וזכיותיו, ולחבירו אחר כמו כן, ואינה הלכה.
אבל יכתוב שטר אחד ויהיה בו טענות כל אחד משניהם, ואיך פלוני נתרצה בפלוני הדיין וטען כך וכך, ופלוני נתרצה בפלוני וטען כך וכך:
שטרי אריסות - היורד לקרקע לעבדה ולשמרה למחצה לשליש ולרביע:
קבלנות - בכך וכך כורין לשנה, בין עשתה בין לא עשתה:
שטרי בירורין - זה בורר לו אחד שידון לו וזה בורר לו אחד, וכותבין בכתב, פלוני בירר דיין פלוני וטענותיו כך וכך, כדי שלא יהיו חוזרים וטוענים:
כותבים שנים - לכל אחד מבעלי דינים שטר בפני עצמו שיהיו טענותיו סדורים בו. ואין הלכה כרשב"ג, אלא בשטר אחד כותבין טענות של שני בעלי דינים, ושפלוני בירר פלוני דיין שידון לו ופלוני בירר פלוני דיין אחר שידון לו:
שטרי אירוסין ונשואין. מפרש באלו מגלחין [דף י"ח]. שטרי פסיקתא. כדרב גידל כמה אתה נותן לבנך כך וכך וכו' אלא מדעת שניהם אבי חתן ואבי כלה. ונשואין. כתובה. הרשב"ם:
שטרי. דקדוק המלה כתבתי בסוף פ"ק דב"מ:
והחתן נותן שכר. שהרי הוא קונה וגם מרויח בקבלת נדונית האשה. נ"י. ובגמ' פשיטא. לא צריכא. דאפי' [החתן] צורבא מרבנן דניחא ליה לחמוה לקרוביה להשיא בתו לת"ח. וסד"א שחמיו יתן כל השכר. וכתב נ"י דמתני' כשכתבו הכל בשטר א' אבל אם כתבו לכל אחד בפני עצמו כל אחד פורע שלו:
והמקבל נותן שכר. גמ'. פשיטא. לא צריכא בבורה. שצריך להובירה שנה או שנתים. ואין ריוח עתה למקבל:
שטרי בירורין. כתב הר"ב זה בורר לו אחד וכו' וכותבין וכו' וטענותיו וכו' וכן פי' הרמב"ם. אבל בסוף פ"ק דב"מ. וכן בפרק בתרא דמ"ק [משנה ג] לא סיימו שיכתבו גם טענותיו. ובגמ' מאי שטרי בירורין. הכא תרגמו שטרי טענותא. רבי ירמיה בר אבא אמר זבל"א וזבל"א. משמע דאי הא לא הא. ואי הא לא הא. וז"ל הרמב"ם בפכ"ד מהלכות מלוה. ושטר ברירת הדיינין. או שטר טענת בעלי דינין. ובסמוך בדברי רשב"ג אפרש בס"ד:
וכל מעשה ב"ד. מפורש בספ"ק דב"מ:
ושניהם נותנים שכר. בשטרי בירורין. הרשב"ם. וכ"נ מל' הרמב"ם בפכ"ד מהלכות מלוה דלא קאי אמעשה ב"ד:
שניהם כותבין שנים. שני העדים כותבין שני שטרות. הרשב"ם:
לזה לעצמו ולזה לעצמו. מפרש בגמ' דטעמיה משום דאמר ליה לא ניחא לי דתיהוי זכותך גבי זכותי דדמית עלי כי אריא ארבא שתחפש כל עילה בזכותי בראותך אותו. והקשו המפרשים ז"ל ומאי טעמייהו דרבנן אם זה רוצה שיהיו זכיותיו בידו. ותרצו הכא כגון שחבירו אמר ליה נכתוב שנינו ביחד ויעמוד השטר בידך וכשאצטרך תראהו לי כ"כ המגיד פכ"ד מהלכות מלוה. ולפי שאמרו בגמ' בטעמא דרשב"ג דדמית עלי כי אריא ארבא. הלכך הוכרחו הרמב"ם והר"ב לפרש שטרי בירורין שכותב זבל"א וטענותיו. משום דבכתיבת טענותיו כ"ע מודים. ואפי' האומר דשטרי בירורין היינו זבל"א וזבל"א לאו למעוטי שטרי טענותא אלא לאוספי דזבל"א נמי כותבין בו משום דניחא ליה טפי שמא דשטרי בירורין. דאילו למ"ד שטרי טענותא לחוד נצטרך לדחוק ולפרש בירורין. שענינו בירור טענותיהם. ונ"מ נמי דלמ"ד שטרי טענותא לא מהני כתיבת זבל"א. ויכולין לחזור עד שיגמר הדין. א"נ איפכא שמשטענו בפניהם אינם יכולין לחזור. אע"פ שלא כתבו דזבל"א וזבל"א. ושתי אלו הסברות הלא המה כתובים בב"י סי' י"ג בשם נ"י. אבל מ"מ למ"ד זבל"א ס"ל דטענותיו נמי. דאלת"ה לדידיה מאי טעמיה דרשב"ג. וליכא למימר דלדידיה בכופין על מדת סדום. פליגי רבנן ורשב"ג. דהא בגמ' דחינן לה ואפלוגתייהו דהני אמוראי דמאי שטרי בירורין אתמר. הלכך מפרשים הרמב"ם והר"ב דשטרי בירורין זבל"א וטענותיו וכו'. ואפ"ה בב"מ ובמ"ק לא פירשו אלא זבל"א דנקטי לישנא דמ"ד הכי. ולא הוצרכו לפרש גם טענותיו אלא בכאן. לפי שבכאן מוכרח הוא מדרשב"ג. אבל באותן המקומות שלא נשנה הא דרשב"ג. לא הוצרכו לפרש אלא זבל"א. שהוא מבואר ביותר בל' בירורין. ומפני זה ג"כ הרמב"ם בחבורו כתב או טענותיו וכו' לפי שפוסק כחכמים. ולדידהו אפשר שיכתבו זבל"א בפני עצמו. וטענות בפני עצמן. והא דלא פסקינן כרשב"ג אע"ג דכל מקום ששנה וכו'. עיין מ"ש בפ"ח דעירובין (משנה ז'). ונ"י פוסק כרשב"ג:
(יח) (על המשנה) אירוסין. שטרי פסיקתא כמה אתה נותן לבנך כך וכך כו'. גמרא:
(יט) (על המשנה) ונשואין. כתובה:
(כ) (על המשנה) שניהם. אבי חתן ואבי כלה. ר"ש:
(כא) (על המשנה) והחתן כו'. שהרי הוא קונה וגם מרויח בקבלת נדונית האשה. נ"י. ובגמרא, פשיטא. לא צריכא דאפילו (החתן) צורבא מדרבנן דניחא ליה לחמוה לקרוביה להשיא בתו לת"ח וסר"א שחמיו יתן כל השכר. וכתב נ"י, דמתניתין כשכתבו הכל בשטר אחד, אבל אם כתבו לכל אחד בפני עצמו, כל אחד פורע שלו:
(כב) (על המשנה) והמקבל כו'. פשיטא, ל"צ בבורה, שצריך להובירה שנה או שנתים, ואין ריוח עתה למקבל:
(כג) (על המשנה) ושניהם כו'. בשטרי ברורין. ר"ש. וכן נראה בר"מ דלא קאי אמעשה ב"ד:
(כד) (על המשנה) שניהם כו'. שני העדים כותבין שני שטרות ר"ש:
(כה) (על המשנה) לזה כו'. משום דא"ל לא ניחא לי דתהוי זכותך גבי זכותי, דדמית עלי כאריא ארבא, שתחפש כל עילה בזכותי בראותך אותו כו'. גמרא וקשה מ"ט דרבנן. ותירצו המפרשים כגון שחברו א"ל יעמוד השטר בידך וכשאצטרך תראהו לי. הה"מ. ועתוי"ט:
אין כותבין שטרי אירוסין: שטרי פסיקתא כמה אתה נותן לבנך כך וכך וכו' והכי מסיק בפ"ק דקדושין דף ט'. וכתוב בנמוקי יוסף דאע"פ שהם דברים הנקנים באמירה מ"מ אם נכתבו גובה מנכסים משועבדים הלכך איך יחייבם אם לא מדעת שניהם יחד ע"כ. אבל בכתובות פ' הנושא (כתובות דף ק"ב) מסיק דשטרי אירוסין ממש שטר שמקדש בו את האשה וכתוב בו הרי את מקודשת לי אני פלוני או בתך מקודשת לי אני פלוני וכתב הריטב"א ז"ל בפ"ק דקדושין שטר נשואין לאו היינו כתובה אלא שטר אירוסין ונשואין היינו שטר קדושין שהוא מקדש והוא עיקר נשואין והכריח על זה ואחר כך כתב וי"ל דלעולם שטר כתובה וכל היכא דליכא קנין אין כותבין אלא מדעת שניהם לומר שיכתבו ויתנו לה בו ביום משום קנוניא דלקוחות ולאפוקי שאין כותבין ונותנין לו כך נ"ל עכ"ל ז"ל וכן פי' רשב"ם ז"ל ג"כ ונישואין כתובה ע"כ. וכתוב בחדושי הרשב"א ז"ל והחתן נותן שכר אי בשטרי פסיקאתא איהו הוא דקני מהשתא ומה שקנתה אשה קנה בעלה ולמאן דאמר שטרי קדושין ממש הוא הא קמ"ל דאפילו צורבא מרבנן נמי ס"ד היא תתן השכר ונימא שהשכר כדי שיקנה הסופר השטר לבעל כדאמרינן השתא בגיטין קמ"ל אבל ודאי בעינן שיהא שטר הקדושי' שלו ואפילו בצורבא מרבנן דאתקש ליציאה עכ"ל ז"ל. וביד פ' עשירי דהלכות אישות סימן ז':
אין כותבין שטרי אריסות וקבלות: כך הגיה הר"ר יהוסף ז"ל וגם מחק מלות אין כותבין דהאי בבא ודשטרי בירורין וכתב כן מצאתי:
שטרי אריסות וקבלנות: וכיון שכתבו שטר אין אחד מהם יכול לחזור בו אלא כופים את המקבל לעבדה כראוי לה ואת בעל הבית ליתן לו שדהו ומהי שקבל עליו בזריעה ועבודת השדה למחצה לשליש ולרביע לפיכך אע"פ שקבל עליו בפניהם לקבל שדה זו אין כותבין שהרי הם יכולין לחזור בהן עד שלא כתבו ומשכתבו קנו ואי קביל נמי לשלומי כלום וכתבו ה"ל כְּמַלְוָה בשטר. ושטרי בירורין למ"ד שטרי טענתא אין כותבין אע"פ ששמעו מהם טענות בב"ד שמא הוא רוצה לחזור ולטעון ומשכתבו על פיהן אינם יכולים לחזור ולטעון ואע"ג דקא יהיב אמתלא ואע"ג דלא אתו עדים דמשעת כתיבה ה"ל לברורי טענתי' ולמ"ד שטרי בירורין נמי חד טעמא הוא משום שאע"פ שבירר לו אחד יכול לחזור בו עד שעת ישיבתן בדין שטענו בפניהם או עד לאחר גמר דין ומשכתבו אין יכולין לחזור בהן וכן פי' רש"י ז"ל בפ' שנים אוחזין כותבין שלא יוכלו לחזור בהן. ומעשה ב"ד כגון שטרי חליטאתא ואדרכתא ודכוותהון שמשנכתבו קנו ואין אחד מהם יכול לחזור ואחריותם נמי רמיא עלייהו וכן נ"ל לגבי בירורין של ב"ד שאמרתי שיכול להוסיף על שלשה עד שיכתבו כדאתמר בספרי טרחכם וכו' עד ומיהו ודאי שאם קנו מהם או כתבו בירורין אין להוסיף ואין לגרוע ע"כ:
והמקבל נותן את השכר: ואפילו בשדה בורה שצריך להובירה שנה או שנתים ואין ריוח עתה למקבל אפ"ה המקבל נותן שכר. פי' אחר שדה שהיתה בורה מזמן גדול מהו דתימא ריוח דנותן הוא שמתקן לו שדהו שהיתה חריבה והוא יתן קמ"ל דלא. ובטור ח"מ סימן ש"ך:
שטרי בירורין: שטרי טענאתא וכן זה בורר. אמר המחבר ולאחר כתיבה אין יכול לחזור ולטעון ואפילו בנותן אמתלא ואפילו לא הוכחש בעדים וכן זה בורר וכו' עד שלא כתבו יכולין לחזור בהן ולברור אחרים ומשכתבו אין יכולין לחזור בהן וכן פי' רש"י ז"ל בפ"ק דבבא מציעא. ומיהו בירושלמי שאם טענו כבר בפני ב"ד שאין יכולין לחזור בהן. ולמדו מכאן שאין כופים לשום אדם שיתן טענתו כתובה אפי' לב"ד וכ"ש לבעל דינו דדמי עלי' כאריא ארבא נמוקי יוסף ז"ל. ונראה שמה שכתב ולמדו מכאן וכו' ר"ל ממילתי' דרשב"ג שהוא פוסק הלכה כמותו אח"כ חפשתי בבית יוסף בח"מ סי' י"ג דמשמע משם דלמדו מכאן הוא מדקתני אלא מדעת שניהם. אבל מתשובת הרשב"א ז"ל שהביא שם מוכח דאע"ג דלית הלכתא בהא כרשב"ג שמעי' מיניה דהאי דינא במכ"ש לרשב"ג ואפילו ת"ק יודה בהא שאין למסור טענותיו כתובות ליד בעל דינו ע"ש:
רשב"ג אומר לשניהם כותבין שנים: לכל אחד טענותיו בשטר בפני עצמו וכל אחד יתן שכר שטרו ואין זו מדת סדום שהרי חסר הוא הרבה בדבר אם יכתבו שטר אחד לשניהם וטעמי' משום דא"ל לא ניחא לי דתהוי זכותי בשטר אחד אצל זכותך דדמית עלאי כאריא ארבא כל שעה שתראה הכתב תהי' בא עלי בעלילת טענותיך הכתובין בו ושם תראה טענותי ונבוא לידי מריבה כי איש מריבות אתה הכי איתא בגמ'. אבל ת"ק נראה דס"ל דכיון שאינם אלא שטרי טענות בלבד שטענו עכשיו כבר בפני ב"ד אין כ"כ הפסד בדבר ועוד שיש בו משום מדת סדום שצריך זה לרבות בשכר כותבין לשניהם יחד ושניהם נותנין את השכר. מן התשובה הנזכרת אבל י"ס דגרסי לשניהם כותבין בלמד וכמו שהעתקתי וכן הוא בגמרא:
יכין
אין כותבין שטרי אירוסין: שטרי פסיקתא, כתנאים שלנו, כמה יתן זה לבנו וכמה זה לבתו:
ונשואין: כתובה:
והחתן נותן שכר: מדמרוויח ע"י הכתב הנדוניא, וקונה גם האשה [אה"ע נ"א]:
אין כותבין שטרי אריסות: שמקבל לזרוע שדה של חבירו, וליתן לבעליה מחצה, שליש, או רביע מהתבואה:
וקבלנות: היינו שחוכר השדה בדבר קבוע לשנה, בין שתעשה השדה או לא [עי' ב"מ פ"ט סי' א']:
והמקבל נותן שכר: ואפילו צריך להובירה איזה שנים, דאז אין להמקבל עתה רווח בהשדה:
אין כותבין שטרי בירורין: שטר שכתוב בו איזה דיינין בררו להן הבעלי דין, או שטר שכותבין לעצמן הדיינין לברר טענות הבעלי דין, מה טוענים זע"ז:
וכל מעשה בית דין: המפורשים סוף פ"א דב"מ:
ולזה לעצמו: דלת"ק במתרצה א' שיכתבו רק א', כדי למעט בהוצאות הכתיבה, ויתנוהו לחבירו דכשיצטרך יראהו לו, שומעין לו, ולרשב"ג מצי אידך למימר אינני חפץ להיות לי שום עסק עמך:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת