רמב"ם על בבא בתרא י
<< · רמב"ם · על בבא בתרא · י
בבא בתרא פרק י
[עריכה]- ראו גם: נוסח המשנה בבא בתרא י רמבם
גט - נקרא כל שטר. וכבר בארנו זה פעמים.
ומקושר - שטר מקופל כעין אותם הכלים המקופלים העשויים אצלנו במערב, והם מקלף שמנשבים בהם להסיר הזבובים. וטעם תיקון אלה השטרות, מפני שהיו באותם הדורות קופצים לגרש, והתקינו לו גט מקושר כדי שיתעכב בעשייתו ומתוך כך שמא יעבור על כעסו בזמן עשיית אותם קשרים. ולא רצו לשום הפרש בין (שאר) גיטי נשים ושאר השטרות, והתקינו גם כן שיהיה גט מקושר במקח וממכר וזולתם למי שירצה לעשותם כן.
והכל מודים, כי כשיהיה מנהג המקום שאין כותבין אלא גט מקושר, ואמר לסופר כתוב לי גט סתם ולא פירש לו לא פשוט ולא מקושר, וכתב הסופר פשוט, שהוא פסול.
ואם היה מנהג העיר לכתוב פשוט ומקושר, ואמר הוא לסופר כתוב לי גט פשוט או אמר לו גט מקושר, וכתב לו הסופר בהפך מה שאמר לו, רבן גמליאל מכשיר הואיל ומנהג המדינה לכתוב כמו שכתב הסופר ולא יקפיד הבעל כגון זה. וחכמים אומרים פסול, עד שיכתוב כמו שאמר לו.
והלכה כחכמים:
הודיענו כי כמו שגט פשוט בעד אחד פסול מדאורייתא, כך גט מקושר פסול בשני עדים.
וכבר בארנו כי גט שם לכל שטר ולכך אמר כתוב בו.
ואלה הזוזין הנזכרים בכאן, הם דינרים שיש ארבעה מהם בסלע, כמו שזכרנו פעמים כי הסלע ארבעה דינרין:
כבר בארנו פעמים כי השובר - הוא מחילה.
ומה שאמר לאשה - רצונו לומר שטר שיהיה כתוב בו שאשתו מחלה לו כתובתה.
ובלבד שידעו העדים שזה הוא פלוני וששם אשתו היא אותה שזכר, שיש לחוש שמא יכתוב גט על שם אשת איש אחר ששמו כשמו, ויוציא אותו הגט אשה והיא אינה גרושה. וכמו כן השובר צריך שידע כי פלוני שם בעלה, ובכן יוכל להעיד עליו. וזהו פירוש מה שאמר ובלבד שיהא מכירן.
ומה שאמר והלוה נותן שכר - ואפילו הוא שותפות, כגון שיתן לו ממון לעשות בו סחורה ולא יהיה אצל אותו שמתעסק בו נכסים כלל, וזהו הנקרא "עסקא", ודינו אצלנו פלגו מלוה ופלגו פקדון, ואף על פי שחציו בלבד הוא שהוא בתורת מלוה, הוא משלם כל השכר:
אריסות - הוא שותפות בפירות הקרקע.
וקבלנות - הוא שמקבל הארץ בחלק מפירותיה, ולפיכך הוא נותן השכירות ואפילו הוביר אותו, כמו שנתבאר בתשיעי ממציעא.
ושטרי ברורין - התרצות כל אחד מבתי דינין באיזה איש שיהיה שידין לו, כמו שיתבאר במסכתא שאחר זו, זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד, וכמו כן לכתוב טענותיהם.
רבן שמעון בן גמליאל אומר, שהוא יכתוב לכל אחד מבעלי דינין שטר אחד שיהיה בו טענותיו וזכיותיו, ולחבירו אחר כמו כן, ואינה הלכה.
אבל יכתוב שטר אחד ויהיה בו טענות כל אחד משניהם, ואיך פלוני נתרצה בפלוני הדיין וטען כך וכך, ופלוני נתרצה בפלוני וטען כך וכך:
רבי יוסי סבר אסמכתא קניא.
והוא שיאמר אדם כשתעשה כך או כשיהיה דבר פלוני על עניין זה, יש לפלוני עלי כך וכך מזהב וכיוצא בזה, וכל מה שיהיה על דרך זה יקרא "אסמכתא". ואין מתקיים מזה כלום ואינו ראוי בשום פנים, אלא אם כן נטל קניין על זה בבית דין חשוב, ויתפוס זכיותיו באותו בית דין ויאמר כשיהיה הדבר תעשה ממה שבזכיות האלה כך וכך. וראוי שיעיינו בזה הדבר שמא הוא אנוס, ומצד האונס אינו יכול לקיים אסמכתא.
ואין שום בית דין חשוב אלא כשיהיו סמוכין בארץ ישראל, כמו שנבאר עוד:
ולא ירע כוחו של זה - הוא רומז אל המלוה, לפי שהיה זמן חובו מוקדם וישוב עתה מאוחר.
ועניין הנזק בזה ידוע והוא שלא יטרוף מן הלקוחות אלא מזמן השטר השני.
והלכה כרבי יוסי, וכותבין שובר על איזה עניין שיהיה:
אמרו לא יפרע מן הערב - רוצה לומר שלא יתבענו קודם שיתבע הלוה.
ודברי רבן שמעון בן גמליאל אם יש נכסים ללוה לא יפרע מן הערב - אין מחלוקת בזה.
אבל מחלוקת חכמים בקבלן, ופירוש המשנה כך. קבלן, הוא שיאמר לו תן לו ואני נותן לך. וערב, הוא שיאמר לו הלוהו ואני ערב, או תן לו ואני ערב, או הלוהו ואני נותן לך.
ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל.
וממה שצריך שתדע, כי ערב דכתובה אינו חייב כלל על איזה עניין שיהיה, וקבלן דכתובה הוא חייב שיתן ויתבע ממנו תחילה. אבל זה אחר שידירנה בעלה הנייה ואחר כך יגרשנה, כמו שזכר רבן שמעון בן גמליאל:
יאמר כי המלוה גובה מנכסים בני חורין של ערב, כשיהיה הערב קודם חיתום שטרות, וזה כגון שיהיה הערב בגוף השטר ואחר כן חתמו העדים, ואם היה בו ופלוני ערב סמוך אל הלוה, גובה המלוה מן הערב מנכסים משועבדים.
וכשלא נטל הערב בקניין איננו מחויב כלל בכל מה שזכרנו, וזה כי פסק ההלכה שכל ערב צריך קניין על איזה דרך שיהיה, אלא ערב דבית דין או ערב בשעת מתן מעות, ובאיזה צד שיהיה זולת שני הפנים האלה לא יתכן בלא קניין.
והלכה כרבי ישמעאל:
משנה בבא בתרא, פרק י':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב