משנה בבא בתרא י ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא בתרא · פרק י · משנה ב | >>

לחצו כאן להצגת משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

גט פשוט, עדיו בשניםב.

ומקושר, בשלשה.

פשוט שכתוב בו עד אחד, ומקושר שכתוב בו שני עדים, שניהם פסולין.

כתב בו זוזין מאה דאינון סלעים עשרין, אין לו אלא עשרין.

זוזין מאה דאינון תלתין סלעין, אין לו אלא מנה.

כסף זוזין דאינון, ונמחק, אין פחות משתיםד.

כסף סלעין דאינון, ונמחק, אין פחות משנים.

דרכונות ה דאינון, ונמחק, אין פחות משתים.

כתוב בו מלמעלה מנה ומלמטה מאתים, מלמעלה מאתים ומלמטה מנה, הכל הולך אחר התחתוןו.

אם כן, למה כותבין את העליון? שאם תמחק אות אחת מן התחתון, ילמד מן העליון.

משנה מנוקדת

[עריכה]

גֵּט פָּשׁוּט, עֵדָיו בִּשְׁנַיִם;

וּמְקֻשָּׁר, בִּשְׁלֹשָׁה.
פָּשׁוּט שֶׁכָּתוּב בּוֹ עֵד אֶחָד,
וּמְקֻשָּׁר שֶׁכָּתוּב בּוֹ שְׁנֵי עֵדִים,
שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִין.
כָּתַב בּוֹ:
זוּזִין מֵאָה דְאִנּוּן סְלָעִים עֶשְׂרִין,
אֵין לוֹ אֶלָּא עֶשְׂרִין.
זוּזִין מֵאָה דְאִנּוּן תְּלָתִין סִלְעִין,
אֵין לוֹ אֶלָּא מָנֶה.
כְּסַף זוּזִין דְּאִנּוּן, וְנִמְחַק,
אֵין פָּחוֹת מִשְּׁתַּיִם.
כְּסַף סִלְעִין דְּאִנּוּן, וְנִמְחַק,
אֵין פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם.
דַּרְכּוֹנוֹת דְּאִנּוּן, וְנִמְחַק,
אֵין פָּחוֹת מִשְּׁתַּיִם.
כָּתוּב בּוֹ מִלְּמַעְלָה מָנֶה וּמִלְּמַטָּה מָאתַיִם,
מִלְּמַעְלָה מָאתַיִם וּמִלְּמַטָּה מָנֶה,
הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַתַּחְתּוֹן.
אִם כֵּן, לָמָּה כּוֹתְבִין אֶת הָעֶלְיוֹן?
שֶׁאִם תִּמָּחֵק אוֹת אַחַת מִן הַתַּחְתּוֹן,
יִלְמַד מִן הָעֶלְיוֹן:

נוסח הרמב"ם

גט פשוט עדיו שנים ומקושר שלשה פשוט שכתוב בו עד אחד ומקושר שכתבו בו שנים שניהם פסולים כתוב בו זוזין מאה דהימו סלעים עשרים אין לו אלא עשרים זוזין מאה דהימו סלעים תלתין אין לו אלא מנה כסף זוזין דאינון ונמחקו אין פחות משנים כסף סלעים דאינון ונמחקו אין פחות משנים דרכונות דאינון ונמחקו אין פחות משתים כתוב בו מלמעלה מנה ומלמטה מאתיים מלמעלה מאתיים ומלמטה מנה הכל הולך אחר התחתון אם כן למה כותבין את העליון שאם תימחק אות אחת מן התחתון יילמד מן העליון.

פירוש הרמב"ם

גט פשוט עדיו בשנים ומקושר בשלשה כו': כתוב בו זוזין מאה דאינון סלעין עשרין כו': הודיענו כי כמו שגט פשוט בעד אחד פסול מדאורייתא כך גט מקושר פסול בשני עדים וכבר בארנו כי גט שם לכל שטר ולכך אמר כתוב בו. ואלה הזוזין הנזכרים בכאן הם דינרים שיש ארבעה מהם בסלע כמו שזכרנו פעמים כי הסלע ארבעה דינרין:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

פשוט שכתוב בו עד אחד - הכי קאמר, כשם שפשוט שכתוב בו עד אחד פסול מדאורייתא, כך מקושר שכתוב בו שני עדים פסול מדאורייתא ג:

אין לו אלא עשרים - ואע"ג דזוזים מאה, חמשה ועשרים סלעים הם, יד בעל השטר על התחתונה. והכי מפרשינן ליה לשטרא, מאה זוזים גרועים שאינם שוין אלא עשרים סלעים:

אין לו אלא מנה - עשרים וחמשה סלעים. דהכי מפרשינן לשטרא, מאה זוזין דאינון תלתין סלעים קלים וגרועים, שהם עשרים וחמשה מן הטובים:

ונמחק - שנמחק המנין שנכתב אחריו:

ומלמטה מאתים - כשכופל את דבריו בשטר:

הכל הולך אחר התחתון - ובלבד שלא יהיה כתוב בשטה אחרונה ז:

למה כותבין את העליון - הואיל ובסוף השטר חוזר וכופל, ואחריות ממון זה כך וכך קבלתי עלי:

פירוש תוספות יום טוב

גט פשוט עדיו בשנים. מי שרוצה לעשות שטר פשוט א"צ להחתים בו אלא שני עדים. והרוצה לעשות מקושר צריך להחתים בו שלשה שכך תקנו חכמים. הרשב"ם. ועמ"ש בספ"ח דגיטין:

פשוט שכתוב בו עד אחד כו'. כתב הר"ב ה"ק כשם כו' כך מקושר פסול מדאורייתא. גמרא דף קס"ה. ופירש הרשב"ם הטילועלו חכמים פסולא דאורייתא ע"כ ועמ"ש במ"ה פ"ח דגטין [ד"ה היה במזרח] :

כסף זוזין כו' כסף סלעין כו' דרכונות כו'. צריך עיון למאי צריכי. אף ע"ג דזוזי מטבעות קטנים וסלעים גדולים ושניהם כסף. ודרכונות זהב. מ"מ שמעינן להו מהדדי. ולא היה צריך למתני. ומש"ה הטור סתם וכתב בסימן מ"ב. כתב בו מטבע פלוני דאינון ונמחק אין לו אלא שנים ממנו ע"כ. והרמב"ם בסוף הלכות מלוה השמיט הכל וסמך על דינים אחרים שכתב בהן דיד בעל השטר על התחתונה:

אין פחות משנים. ויתר נמי לא. דיד בעל השטר על התחתונה. נ"י:

דרכונות. עי' ריש פ"ב דשקלים:

הכל הולך אחר התחתון. ולמה אין הולכין אחר הפחות שבשניהם. לפי שאין האחד תלוי בחבירו כמו בכותב זוזי מאה דאינון כו'. הרמב"ם סוף הל' מלוה. ועמ"ש משנה ח' פ"ח דב"מ. ומ"ש הר"ב ובלבד שלא יהיה כתוב בשטה אחרונה. כ"כ הרשב"ם וטעמא כדאמרינן בגמרא דף קס"ב שאין למדין משטה אחרונה. מפני שאין העדים יכולין לקרב חתימתן. ויכול אדם לזייף: ולהוסיף בינתים שטה אחת. וכתב נ"י דלאפקועי מבעל השטר למדין משטה אחרונה. והאי תנאה ובלבד וכו' לא קאי. אלא אכתוב מלמעלה מנה ולמטה מאתים. אבל איפכא לא:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ב) (על המשנה) בשנים. א"צ להחתים בו אלא ב' עדים. והרוצה לעשות מקושר צריך להחתים בו ג' שכך תקנו חכמים. ר"ש:

(ג) (על הברטנורא) גמרא. ופירש ר"ש, הטילו חכמים עליו פסולא דאורייתא:

(ד) (על המשנה) אין פחות מב'. ויתר נמי לא, דיד בעל השטר על התחתונה. נ"י:

(ה) (על המשנה) זוזין. סלעים. דרכונות. צ"ע למאי צריכי. ומש"ה הטור כתב מטבע פלוני דאינון:

(ו) (על המשנה) התחתון. ולמה אין הולכין אחר הפחות שבשניהם, לפי שאין האחד תלוי בחבירו כמו בכותב זוזי מאה דאינון כו'. הר"מ:

(ז) (על הברטנורא) שאין למדין משטה אחרונה. מפני שאין העדים יכולין לקרב חתימתן ויכול אדם לזייף ולהוסיף בינתים שטה אחת. גמרא ולאפקועי מבעל השטר למדין. והאי ובלבד כו', לא קאי אלא אלמעלה מנה ומלמטה מאתים. נ"י:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

גט פשוט עדיו שנים ומקושר שלשה פשוט שכתוב בו עד אחד ומקושר וכו':    בגמרא פריך בשלמא מקושר שכתב בו שני עדים פסול איצטריך סד"א הואיל ובעלמא כשר ה"נ כשר קמ"ל אלא פשוט שכתוב בו עד אחד פשיטא ותירץ אמימר דהא קמ"ל דשנים במקושר כעד אחד בפשוט מה התם פסולא דאורייתא אף הכא נמי פסולא דאורייתא הטילו עליו חכמים ואם גט הוא אינה מגורשת ואם שטר מלוה הוא אינו טורף ממשעבדי אבל אם יש שם עד אחד בעל פה עם עד אחד החתום בשטר אז יהיה השטר לגמרי אפילו לטרוף מן הלקוחות דמצטרפינן כן פי' רשב"ם ז"ל. ועיין בהרא"ש ז"ל:

כתוב בו זוזין מאה די הימו סלעין עשרין אין לו וכו' זוזין מאה די הימו סלעין תלתין אין לו וכו':    כך מצאתי מוגה:

זוזין מאה וכו':    תוס' ס"פ השואל:

דרכונות:    הן דרכמונות שבספר עזרא:

אין פחות משנים:    ויתר נמי לא דיד בעל השטר על התחתונה נמוקי יוסף:

כתוב בו וכו':    בהרי"ף ז"ל בתר בבא דדרכונות וכו' שנוי שם כך כסף אין פחות מדינר כסף כסף דינרין ודינרין כסף אין פחות משני דינרין כסף. כסף בדינרין אין פחות משני דינרין דהב כסף ובתר הכי מייתי נמי ברייחא דקתני נמי הכי אבל בגמרא בין בבלית בין ירושלמית ליתי' במשנה ולא בהרא"ש ז"ל וה"פ כסף כתב פלוני לוה מפלוני כסף. כתב לו כסף דינרין או דינרין כסף אין פחות משני דינרין כסף דהכי משמע כסף שני דינרין לוה פלוני מפלוני כסף בדינרין משמע כסף לוה פלוני מפלוני שוה שני דינרין זהב ע"כ. ונראה ששם ברב אלפס הוא לשון יתר בדפוס ויניצאה ומ"מ אינו אלא ברייתא ובסיפא דברייתא קתני נמי זהב אין פחות מדינר זהב דהב דינרין ודינרין דהב אין פחות משני דינרין זהב דהב בדינרין אין פחות משני דינרין כסף דהב. ופריך על האי סיפא בגמרא אמאי קאמר אין פחות משני דינרין כסף דהב ודילמא דהבא פריכא בתרי דינרי דהבא קאמר ומשני אמר אביי יד בעל השטר על התחתונה. ופרכינן אי הכי רישא נמי גבי כסף בדינרין דקתני אין פחות משני דינרין זהב כסף אמאי אימא כספא נסכא בתרי דינרי כספא קאמר ומשני אמר רב אשי רישא דאמר דינרי דודאי דינרי זהב קאמר סיפא דאמר דינרין דסתמייהו של כסף ומנא תימרא דשאני בין דינרי בלא נון או מם לדינרין דתנן בספ"ק דכריתות האשה שהיו עליה ספק חמשה לידות ספק חמשה זיבות וכו' כמו שכתבתי שם:

כסף סלעין וכו':    ירושלמי ר"פ שני דכתובות. וכתוב בש"ע דמר איסרלן בח"מ סימן מ"ב סעיף י"ג וז"ל ועכשיו בזמן הזה אין חילוק בין אמר לו דינרי לדינרים ונ"ל דנותן לו הפחות ע"כ והובא שם בספר הלבוש. כתב הרשב"א ז"ל בחדושיו לקמן דף קע"א וז"ל בקיצור שאין אומרים יד בעל השטר על התחתונה לפסול השטר אפילו בדבר שהעדים רשאין לעשותו אלא לעולם בחזקת כשר מעמידין אותו ואם יש לו שתי פנים בלשונו גובין הממועט והוא שיהא לו פנים תדע דתנן סלעים דאינון ונמחקו אין פחות משנים ואמאי לימא דאינון ז' דינרין כדתנן ברישא אלא ש"מ שאין תולין במחק דבר שהוא סותר עיקר מה שכתוב בשטר אבל במה שאינו סותר ודאי כל מה שאתה יכול לתלות במחק תלה עכ"ל ז"ל:

א"כ למה כותבין את העליון:    כיון דלא אזלינן אלא בתר התחתון שאם נמחקה אות אחת מן התחתון כגון שכתוב למטה חנן לא יוכל לטעון לאו אני הוא אלא מאיש אחר ששמו כך נפל ואתה מצאתו ששמי חנני הוא דהא נוכל ללמוד מעליון שכתוב חנני ודוקא אות אחת אבל שתי אותיות אמרינן בברייתא דאין למדין מן העליון ומפרש בגמרא משום דזימנין מתרמי ליה שם בן שלש אותיות ואם נלמוד שתי אותיות שהוא רובא דשמא מן העליון א"כ הוי העליון עיקר הלכך לא ילפינן אלא אות אחת. וכתוב בנמוקי יוסף ואע"ג דלעיל גבי סלעים תלתין לא פלגינן ביה אם כתב תחתון או עליון דבכל גוונא אמרינן דלא יגבה אלא מנה שאני התם דאפשר לומר התלתין סלעים היינו מנה אלא שהם גרועים אבל מנה ומאתים ודאי שני דברים הם ויש לנו לילך אחר הראשון או אחר האחרון ומסתברא לילך אחר האחרון דאיכא למימר חזר בו מן הראשון. אמר המחבר לא שייכא הכא פלוגתא דתפוס לשון ראשון או לשון אחרון דהתם בבת אחת הם סותרים אהדדי אבל הכא שזה למעלה וזה למטה לד"ה חזר בו מן הראשון דדק בחושבנא ואשכחי אמר המחבר מה ששנינו הכל הולך אחר התחתון אם התחתון מנה שהוא לחובתו למדין אפילו משיטה אחרונה כיון שמוציאו מתחת ידו או יורשיו אבל אם הוא מאתים שהוא לזכותו אין למדין אם הוא בשיטה אחרונה הריטב"א בשם הרא"ה ז"ל. וביד פכ"ז דהלכות מלוה ולוה סימן י"ד ט"ו ובטור ח"מ סימן מ"ב וע"ש בספר מ"ע. וכתב החכם הר"ר סולימאן אוחנא ז"ל א"כ למה כותבין את העליון פי' התוס' האי טעמא לא שייך בהא דאמרינן הכל הולך אחר התחתון דאם כתב למטה מנה אין למדין מן העליון מאתים אם נמחק קצת מן התחתון ועוד דאות א' לא שייכא כלל להני גווני אלא מילתא באנפי נפשה היא ליתן טעם למה שרגילין לכפול בשטר שמות האנשים אם נמחקה אות א' מן התחתון ילמד מן העליון כגון חנן מחנני ענן מענני ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

גט פשוט עדיו בשנים:    בסוף השטר בפנים:

ומקושר בשלשה:    לכל הפחות, דבג' שיטין הראשונים רגיל להיות מקום התורף:

שניהם פסולין:    ר"ל כמו שפשוט שחתום בו ע"א וודאי פסול מדאו', כ"כ מקושר בלי ג' עדים מאחוריו. פסול מדרבנן, דחכמים עשו חיזוק לדבריהם אפילו יותר משל תורה [ככתובות דף נ"ו ע"א]:

כתב בו זוזין מאה:    ר"ל אם כתוב בשטר שהלוהו ק' זוזין, והיינו ק' דנרין:

אין לו אלא עשרין:    דאף דק' דנרין הן כ"ה סלעין. עכ"פ אזלינן בתר הפחות שבלשונות [כפ"ז מ"ג ], ואמרי' דנתכוון לדנרין גרועין שק' מהן הן רק כ' סלעין:

זוזין מאה דאינון תלתין סלעין:    והרי ל' סלעין הן ק"כ דנרין.

אין לו אלא מנה:    דאמרי' דנתכוון לסלעין גרועין של' מהן אינן רק ק' דנרין. וקמ"ל דלא אמרינן תפוס לשון אחרון שפירש הראשון, ולדנרין יפין נתכוון:

כסף זוזין דאינון ונמחק:    שנמחק מניין הזוזין:

אין פחות משתים:    נ"ל דכל הנהו צריכי, דבכתוב בשטר כסף זוזין דאינון ונמחק, סד"א וודאי סלע א' היה, דאל"כ מה דאינון, קמ"ל דאינון אמספר קאי, והדר נקט כסף סלעין דאינון ונמחק, דסד"א מדיד בעל השטר על התחתונה, אמרי' שיהיה פחות משנים, דשמא כתוב היה דאינון ז' דנרין, ולסלעין גרועין התכוון כלעיל סי' ט"ו, דאל"כ למה היה צ"ל דאינון, קמ"ל, והדר נקט נמי מלתא בדרכונות, שהיא מטבע של זהב, דסד"א מדאינן מצויין לפרוע מהן ואפ"ה הזכירם, להכי וודאי לכך היה צריך לכתוב דאינון כך וכך סלעי כסף, לומר שדרכונות גרועין היו, ויהיה פחות מב' יפים, קמ"ל דאינון אמספר קאי:

כתוב בו מלמעלה מנה ומלמטה מאתים:    כשחוזר וכופל דבריו בסוף השטר, או מלמעלה וכו':

מלמעלה מאתים ומלמטה מנה הכל הולך אחר התחתון:    דבכה"ג שיש הפסק ביניהן, אמרי' שחזר בו [עי' מ"ש ב"מ פ"ח סי' מ"ט]. מיהו אין למדין משיטה אחרונה רק מה שהוא לחוב בעהש"ט, דאל"כ שמא הוסיפה הוא, מדהרחיקו העדים חתימתן מהשטר, אבל בכתוב בסוף השטר הכל שריר וקים, י"א דלמדין משיטה אחרונה [(שו"ע חו"מ מד, ד)]:

אם כן למה כותבין את העליון:    מדכותב לבסוף, ואחריות ממון כך וכך קבלית עלי:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים

בבלי קס א בבלי קסה ב  רמב"ם הלכות מלוה ולווה כז יד  שולחן ערוך חושן משפט מב ה