מלבי"ם על יחזקאל כג
<< · מלבי"ם על יחזקאל · כג · >>
פסוק ב
פסוק ג
- א) מצד שהיו "במצרים" מקום הזימה ר"ל ששם סרו מאחרי ה' מפני שמצרים היתה מלאה תועבות,
- ב) "שמסבת נעוריהן זנו" שהיה הזנות ע"י רתיחת התאוה וקוצר השכל שבימי הנעורים, ר"ל שאז עדיין לא קבלו את התורה והאמונה כראוי,
- ג) "שם מעכו שדיהן" שהם ענינים שהיו עושים במצרים לעורר תאות המשגל, היינו שהמצרים התעו אותם במעשהם ובמנהגיהם אל עבודת נכר:
ביאור המילות
"עשו". מענין ועסותם רשעים, מיעוך וכתישה, ומזה שם עיסה בלשון המשנה, ושם עריסה במקרא, ראשית עריסותיכם, שהרי"ש נוסף כמו שרביט שבט, סרעף סעיף וכדומה. ושדים הם העליונים, ודדים במקרא הם במקום הבתולים, כמ"ש בפי' משלי על דדיה ירווך בכל עת:פסוק ד
"ותלדנה בנים ובנתו" שפרו ורבו בא"י ואז נתחלקו לשתי ממלכות, ור"ל הגם שבמצרים נתחלקו בשמות בכ"ז היו אח"כ שתיהן לי עוסקים בעבודתי, ונקראו שתיהן בשם אחד, עד אח"כ שילדו בנים ובנות, אז נתחלקו בימי ירבעם, עד שבימי אחאב התחילו לעבוד את הבעל, ואז נתחלקו שנית, אם בשם, אם במקום מגורתן, כי אז "ושמותם שמרון אהלה" ששומרון הקבעה לעיר מלכות אפרים ונקראה ביחוד בשם אהלה, כי אז נפרדו מה' לגמרי "וירושלים" היתה לעיר מלכות יהודה ונקראה "אהליבה" ששם נשאר מקדש ה':
ביאור המילות
"אהלה". אהל שלה מופרדת מבעלה:
"אהליבה". היינו אהלי בה:פסוק ה
ביאור המילות
"ותעגב". העיגוב הוא קודם אל הזנות שתעורר הזונים בדברי חשק ועגבים, כמו עגבים בפיהם, שיר עגבים (לקמן ל"ג):פסוק ו
פסוק ז
פסוק ח
ביאור המילות
"תזנותיה". יש הבדל בין זנות, ובין תזנות, ובין זנונים, ובין זמה, שזנות היא הזנות הרגיל. וזנונים בכפל עי"ן הפעל מורה על התמדת הזנות ושהיא בפרהסיא כמו קח לך אשת זנונים וילדי זנונים, שכ"ה בכל השמות שנכפל עי"ן הפעל, כמ"ש בכ"מ. ותזנות, מורה ששופך זנות על אחרים, שע"ז בא בצורת ההפעיל. וזמה, מורה השתקעות המחשבה בזנות. ובזה תבין שנויי הלשונות בפרשה זאת:פסוק ט
פסוק י
פסוק יא
פסוק יב
פסוק יג
פסוק יד
- א) מצד החקיקה, ועז"א "מחקה על הקיר",
- ב) מצד המלאכה, שהיו "צלמי כשדים", שהיו עשויים כפי המלאכה שנהגו בכשדים,
- ג) מצד שהיו "חקקים בששר" שהיא צבע שהכשדים לבדם היו מושחים בו, וכן הכירו בם מצד צורת האנשים שהיו.
ביאור המילות
"אנשי מחקה". כמו אנשים, וכן מאנשי התרים (מ"א י'):
"בששר". מין צבע:פסוק טו
ביאור המילות
"סרוחי טבולים". המצנפת טבול בצבע וסרח העודף ממנו יוצא משני צדדיו למטה:
"שלישים". גבורים ונכבדים כמו ושלישיה על כולו:פסוק טז
פסוק יז
"ותטמא בם", ר"ל והם למדו תועבות הכשדים ואחר כך "ותקע נפשה מהם" שהתחילו למרוד בם בימי יהויקים וצדקיהו:
ביאור המילות
"ותקע". שרשו יקע ובא על הסרת הדבר ממקומו, ופה על הסרת דבקת הנפש לאהבה אל השנאה, וכן פן תקע נפשי ממך (ירמיה ו' ח'):פסוק יח
פסוק יט
פסוק כ
ביאור המילות
"על פלגשיהם". עם פלגשיהם, כמו ויבואו האנשים על הנשים:
"בשר". כינוי אל אבר התשמיש כמו רר בשרו את זובו:פסוק כא
פסוק כב
פסוק כג
ביאור המילות
"פקוד שוע וקוע". שמות מדינות כן ת"י:
"אותם". כמו אתם:פסוק כד
- א) מצד הבע"ד שהוא ה', שמצד זה יעשו הפסק דין והעונש כפי משפטי ה' ודינו,
- ב) מצד השופטים שהם בפ"ע יענשו אותה כפי נמוסיהם ודיניהם, על הראשון אמר "ונתתי לפניהם משפט", ועל השני אמר "ושפטוך במשפטיהם", ועתה מפרש שני מיני העונשים, נגד מ"ש ונתתי לפניהם משפט שהוא המשפט שיתן ה' לפי דתיו וחקיו אומר.
ביאור המילות
"הצן". כמו והביאו בניך בחצין מין מרכבה, עז"א הצן ורכב:
"צנה ומגן". על הגוף (צנה מגין בפני חרב, ומגן בפני חץ, וצנה מקיף מג' רוחות):
"וקובע". מגן נחושת על הראש (ש"א י"ז):פסוק כה
פסוק כו
פסוק כז
ביאור המילות
"זמתך. זנותך". כבר התבאר (פסוק ח') ונגד זמתך שהוא השתקעות המחשבה בזנות, אמר ולא תשאי עיניך אליהם, ונגד זנותך מא"מ, אמר ומצרים לא תזכרי עוד:פסוק כח
פסוק כט
ביאור המילות
"ערות זנוניך". היא רוב הזנות שזנית בפועל:
"וזמתך". היא השתקעות המחשבה בזנות ר"ל ראוי לעשות אלה לך:פסוק ל
- א) "בזנותיך אחרי גוים" שירדת מצרים לעזרה ועל ה' לא בטחת.
- ב) "על אשר נטמאת בגלוליהם" שעבדו עכו"ם כמוהם ועשו כתועבותיהם:
פסוק לא
- ג) "בדרך אחותך הלכת" אחר שהלכת בדרך אחותך הגם שכבר ראית עונשה ולא לקחת מוסר, לכן "ונתתי כוסה בידך", ראוי שתשתה כוס של מים המאררים ששתתה היא:
פסוק לב
ביאור המילות
"לצחק וללעג", הלעג הוא יתר מן השחוק, כמ"ש (ירמיה כ' ז'):פסוק לג
ביאור המילות
"שמה ושממה". שממה גדול מן שמה (כנ"ל ו' י"ד):פסוק לד
"ושדיך תנתקי" עם החרשים הנשברים תנתקי שדים מרוב הצער והיא מליצה נפלאה, שירושלים היתה כאם לבניה שהם ערי ארץ יהודה, משפעת חלב ומזון גשמי ורוחני לכולם, ואז תנתק האם שדיה ולא תוסיף להניק את בניה, ר"ל שיבוטל המשרה והכהונה והעבודה והנבואה שכולם יצאו מירושלים אל בנותיה:
ביאור המילות
"ומצית". כמו שתית מצית (ישעיה נ"א):
"תגרמו". מענין גרם, כמו ועצמותיהם יגרם שהיא שבירת העצמות למצצם, והושאל על חרשי הכלי:פסוק לה
פסוק לו
פסוק לז
ביאור המילות
"העבירו להם". לגלוליהם:פסוק לח
פסוק לט
פסוק מ
פסוק מא
פסוק מב
ביאור המילות
"ואל אנשים ויתנו צמידים". ר"ל נתנו צמידים אל אנשים, והוי"ו כוי"ו ביום השלישי וישא אברהם את עיניו:
"וסבאים". פי' שכורים כמו אל תהיו בסבאי יין:פסוק מג
"תזנותיה והיא" ר"ל בין תזנותיה בין היא שגם היא הזונה עצמה תהיה לבלה, (היא החולי והצרעת המתדבקת בזונים המבלה כל גופם ואיבריהם), קללתי אותם, שהבלה המתדבקת בנאופים יבא עליהם, על תזנותיה ועליה כל מה שיזנו עתה תדבק בם צרעת המבלה:
ביאור המילות
(מג-מד) "לבלה". היא שם המופשט של הצרעת המתדבק בנואפים ומכלה את בשרם ועצמותיהם, כמו חילי הצרפתים בזה"ז, וחולי הזאת קורא ג"כ בשם אשות הזמה אשות שם הרבים משם אש. האש הבוער והקדחת הבא מסבת הזימה, ונשתנה משקלו להורות שהוא אש משונה מעצם עד בשר יכלה, ור"ל נאופים (אשר) עתה יזנו הנואפים ותזנות של הנואפות והיא (היינו הנואפת עצמה), כולם יהיו לבלה, החולאת הזאת ששמה בלה, תקחם. ומ"ש ויבא מוסב על שם בלה. וכבר התבאר אצלי שבשמות המופשטים ישמש עליהם לפעמים בלשון זכר ולפעמים בלשון נקבה, לכן אמר ויבא בלשון זכר על תוקף ביאתו, וכאשר יצייר הבלה כבא על אשה זונה, ר"ל שנדבק בה כמער איש ולויות. וכן יצייר שאשות ולהבות הזימה, באו אליהם בשחפת וקדחת להשחיתם, והיא מליצה נפלאה מאד:פסוק מד
פסוק מה
ביאור המילות
"אותהם". תחת אתהן. וי"ל אות שלהם, אות הצרעת שבהם, זה אות שהם נואפות ושופכות דם:פסוק מו
פסוק מז
ביאור המילות
"וברא", מקור, להכרית אותן:פסוק מח
ביאור המילות
"ונוסרו". מורכב מנפעל והתפעל, שתחלה יקבלו מוסר בהכרח ע"י פועל שיעשה בהזונה, ואח"כ יתיסרו בעצמם ברצון:פסוק מט
<< · מלבי"ם על יחזקאל · כג · >>
- ^ כוונתו כאן ליהודה שעשו מעשיהם בהסתר, כמו שפירש המלבי"ם בעצמו שם: "והיה מקול זנותה. ר"ל מסבת קול זנותה יען שחשבה להסתיר זנותה ויראה מפני הקול שלא יצא עליה קלא דלא פסיק, מסבת זה ותחנף את הארץ, חנפה להראות בגלוי שהיא אשה כשרה ויראת ה'":