מדרש תנחומא הקדום/כרך א/בראשית כא א

שלמה בובר
מדרש תנחומא
הקדום והישן מיוחס לרבי תנחומא ברבי אבא על חמשת חומשי תורה
→בראשית כ א	בראשית כב א←

[ל] וה׳ פקד את שרה (בראשית כא, א). ילמדנו רבינו, אם היתה קטטה בין אדם לחבירו, כיצד מתכפר לו ביום הכיפורים? כך שנו רבותינו: עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר; שבינו לבין חבירו אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חבירו. אם הלך לרצות ולא קיבל מה יעשה? אמר ר' יוסי בן דורמסקית: זה סימן יהא בידך, כל זמן שאתה מרחם על חברך – יש לך מרחם, ואם אי אתה מרחם על חברך – אין לך מרחם. מה יעשה? אמר ר׳ שמואל בן נחמן: יביא עשרה בני אדם ויעמידם שורה אחת, ויאמר לפניהם: אחי, קטטה היה ביני ובין פלוני זה, והלכתי לרצותו ולא קיבל. מיד הקב״ה רואה שהשפיל עצמו לפניו, והוא מרחם עליו, שנאמר: "ישור על אנשים ויאמר חטאתי וישר העויתי" (איוב לג, כז). מה כתיב שם? "פדה נפשו מעבור בשחת" (שם פס' כח), וכתיב: "ומודה ועוזב ירוחם" (משלי כח, יג), אמר ר' יהודה: מודה על מנת לעזוב ירוחם. וכן אתה מוצא, כל ימים שהיה איוב מקפיד כנגד חבריו, וחבריו כנגדו, היתה מדת הדין מתוחה כנגדו, שנאמר: "ועתה שחקו עלי צעירים ממני לימים" (איוב ל, א). אמר לאליפז: ולא בנו של עשו אתה? אילו היה אביך עומד מבקש שאשים אותו ליזון עם הכלבים שלי הייתי מואסו, "אשר מאסתי את אבותם לשית עם כלבי צאני" ([[איוב{ל א|איוב{ל, א]]). וחבריו אמרו: את הוא הישיש לעצמך? אף לנו יש ישישים, שנאמר: "גם שב גם ישיש (לנו) [בנו]" (איוב טו, י). וכיון שנגלה להם הקב״ה ואמר להם: מה אתם עומדים? לכו ופייסו את איוב, שנאמר: "ועתה קחו לכם שבעה פרים ושבעה אילים וגו׳ ואיוב עבדי יתפלל עליכם" (איוב מב, ח). מיד הלכו ועשו כן, מה כתיב שם? "וה׳ שב את שבות איוב" (שם פס' י), אימתי? "בהתפללו בעד רעהו" (שם). כך אבימלך, "ויתפלל אברהם" וגו׳ (בראשית כ, יז), אמר הקב״ה: אברהם ביקש רחמים על אבימלך, אני פוקד אותו. מיד, וה' פקד את שרה:

[לא] [וה׳ פקד את שרה]. זהו שאמר הכתוב: "כי תאנה לא תפרח" (חבקוק ג, יז), מי הוא זה? זה אברהם, שנאמר: "כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם" (הושע ט, י). "ואין יבול בגפנים" (חבקוק שם), בגפן זו שרה, שנאמר: "אשתך כגפן פוריה" (תהלים קכח, ב). "כחש מעשה זית" (חבקוק שם), כחשים היו הדברים שבשרו מלאכי השרת לשרה: "שוב אשוב אליך" (בראשית יח, י)? "מעשה זית", מה הזית הזה מאיר לעולם, כך המלאכים מאירים דבריהם. "ושדמות לא עשה אוכל" (חבקוק שם), אותן השדים אינן מניקין אדם. "גזר ממכלה צאן" (חבקוק ג, יז), אין את מעמיד ממנה כנסת ישראל שנקראת צאן? שנאמר: "ואתנה צאגי" (יחזקאל לד, יז): דבר אחר: אותן הנזירה שגזרת עלי ואמרת: "כה יהיה זרעך" (בראשית טו, ה), מכלה אתה אותן? "ואין בקר ברפתים" (חבקוק שם), אין אתה מעמיד ממנה שבט אפרים, שכתב בו: "ואפרים עגלה מלומדה" (הושע י, יא)? "אין בקר" אמרה אמנו שרה, אף על פי כן "ואני בה׳ אעלוזה" (חבקוק ג, יח), אלו אומרים: אין שרה יולדת, ואלו אומרים: אין אברהם מוליד, אף על פי כן בה' בוטחה. אמר לה הקב״ה: ועלי את נבטחת? חייך אני פוקד אותך, שנאמר: וה׳ פקד את שרה:

[לב] וה' פקד את שרה (בראשית כא, א). ילמדנו רבינו, אי זו היא האונאה? כך שנו רבותינו, אסור לאדם שיונה את הברו, ולא יאמר לו: בכמה חפץ זה? והוא אינו צריך ליקח. ואם היה בעל תשובה, אל יונה אותו ויאמר לו: זכור מעשיך הראשונים. ואם היה בן גרים, לא יאמר לו: זכור מעשה אבותיך, שהרי חזיר נשוך בין שיניהם. אמר הקב״ה: דייך להיות שוה לי, כביכול אני כשבראתי את עולמי לא בקשתי להונות לבריה, ולא פרסמתי לבאי עולם מה היה האילן שאכל ממנו אדם הראשון. בא וראה, מי שאינה לחברו הוא נענש תחלה, ושרה הונת את עצמה ונטלה שכרה, אמרה לאברהם: "הנה נא עצרני ה׳ מלדת" (בראשית טז, ב). אמר לה הקב״ה: הונית את עצמך, חייך בלשון שאמרת בו אני פוקדך, אתה אמרת עצרני, מה כתיב למעלה? "כי עצור עצר ה׳ בעד כל רחם" וגו׳ (בראשית כ, יח), אמר הקב״ה: אברהם התפלל לפני על אבימלך הרשע ונתמלאתי רחמים עליו, הריני פוקד לאברהם עמו, שנאמר: "וירפא אלהים את אבימלך ואת אשתו ואמהותיו וילדו" (שם שם יז), מה כתיב אחריו? וה׳ פקד את שרה:

[לג] [וה׳ פקד את שרה]. זהו שאמר הכתוב: "וידעו כל עצי השדה כי אני ה׳" וגו׳ (יחזקאל יז, כד). מי הן עצי השדה? ר׳ יעקב בר אחא אמר: אלו בני אדם, שנאמר: "כי האדם עץ השדה" (דברים כ, יט). "השפלתי עץ גבוה" (יחזקאל שם), זה נבוכדנצר. "הגבהתי עץ שפל" (שם), זה חנניה מישאל ועזריה שהושלכו לכבשן האש. "הובשתי עץ לח" (שם), זה בלשצר. "הפרחתי עץ יבש" (שם), זה דניאל: דבר אחר: "וידעו כל עצי השדה", מדבר באברהם. "השפלתי עץ גבוה", זה פרעה. "הגבהתי עץ שפל", זה אברהם. "הובשתי עץ לח", זה אבימלך. "הפרחתי עץ יבש", זה שרה. "אני ה׳ דברתי ועשיתי" (שם), שנאמר: וה׳ פקד את שרה:

[לד] [וה׳ פקד את שרה]. אמר ר׳ אלעזר בן פדת: כל מקום שאתה מוצא "וה׳", הוא וסנקליטון (פי׳ חיל^[1]) שלו. (ד״א "וה׳"), מלמד שישב הקב״ה במשפט, ואמר למלאכי השרת: ראויה היא שרה שתלד בן, והסכימו כולן ואמרו הן, וחתם הקב״ה אחריהן. זהו וה׳ פקד את שרה וגו׳:

[לה] [וה' פקד את שרה]. ארבע מפתחות הן, מפתה של כלכלה, ומפתח של מטר, ומפתח של קברות, ומפתה של עקרות, וארבעתן ביד הקב״ה. של כלכלה מנין? שנאמר: "פותח את ידך" (תהלים קמה, טז). ושל מטר מנין? שנאמר: "יפתח ה' לך" וגו׳ (דברים כח, יב). ושל קברות מנין? שנאמר: "בפתחי את קברותיכם" (יחזקאל לז, יג). ושל עקרות מנין? שנאמר: "ויזכור אלהים את רחל" וגו׳ "ויפתח את רחמה" (בראשית ל, כב) :

[לו] וה׳ פקד את שרה. מה כתיב למעלה מן הענין? "ויתפלל אברהם" וגו׳ (בראשית כ, יז). משל למה הדבר דומה? למלך שהיה לו אוהב, והיה מחבבו ביותר, וכל מה שהיה אוהבו שואל ממנו היה עושה. כיון שהיו הכל יודעים שהמלך מחבבו ביותר, וכל מי שהיה מבקש שררה היה בא אצלו, והוא מבקש מן המלך ועשה לו חפצו. ולאותו אוהב לא נתן שררה מאומה. אמרו לו בני פלטין שלו: אדונינו המלך! אוהבך זה מבקש לאחרים, ולנפשו אינו מבקש. מי הוא זה האוהב? זה אברהם, שנאמר: "זרע אברהם אוהבי" (ישעיהו מא, ח). וכיון שנטל אבימלך את שרה, סתם הקב״ה כל מעיינותיהם, שנאמר: "כי עצור עצר ה׳" (בראשית כ, יח). אלא כיון שביקש אבימלך מאברהם – נתרפא, כי התפלל עליו, שנאמר: "ויתפלל אברהם אל האלהים" (שם שם יז). אמרו מלאכי השרת לפני הקב״ה: רבונו של עולם, אברהם מרפא אחרים, והוא צריך רפואה; ריפא לאבימלך ולביתו וילדו, שנאמר: "וירפא אלהים", ואין אתה מרפא אותו? אמר הקב״ה: כדאי הוא שאתן לו בנים. ראה מעשה של הקב״ה שאינו כמעשה בשר ודם, אומר אדם ליתן לחבירו מתנה, פעמים נותן, פעמים אינו נותן. אבל הקב״ה אינו כן; כשהוא אומר להיטיב, מיד הוא מיטיב. אמר בלעם: "לא איש אל ויכזב" (במדבר כג, יט), וחזר ואמר: "ההוא אמר ולא יעשה" (שם). אמר ר׳ שמואל בר נחמן, הפסוק הזה לא סופו ראשו, ולא ראשו סופו, שהוא אומר: "לא איש אל ויכזב" וגו׳, וחזר ואמר: "ההוא אמר ולא יעשה". אלא בן אדם, ההוא אמר ולא יעשה, אבל הקב״ה אומר ועושה, גוזר ומקיים, שנאמר: וה׳ פקד את שרה:

דבר אחר: "וה׳ פקד את שרה" וגו׳. באותו הזמן, "למועד אשוב אליך כעת חיה" וגו׳ (בראשית יח, יד). זבדי בר לוי אמר: שרט לה הקב״ה שריטה על הכותל, אמר לה: לכשיבא השמש לכאן תלד, שנאמר: "ולשרה בן"; לפיכך ויעש ה׳ לשרה כאשר דבר:

[לז] ותהר ותלד שרה לאברהם בן לזקוניו (בראשית כא, ב). הקיש עיבורה ללידתה, מה עיבורה שלא בצער, אף לידתה שלא בצער. חזקיה בר חייא אמר: מהו לזקוניו? טוחן ולא פולט. לזקוניו, שהיה זקן הרבה. ותאמר שרה צחוק עשה לי אלהים (בראשית כא, ו) מלמד שבשעה שנולד יצחק נתרפאו החולים, ונתפתחו החרשים, ונתפקחו הסומים; לפיכך הוא אומר: צחוק עשה לי אלהים. אמר ר׳ ברכיה הכהן: מהו כל השומע יצחק לי (שם), וכי הכל שמעו? אלא מהו כל השומע, שהוסיף הקב״ה על מאורתן של חמה ולבנה, שנאמר: "ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים" (בראשית א, טז), לכך כל השומע יצחק לי:

ותאמר מי מלל לאברהם (בראשית כא, ז), שיש בו ליחה של נערות, ואין לשון מלל אלא לשון לח, כמא דאת אמר: "וקטפת מלילות" (דברים כג, כו). דבר אחר: מי מלל, שעתידין בני לומר לפני הקב״ה בים, "מי כמוכה" וגו׳ (שמות טו, יא):

הניקה בנים שרה וגו׳ (בראשית כא, ז). אמר ר׳ פנחס הכהן בר חמא בשם ר׳ חלקיה: ולא יצחק בלבד ילדה, שהוא אומר: היניקה בנים שרה? אלא מהו מי מלל? מ׳ ארבעים, ל׳ ל׳ ששים, הרי מאה, מי בישר לאברהם בן מאה שנה אתה מוליד. דבר אחר: היניקה בנים שרה, ר׳ פנחס הכהן בר חמא אמר: כיון שילדה שרה, היו נשי אומות העולם תמהים לומר: אפשר שילדה? והיו אומרין אלו לאלו: והלא זקנה שרה, ושמא שפחתה היא? ומה היו עושות? היו נוטלות בניהן והולכות אצל שרה, ואומרות לה: היניקי את הילד הזה, והיתה מניקה את בניהם, שנאמר: היניקה בנים שרה:

[לח] אמרו רבותינו: כל בני המצריות שהניקה שרה כולם נתגיירו, ואל תתמה בדבר. וכן אתה מוצא באליפז בן עשו, על ידי שנתגדל בחיקו של יצחק נעשה צדיק, וזכה ששרה עליו רוח הקדש, שנאמר: "פרי צדיק עץ חיים" (משלי יא, ל). ר׳ אלעזר (בר שמעון)^[2] בנו של ר' שמעון בן יוחי היה. ראה אותו ר׳ יוסי בן חלפתא, אמר לו: אתה משורש צדיקים, ואין אתה בן תורה? אמר לו: ומה אעשה? אמר לו: מבקש אתה לשנות? אמר לו: הן. התחיל מלמד אותו פרק אהד ושני ושלישי, הכניסו לבית הוועד. ראה אותו רבי, אמר לו: לזה הכנסתה עמך? אמר לו: מקורתו של ר' שמעון בן יוהי הוא בא. העלה אותו ר' יוסי לציפורי והיה משנה אותו, בשנה אחרת הורידו עמו, ונכנס לבית הוועד, התחיל משיב דברים שם, וקרא עליו רבינו הקדוש: "פרי צדיק עץ חיים". מי נרם לו שיהיה בן תורה? לא על ידי ר' יוסי בן חלפתא? כך התינוקות שינקו משרה אמנו, כולם נתגיירו. אמר הקב״ה: בעולם הזה, על ידי הצדיקים היו יחידים מתגיירין; אבל לעולם הבא אני מקרב את הצדיקים ומביאן תחת כנפי השכינה, שנאמר: "כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה׳ לעבדו שכם אחד (צפניה ג, ט):

הערות

1. כן הוא בגליון כתה"י אך הוא טעות, וצ"ל בית דין. ע"פ בובר
2. ראו בבא מציעא פה א.