מדרש תנחומא הקדום/כרך א/בראשית כ א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שלמה בובר
מדרש תנחומא
הקדום והישן
מיוחס
לרבי תנחומא ברבי אבא
על
חמשת חומשי תורה
→בראשית יט א בראשית כא א←



[כג] "ויסע משם אברהם ארצה הנגב" (בראשית כ, א). זהו שאמר הכתוב: "ואולם הר נופל יבול" (איוב יד, יח), זו סדום וחברותיה, שנאמר: "השמש יצא על הארץ" וגו' "וה׳ המטיר" (בראשית יט, כג ; כד). אמר ר' שמואל בר נחמני: אוי להם לרשעים שהם גורמים למקום של רחמים ליעשות מקום של פורענות, שהרי דוד מקלס: "הללויה הללו את ה' מן השמים" (תהלים קמח, א), ואין שם לא אש ולא ברד ולא גפרית. אמר ר' אריסטי חברינו: "הוד והדר לפניו" (תהלים צו, ו). היכן הוא מקום של פורענות? מן הארץ, שנאמר: "הללו את ה׳ מן הארץ תנינים וכל תהומות" (תהלים קמח, ז), הרי מן הארץ. והיאך כתיב: וה׳ המטיר וגו׳ מן השמים? אלא ללמדך: מתחילה שנבראו, גזר עליהם הקב״ה ואמר להם: לפי מה שתהיו רואים את הבריות כך היו נעשים להם. משל למה הדבר דומה? למולייר של זהב, בקש מים חמין הוא מוצא מתוכו, בקש צונן מוציא מתוכו, בקש גחלים מוציא מתוכו. כך אמר הקב״ה לשמים: לפי מה שאתם רואים עשו, לסדומים ולבני עשו גפרית ואש, לישראל טל, שנאמר: "והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים כטל" (מיכה ה, ו). אמר הקב״ה: מה אני צריך לאלו? מיד הפך אותם, שנאמר: "ויהפך את הערים האל" וגו' (בראשית יט, כה). הוי אומר: ואולם הר נופל יבול וצור יעתק ממקומו, ואין צור אלא אברהם, שנאמר: "הביטו אל צור חוצבתם" וגו׳ (ישעיהו נא, א); שנסע ממקומו, שנאמר: ויסע משם אברהם וגו':

[כד] ויסע משם אברהם. זהו שאמר הכתוב: "לא ישבתי עם מתי שוא" וגו', "שנאתי קהל מרעים" וגו' (תהלים כו, ד -ה). לא ישבתי עם מתי שוא, אלו אנשי המגדל שהיו מתי שוא. הלכו ואמרו לאברהם: בא ותשב אתנו שאתה גבור, שאנו רואים להקב״ה שישב לו למעלן, והניח אותנו למטן. ורוח הקדש צווחת: "והרשעים כים נגרש" (ישעיהו נז, כ), אין אתם יכולין לישב בשלוה אפילו שעה אחת. "לא ידעו ולא יבינו בחשיכה יתהלכו" (תהלים פב, ה). לא ידעו, זה דורו של אנוש. ולא יבינו, [זה] דור המבול. בחשיכה יתהלכו, זה דור המגדל. אמר להם אברהם: ומה אתם מבקשים מן הקב״ה שיושב למעלה? שמא אמר לכם: לכו ויגעו ופרנסו אותי? הוא בורא והוא מפרנס, הוא עשה והוא סובל, מה אתם מבקשים ממנו? (אמרו לו) "[ויאמרו] הבה נבנה לנו עיר ומגדל" (בראשית יא, ד), ונשים ע״ז שלנו למעלה הימנו, ונעשה עמו מלחמה, שנאמר: "ונעשה לנו שם" (בראשית יא, ד), וכתיב: "ושם אלהים אחרים לא תזכירו" (שמות כג, יג). אמר להם אברהם: למה כל אלה? אמרו לו: שלא יעשה לנו כמו שעשה לראשונים. אמר להם: הנחתם מגדול עוז שם ה׳ (משלי יח, י), ואתם אומרים נעשה לנו שם? מה עשה להם הקב״ה? הפיצם, שנאמר: "ויפץ ה׳ אותם" (בראשית יא, ח). ועד היכן היו בונים את המגדל ועולין, והקב״ה מלעיג עליהן, שנאמר: "יושב בשמים ישחק" וגו׳ (תהלים ב, ד). כיון שעלו למעלה מן המגדל, מיד "אז ידבר אלימו באפו" וגו' (שם שם, ה), ונפל מלמעלה, שנאמר: "האשימם אלהים יפלו ממועצותיהם" (תהלים ה, יא). ואברהם לא היה לו עסק עמהם, והקב״ה משקיף עליהן ורואה אותן, שנאמר: "(ה׳) [אלהים] משמים השקיף על בני אדם" וגו׳ "(הכל) [כולו] סג" וגו׳ (תהלים נג, ג -ד), שנעשו סיגים, עשו את עצמן אלהות. "אין עשה טוב אין גם אחד" (שם שם), מכאן אתה למד שלא היה אברהם עמהן, אין אחד האמור כאן אלא אברהם, שנאמר: "אחד היה אברהם וירש את הארץ" (יחזקאל לג, כד). התחיל אברהם לומר: "לא ישבתי עם מתי שוא" וגו׳, "שנאתי קהל מרעים" (תהלים כו, ד -ה), לכך נאמר: ויסע משם אברהם":

[כה] ויסע משם אברהם. כתיב: "רעך ורע אביך" וגו׳ (משלי כז, י), זה חנון בן נחש מלך בני עמון, שנאמר: "ויהי אחרי כן וימת (נחש) מלך בני עמון" וגו׳ (שמואל ב י, א), "ויאמר דוד אעשה חסד עם חנון בן נחש" וגו' (שם שם ב). אמר ר׳ ברכיה בשם ר' אלעזר בן פדת: ומה חסד עשה נחש עם דוד, שאמר: "כאשר עשה אביו עמדי חסד" (שם)? אלא כשברח דוד משאול, הלך דוד וכל בית אביו אצל מואב, אמר להם: קבלו בית אבא, שנאמר: :וינחם את פני מלך מואב" (שמואל א כב, ד), "ויאמר(ישב) [אל מלך מואב יצא] נא אבי ואמי" (שם שם, ג), וקבלו אותם. כיון שיצא דוד, עמד מלך מואב והרג לאביו ולאמו ולאחיו של דוד, לא נשתייר מהם אלא אחד, שנאמר: "ליהודה אליהוא מאחי דוד" (דברי הימים א כז, יח). אמר ר׳ לוי הכהן בר חלפתא, שלא נשתייר מהם אלא אחד. והיאך נמלט אליהוא? אלא ברח ממלך מואב והלך אצל נחש מלך בני עמון וקבלו, שלח מלך מואב ואמר לנחש: שמא בא אחד מאחי דוד אצלך? אמר לו לאו, ושמרו עד שבא דוד. לכך אמר דוד: "אעשה חסד עם חנון בן נחש". כיון שבאו שלוחיו של דוד אצל חנון, אמרו לו שרי בני עמון: מהו כך? "המכבד דוד את אביך בעיניך כי שלח לך מנחמים" (שמואל ב י, ג), אל תאמן בדוד, למה? שהקב״ה מזהירו בשבילנו, כתיב (לו) בתורתו: "לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה׳" (דברים כג, ד), וכתיב: "לא תדרוש שלומם וטובתם" (שם שם, ז); והקב״ה מזהירו, והוא מבטל דברי אלהיו ואומר: "אעשה חסד עם חנון בן נחש"? "הלא בעבור חקור את העיר" (שמואל ב י, ג). מיד "ויקח חנון את עבדי דוד ויגלח" וגו׳ (שם שם, ד), ורוח הקדש צווחת: רעך ורע אביך וגו׳. וכן יהורם בן יהושפט, כיון שמלך, הרג כל אחיו, שנאמר: "ויקם יהורם על (מלכות) [ממלכת] אביו ויתחזק ויהרג את כל אחיו (ובית אביו) (דברי הימים ב כא, ד):

מהו "טוב שכן קרוב מאח רחוק" (משלי כז, י)? אמר הקב״ה לאבימלך בן ירובעל: טוב היה ממך אבימלך מלך פלשתים, שהרבה כיבד את אברהם, שנאמר: "ויאמר אבימלך הנה ארצי לפניך" (בראשית כ, טו). למה אמר כן? אלא ראה כל הכבוד שכיבדו הקב״ה, שנאמר: "ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה" (שם שם ג). אמר לו: שוטה שבעולם! "הנך מת על האשה אשר לקחת" (שם), כל השלוה הזה יש בידך, ואתה מת על אשה? לא תהא סבור אלא היא בעולת בעל, מהו זה בעולת בעל (אל) [אלא] היא בעלת (בעלת) [בעל]:

ואבימלך לא קרב (פסוק ד), אמר לפניו: רבונו של עולם! הכל שוין לפניך? אמר איוב: "אחת היא וגו׳ תם ורשע הוא מכלה" (איוב ט, כב). הגוי גם צדיק תהרג? סדומים עד שלא חטאו לפניך אבדת אותם, ואני שלא חטאתי לפניך תהרגני, גם צדיק תהרג? הלא הוא אמר לי אחותי היא (פסוק ה), ולא האמנתי עד ששאלתי אותה, והיא נם היא אמרה אחי הוא, ולא האמנתי עד ששאלתי לחמרים ולגמלים שלה ואמרו אחותי היא.

ויאמר אליו האלהים בחלום גם אנכי ידעתי כי בתם לבבך עשית זאת. אמר הקב״ה: באחת זכית, ושקרת באחת, תום לבבך יש כאן, נקיון כפיך אין כאן. תדע שכן הוא, נקיון כפיך אין כתיב כאן, אלא בתם לבבך. אמר לו הקב״ה: בקשת לחטוא לי, אלא ואחשוך גם אנכי אותך מחטוא לי. אמרו עליו על אבימלך שהיה כשר, שלא נגע בה. אמרו רבותינו: אשריו שכך כתיב: "ואבימלך לא קרב אליה". אמר אבימלך: רבונו של עולם! הרי אתה מתפייס שלא נגעתי בה, מי מפייס את בעלה שלא נגעתי בה? א״ל הקב״ה: (אי) [מה] איכפת לך מפיוס, יודע הוא, למה? שנביא הוא, שנאמר: ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא (פסוק ח), אם יתפלל עליך – תחיה, ואם אינך משיב דע כי מות תמות. אשריהם הצדיקים שכך הקב״ה משבחן:

[כו] וישכם אבימלך בבקר וגו׳ (בראשית כ, ח). שהיה מצפה לבוקר אימתי ישכים. מיד השכים ויקרא לכל עבדיו(, אמר להם: כך וכך אמר לי הקב״ה בחלום הלילה, אמרו לו: אל תירא, "החלומות שוא ידברו", ומן החלומות תתיירא? כיון שאמרו לו כך, אמר לו הקב״ה: אם אינך משיב דע כי מות תמות.

וייראו האנשים מאד, ויקרא אבימלך לאברהם, אמר אברהם לאבימלך: כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה וגו׳, וגם אמנם אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי (בראשית כ, יא)-יב), מכאן אמרו: אין אב לגוי עובד כוכבים:

[כז] ויקח אבימלך וגו׳ (בראשית כ, יד). אמר לאברהם: "הנה ארצי לפניך" (שם שם טו). ראה כבוד שכיבד לאברהם, ולא עוד אלא אף לשרה, מנין? שנאמר: "ולשרה אמר הנה נתתי אלף בסף לאחיך" וגו׳ (שם שם טז. אמר ר׳ אחא: מהו "הנה היא לך כסות עינים" (שם)? נטל לבוש מלבות והלבישה ועשאה מטרונה, למה? שלא יתבע אותה אדם בעולם, אלא יהיו שומעין שהיא מלכה ומתייראין לתבוע אותה:

[כח] א״ל הקב״ה לאבימלך בן גדעון: רשע, ראה כבוד שעשה אבימלך לאברהם, ואתה עמדת והרגת את אחיך שבעים איש על אבן אחת, אוי לאותו האיש! וכן אמר שלמה: "חופר גומץ בו יפול" (קהלת י, ח). לפיכך אף הוא לא נהרג אלא באבן, שנאמר: "ותשלך אשה אחת פלח רכב" וגו׳ (שופטים ע, נג). א״ל הקב״ה, כתבתי בתורתי: "יראת ה׳ תוסיף ימים ושנות רשעים תקצרנה" (משלי י, כז), ואתה הרגת את אחיך, חייך שאני מקצר שנותיו של אותו האיש, לפיכך לא מלך אלא ג׳ שנים, שנאמר: "וישר אבימלך על ישראל שלש שנים" (שופטים ט, כב):

[כט] "לפני שבר יגבה לב איש" (משלי יח, יב), זה אבימלך, שלא נשבר עד שנתגאה והרג את אחיו. "ולפני כבוד ענוה" (שם), זה גדעון אביו, שכשאמרו לו: "משול בנו גם אתה [גם בנך גם בן בנך]" (שופטים ח, כב), אמר להם: "לא אמשול אני בכם [ולא ימשול בני בכם ה׳ ימשול בכם] (שופטים ח, כג). הם אמרו לו ג׳ דברים, והוא אמר להן ג׳ דברים. אמר לו הקב״ה: אתה אומר כך? חייך אני מעמיד ממך בן שימלוך ג׳ שנים, כנגד נ׳ דברים שאמרת; הוי לפני כבור ענוה. לפיכך "וישר אבימלך [על ישראל שלש שנים]" (שופטים ט, כב). "וישלח אלהים רוח רעה" (שם שם כג), ולבסוף כתיב: "ותבא אליהם קללת יותם בן ירובעל" (שם שם נז). מה כתיב שם? "ויגידו ליותם [וילך ויעמד בראש הר גרזים]" (שם שם ז), ולמה עמד על ראש הר גריזים לקלל, ולא ניתנו הקללות אלא בהר עיבל? אלא כך אמר יותם: הכותים עתידים לומר: הר גריזים שלנו הוא, ששם ניתנו הברכות, ואינן יודעים ששם נותנין הקללות. היאך הוא הדבר? אלא אותן שהיו עומדין בהר עיבל ומקללין, למי היו מקללין? לא לאלו שעומדין כנגדן? ואלו שמברכין, למי היו מברכין? לא לאלו שכנגדן? נמצאו הקללות באות על הר גריזים, והברכות על הר עיבל. לפיכך אמר יותם: איני עומד ומקלל את אחי ואת אנשי שכם אלא על הר גרזים. התחיל אומר: "הלוך הלכו העצים: (שם שם ח). אמר ר׳ מישא: משל הם הדברים מה שאמר יותם, כיצד? "הלוך הלכו העצים", אלו ישראל. "ויאמרו לזית" (שם), זה עתניאל בן קנז, שהוא משבטו של יהודה, שנאמר: "זית רענן" (ירמיהו יב, טז). ומה אמר להם עתניאל? "החדלתי את דשני" (שופטים ט, ט), שמן זית זך? הלכו אצל דבורה, "ויאמרו [העצים] לתאנה (שם שם י) זו דבורה. אמרה להן: "החדלתי את מתקי" (שם שם יא), "ותשר דבורה" (שופטים ה, א). "ויאמרו העצים לגפן" (שופטים ט, יב), אמר להם: "החדלתי את תירושי" (שם שם יג)? "לגפן", זה ברק. וגדעון, "משול בנו גם אתה" תבנית:שופטים. אמר להן: "לא אמשול" (שם שם כג. כיון שראו כך, "ויאמרו כל העצים אל האטד" (שופטים ט, יד), זה אבימלך. כשם שהאטד הזה מלא קוצים, כך אבימלך מלא מעשים רעים. כיון שאמרו לו למלוך, מה אמר להן? "וזכרתם כי עצמכם [ובשרכם אני]" (שם שם ב), ורוח הקדש צווחת: "רבים מבקשים פני מושל" (משלי כט, כה). מה אמר להן? "באו חסו בצלי" (שופטים ט, טו); לא טוב לכם להמליך לי לעצמי, ולא לשבעים איש? מיד "וישימו [העם] אותו עליהם" (שופטים יא, יא). אמר להם יותם: "אם באמת" (שופטים ט, טז), וכתיב: "ותבא אליהם קללת יותם" (שופטים ט, נז), אימתי? "וישלח אלהים רוח רעה" (שם שם כג). אשריהם הצדיקים שבכל מקום שהן הולכין הקב״ה משמרן, והם מנוכרין בין האומות, שנאמר: "ונודע בגוים זרעם, (ישעיהו סא, ט):