מדרש תנחומא הקדום/כרך א/בראשית יד א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שלמה בובר
מדרש תנחומא
הקדום והישן
מיוחס
לרבי תנחומא ברבי אבא
על
חמשת חומשי תורה
→בראשית יב א בראשית טו א←



[ו] ויהי בימי אמרפל (בראשית יד, א). ילמדנו רבינו: גר שנתגייר ערב הפסח, כיצד אוכל את פסחו? כך שנו רבותינו, בית שמאי אומרים: טובל ואוכל פסחו לערב; ובית הלל אומרים: הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר. אמר ריש לקיש: חביב הוא הגר שנתגייר, מישראל בעמידתן על הר סיני. למה? לפי שאילולי שראו קולות וברקים וההרים רועשים וקול שופרות, לא היו מקבלים את התורה; וזה שלא ראה אחד מהם, בא והשלים עצמו להקב״ה, וקיבל עליו מלכות שמים, יש לך חביב מזה?

מעשה באונקלוס הגר ששאל לזקן אחד ואמר לו: מה חיבב הקב״ה את הגר, שאמר: (ואהב את הגר) "[ואהב גר] לתת לו לחם ושמלה" (דברים י, יח), הרי הכל לחם ושמלה? אמר לו: והלא יעקב אבינו לא בקש אלא זה, שנאמר: "ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבש" (בראשית כח, כ). רבותינו אמרו: חביב הוא הגר, שהכתיב הקב״ה על עצמו: "למה תהיה כגר בארץ" (ירמיהו יד, ח). אמר הקב״ה: כך אני מחבב את הגר, ואברהם אב הגרים, ובאו הרשעים הללו להזדווג לו. ווי להם, שסופן ליפול לפניו. מנין? ממה שקראו בעניין: ויהי בימי אמרפל:


[ז] [ויהי בימי אמרפל]. כך פתח ר׳ תנחומא בר אבא: "חרב פתחו רשעים" וגו׳, "חרבם תבא בלבם" (תהלים לז, יד -טו). מהו "חרב פתחו רשעים"? זהו קין; שעד עכשיו לא היה הורג בעולם, ובא קין ופתח בהריגה, שנאמר: "ויקם קין [אל הבל אחיו ויהרגהו"] (בראשית ד, ח). א״ל הקב״ה: רשע! בחרב פתחת בעולם? חרב פתחו רשעים, זה קין; להפיל עני ואביון, זה הבל. אמר ליה הקב״ה: אתה פתחת חרב בעולם? תבא החרב בלבו של אותו האיש, חרבם תבא בלבם:

דבר אחר: חרב פתחו רשעים, זה חנון בן נחש. כיון שמת אביו, שלח דוד לנחמו. מה עשה חנון? נטל עבדי דוד ועשה אותם פרדיגמטא (פי׳ ליצנות), שנאמר: "ויקח [חנון] את עבדי דוד [ויגלח את חצי זקנם ויכרות את מדויהם בחצי" וגו׳] (שמואל ב י, ד). מיד שלח לארם נהרים והשכיר מהם שלשים ושנים אלף רכב, חוץ מכמה אוכלוסין שהיה לו, "ויבואו ויחנו על מידבא". א״ל הקב״ה: רשע! בחרב פתחת? תבא חרב בלבו של אותו האיש, שנאמר: חרבם תבא בלבם. מיד עמדו יואב ואבישי והרגו כל האוכלוסין, דכתיב: "ויגש יואב" וגו׳ (שם שם יג):

דבר אחר: חרבם תבא בלבם. אלו ארבעה מלכים, אמרפל וחביריו, שעד עכשיו לא היתה מלחמה בעולם, ובאו ופתחו בחרב, שנאמר: ויהי בימי אמרפל. התחילו לעשות מלחמה. אמר להם הקב״ה: רשעים! אתם פתחתם בחרב? תבא החרב בלבם של אותם האנשים, שנאמר: חרבם תבא בלבם. מיד עמד עליהם אברהם והרגן, שנאמר: "ויחלק עליהם לילה" (בראשית יד, טו):

[ח] מה כתיב למעלה מן הענין? "ויאמר ה׳ אל אברם לך לך" וגו׳ "אל הארץ אשר אראך", אל ארץ פלונית אין כתיב כאן, אלא "אל הארץ אשר אראך". והיה אברהם הולך עד שבא לארץ ישראל. יתברך שמו של הקב״ה, ביקש לנסות את הצדיק ולהודיע מעשיו הטובים. מיד בא רעב לרגלו. כיון שמצא הרעב, אמר לשרה אשתו: הרי רעב כאן! אמרו רבותינו: לא היה רעב בעולם קשה ממנו. אמר אברהם לשרה: זו היא מצרים יפה היא לשבתה, הואיל והרעב בא, והספיקה הזה מצוי שם, והבשר מרובה, נלך לנו לשם. באותה שעה ירדו למצרים. כיון שהגיעו לפולי מצרים, אמר אברהם לשרה: בתי, מקום של זנות הוא מצרים, שנאמר: "אשר בשר חמורים בשרם" (יחזקאל כג, כ). אלא ניתן אותך בתבה וננעול בפניך, וכן עשה. כיון שהגיעו לפולי מצרים, אמרו לו המוכסין: מה אתה טוען בתבה? אמר להן: פולין. אמרו לו: אינו אלא פלפלין, תן לנו מכס של פלפלין. אמר להן: אני אתן. אמרו לו: אינו כן, אלא התבה הזו מלאה זהובים. אמר להן: אני אתן לכם מכס של זהובים. כיון שראו שכל מה שאומרים הוא מקבל עליו, אמרו: אילולי שיש בידו דבר מעולה, לא היינו עולים לו לכך והוא מקבל. באותה שעה אמרו לו: אין אתה זז מכאן, עד שתפתח את התבה. והוא אמר להם: עלי ליתן כל מה שאתם מבקשים, ולא תפתחו את התבה. ואע״פ כן עמדו עליו ופתחו את התבה שלא בטובתו, ומצאו את שרה. כיון שראו אותה, אמרו: כמות זה אין ראוי לשלוט עליה, מיד נטלו והביאו אותה אל פרעה, והכניסוה לפלטין שלו. כיון שראה אברהם שנטלוה והביאו אותה אל פרעה, התחיל אברהם לבכות. אף היא אמרה: רבונו של עולם! אברהם בא עמך בהבטחה, מפני שאמרת לו "ואברכה מברכיך" (בראשית יב, ג), ולא הייתי יודעת כלום, אלא כיון שאמר לי שאמרת לו "לך לך" האמנתי לדבריך, ועכשיו נשארתי יחידה מאבי ומאמי ומבעלי, יבא רשע זה ויתעולל בי? עשה למען שמך הגדול, ולמען בטחוננו בדבריך. אמר לה הקב״ה: חייך אין דבר רע נוגע ביך, שנאמר: "לא יאונה לצדיק כל און ורשעים מלאו רע" (משלי יב, כא), ופרעה וביתו אעשה בהן דוגמא, דכתיב: "וינגע ה׳ את פרעה נגעים גדולים ואת ביתו על דבר שרי" (בראשית יב, יז). באותה שעה ירד מלאך מן השמים ושרביט בידו, בא פרעה לשלוף מנעלה היה מכהו בידו, בא ליגע בבגדיה היה מכה אותו, והיה המלאך נמלך בשרה על כל מכה ומכה, אם אמרה שילקה היה לוקה, שהיתה אומרת: המתן לו עד ישוב נפשו, היה המלאך ממתין לו, שנאמר: "על דבר שרי". מהו "על דבר שרי"? שלא נאמר "על עסק", ולא "על אודות", ולא "בעבור", ולא "בגלל", אלא "על דבר שרי", שאם אמרה שילקה הוא לוקה, ואם לאו לא היה לוקה. א״ר יהודה הלוי ב״ר שלום: לא הספיק הקב״ה לרשע לעסוק עם הצדקת. אמרו רבותינו: בא לשלוף מנעלה, מיד באתה עליו צרעת, ואף איפרכין שלו לקו עמו, ואף השרים, ואף העבדים, ואף מטתו, ואף הכתלים לקו עמו, שנאמר: "וינגע ה׳ את פרעה ואת ביתו". למה? "על דבר שרי אשת אברם" וגו׳:

[ט] כתיב: "צדיק כתמר יפרח" (תהלים צב, יג). פתח ר׳ תנחומא: למה נמשלו הצדיקים בתמר וארז, ולא באילן אחר? אתה מוצא כל האילנות אין אדם יכול לומר מרחוק: זה אילן פלוני; למה? שהן קצרין. אבל התמר והארז, על ידי שהן גבוהין בקומה הן נראין מרחוק; כך הצדיקים הם נראין מרחוק:

דבר אחר: למה נמשלו הצדיקים לתמר וארז? אלא אתה מוצא רוב האילנות, אעפ״י שהן נקצצין, אם נוטלין נצר מהן ושותלין במקום אחר, ומיד הן עולים. אבל התמר והארז, כיון שנקצצין, מי יוכל להעמיד אחרים תחתיהן? אלא לשנים הרבה, וביגיע גדול. כך אם אבד צדיק מן העולם, מי יוכל להעמיד אחר תחתיו? אלא אחר כמה שנים:

[י] מעשה ברבי אליעזר בן הורקנוס שהיה בן פילוט‏[1], והיה אביו זקוק למלכות ולעסקי האיסטלטיוטין‏[2]. לימים הלך אביו של ר׳ אליעזר למקום אחר. כיון שהרגיש שהן באין, אמר לבניו: נעמוד ונברח מפניהם. מיד קרא לעבדיו ולשמשיו, אמר: הביאו לי הבהמה והגמלים, וטענו הכלים על הבהמה, וברחו הורקנוס ובניו. ור׳ אליעזר לא הלך עם אביו, אלא ברח לירושלים, ולא נטל בידו לא ככר ולא מנה ולא כלום, אלא נכנס לירושלים כמו עני. וראה רבן יוחנן בן זכאי יושב ומלמד תורה, והתלמידים יושבים לפניו בפרק. משגמרו הפרק, אמר להם הגדה, ואחר כך אומר משנה. נכנס וישב אצל רבן יוחנן בן זכאי, עשה לפניו שתים ושלש שבתות, ובא לדבר כנגד התלמידים, והיו מריחין ריח פיו סרוח, והיו מטמינים ולא היו אומרים. שוב בא לדבר והיו מטמינים ולא היו אומרים, שוב בא לדבר והיו מטמינים ולא היו אומרים. ידע רבן יוחנן בן זכאי שאין ריח פיו מדבר רע שיש בתוך פיו, אלא מן הרעב, שלא היה אוכל כלום. אמר להן רבן יוחנן בן זכאי לתלמידים: בחייכון שתבדקו את הדבר ותדעו מה עיסקו של תלמיד זה, אם רעב הוא, ומה אוכל. והיו מחזרין בכל ירושלים, ושואלין לפונדקי: יש כאן חבר אכסנאי? אמרו להן: לאו. באו אצל אשה אחת, אמרו לה: יש כאן חבר אכסנאי? אמרה להן: הן. יש לו כלום בכאן? אמרה להן: יש לו שק אחד. אמרו לה: הראינו אותו. מיד הביאה אותו לפניהן, פתחו אותו ומצאו בו עפר, שהיה נותן ראשו לתוכו, ומוצץ כנבל יין. הלכו ואמרו לרבנן יוחנן בן זכאי, והיה תמה על הדבר, וראה צדק שביד ר׳ אליעזר שלא תבע מיד אדם לומר: תן לי כלום. באותה שעה קבע לו מעות הרבה, כדי שיהא אוכל מאכלים טובים, כמו שהיה למוד בבית אביו, שהיה אוכל ושותה יפה, עד שנתרפא ריח פיו. עשה לפני רבן יוחנן בן זכאי שנה ושתים ושלש שנים, עד שחזר אביו של ר׳ אליעזר למקומו. כיון שבא למקומו, ועמד שם חדש ושני חדשים ולא בא ר׳ אליעזר בנו, היה רע לו, לומר שהנחתיו והלך לו לירושלים. (והיה בתו של ר׳ אליעזר אומרת לו לאביה) [והיו אחיו של ר׳ אליעזר אומרים לאביהם]‏[3]: ראה אליעזר בנך מה עשה, הניחך והלך לו לירושלים אוכל פטומות, ואתה טלטלת מביתך והלכת אחריו. אילו היה דבר רע, לא היה קופץ ליטול ירושה? וכמה בינינו ובין בנך, אנחנו נתננו נפשינו עליך ולא הנחנוך, והוא לא בא לראות בצרתך, ועכשיו אם שמע שאירע לך דבר, הוא עתיד לבא אלינו ולחלוק עמנו? באותה שעה אמר להם: בכך ובכך! אינו יורש ממני כלום. אמרו לו: משאתה מת אתה מרחקו? אמר להם: קראו לי לפנקס‏[4]. אמרו לו: אין מועיל כלום; יש בירושלים נשיא אחד ושמו רבן יוחנן בן זכאי (סייעני) [ומסייע אותו]‏[3], ומשאתה מת – בודאי הוא בא, והוא אומר: מי יאמר שריחקו אביו? ואנו מוציאין הכתב, והוא אומר: פלסטין הוא (פירוש: מזוייף הוא)‏[5], אתם עשיתם אותו, ואין אני מאמינו, עד שנבוא לבית דין. אמר להם: הואיל שאמרתם כך לפני, רבן יוחנן בן זכאי הוא מתהלל בו, אני מרחקו. באותה שעה הרכיבוהו בניו בסטרנה (פירוש: בעגלה)‏[6] ונכנס לירושלים בערב שבת. אמר: איני מרחקו אלא [בשבת]‏[3] בבית המדרש, אימתי? בשעה שיתכנסו כל הקהל. נכנס לישב בבית המדרש, ונכנסו כל ישראל בלימודן לשמוע הדרשה, שהיה ר׳ אליעזר דורש ברבים על הכסא, והחזן עומד לפניו. ראה אותו אביו מעוטף בטליתו ותפלין בראשו‏[7]. מיד ראה, שהיה סבור: לתרבות רעה יצא. כיון שראה אותו יושב על כסאו ודורש, עמד לו הורקנוס על הספסל ואמר לפני בני ירושלים: לא עליתי לירושלים אלא לנדותך, אליעזר בני, ואף לרחקך מירושה; עכשיו הריני נותן לך שני חלקים יותר מאחיך. באיזו ענין היה ר׳ אליעזר דורש באותה שעה? אמרו רבותינו, בזה הענין: ויהי בימי אמרפל, פתח ר׳ אליעזר בן הורקנוס: זהו שאמר הכתוב: "חרבם תבא בלבם", כל אותו הענין שיש בראש הפרשה:

[יא] דבר אחר: ויהי בימי אמרפל. זהו שאמר הכתוב: "בך צרינו ננגח" (תהלים, מד); בך, בתורתך. [אמר ר׳ יצחק]: בך בגימטריא ב׳ שנים, כ׳ עשרים, הרי עשרים ושנים, בעשרים ושתים אותיות שבתורה. (ובשמך תרים קרננו) ["בשמך נבוס קמינו"] (שם), אמר אברהם לפני הקב״ה: רבונו של עולם, אילולי ששיתפתה כבודך עמי ועזרתני, מה אדם אחד יכול לעשות כנגד תשעה מלכים וחיילותיהן? אלא על יד שעזרתני נפלו בידי. מה כתיב? "ויחלק עליהם לילה" (בראשית יד, טו). רבנין אמרין: הלילה נחלק מאליו. (אמר) ר׳ בנימין בן יפת בשם ר׳ יוחנן [אמר]: הקב״ה שהוא יודע עתותיו ורגעיו הוא חלקו. אמר לו הקב״ה: אתה עשית עמי מאמש עד חצי הלילה, והרגת בשונאי, חייך אני עושה עם בניך מחצות עד הבוקר והורג בשונאיהם, שנאמר: "ויהי בחצי הלילה" (שמות יב, כט), לכן נאמר: ויהי בימי אמרפל:

[יב] אמר ר׳ יהושע דסכנין בשם ר׳ לוי: סימן מסר הקב״ה לאברהם, שכל מה שאירע לו אירע לבניו. אברהם נבחר מכל בית אביו, אף ישראל נבחרו משבעים לשון. נאמר לאברהם "לך לך", ונאמר לישראל: "ואמר אעלה אתכם" וגו׳ (שמות ג, יז). נאמר לאברהם: "ואברכה מברכיך" (בראשית יב, ג), ואף לישראל: "יברכך ה' וישמרך" (במדבר ו, כד). נאמר לאברהם ["ואעשך לגוי גדול ואברכך] ואגדלה שמך" (בראשית יב, ב), ואף בישראל: "ומי גוי גדול" וגו׳ (דברים ד, ח). אברהם נקרא יחיד, שנאמר: (כי) "אחד היה אברהם" (יחזקאל לג, כד), ואף ישראל: "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" (דברי הימים א יז, כא). מה אברהם, כיון שבא לארץ היה רעב בארץ, אף ישראל, כיון שישבו בארץ ישראל היה רעב, שנאמר: "והרעב כבד בארץ" (בראשית מג, א). מה אברהם על ידי רעב ירד למצרים, [שנאמר: "ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה" (בראשית יב, י)], אף ישראל, שנאמר: "וירדו אחי יוסף עשרה לשבור בר" (בראשית מב, ג). מה אברהם, כיון שירד למצרים נתגרו בו המצרים, אף ישראל, שנאמר: "הבה נתחכמה" וגו׳ (שמות א, י). מה אברהם נזדווגו לו ארבעה מלכים, אף ישראל עתידין האומות לעשות המוניה עליהם, שנאמר: "יתיצבו מלכי ארץ" (תהלים ב, ב). מה אברהם יצא הקב״ה ונלחם לפניו והרג שונאיו, אף הקב״ה נלחם לישראל, לעתיד לבא הקב״ה יוצא ונלחם מלחמותיהם, שנאמר: "ויצא ה׳ ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו ביום קרב" (זכריה יד, ג):

הערות

  1. ^ פירוש: בן פלטין, בן הארמון. בובר.
  2. ^ שר הצבא. בובר.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 הגהת בובר ע"פ כת"י רומי.
  4. ^ הכוונה לסופר או לבעל הפנקס. בובר.
  5. ^ הוספה מהמעתיק.
  6. ^ הוספה מהמעתיק. ופירש בובר: באפריון.
  7. ^ בובר העיר שלדעתו הוא ט"ס, כי שבת אינו זמן תפילין.